פרשת מאמן הכושר מיבנה: זה הפשע האמיתי כאן, והוא חמור יותר מבגידה

בגידה היא פצע כואב, אבל האם הדרך לטפל בה היא באמצעות לינץ’ ציבורי של פורנו נקמה? כולם מדברים על פרשת המין שמסעירה את המדינה, אבל אם יש דבר אחד שחשוב לקרוא זה את הטור של עו"ד רות וולפנר דיין
פרשת המאמן מיבנה: בין בגידה, שיימינג ואלימות – מה זה אומר עלינו כחברה?
>> מרחב לא מוגן: כשהמציאות המדממת שלנו הופכת לבידור בפריים-טיים
הפרשה שמסעירה את הארץ היא הרבה יותר מסתם שערורייה של בגידות והדלפות. היא חושפת את אחת הסוגיות הכאובות ביותר של החברה הישראלית – יחסים אסורים, חדירה לפרטיות, אלימות, ותרבות השיימינג ההרסנית שבה כל אחד יכול להפוך לשופט ולתליין בתוך דקות.
הסיפור למי שלא היו כאן – מאמן כושר פרטי, נשוי בעצמו, נחשף כשהוא מקיים יחסי מין עם עשרות מתאמנות שלו, רבות מהן נשים נשואות. הראיות לכך הגיעו לאחר שבעלה של אחת מהן פרץ לכאורה למצלמות האבטחה במכון הכושר, הוציא משם עשרות סרטונים אינטימיים והפיץ אותם ללא צנזורה בקבוצות וואטסאפ בעיר. הסרטונים הופצו כאש בשדה קוצים, והמאמן, שכנראה חשש מנקמה, נמלט מהרדאר ואף מחק את חשבונותיו ברשתות. במקביל, המאמן עצמו הגיש תלונה במשטרה בטענה להטרדה ולפגיעה בפרטיות.
האקט של הפצת חומרים אינטימיים ללא רשות הוא לא "צדק פואטי" או "מגיע להן" – זו אלימות לכל דבר. אישה שמופץ סרטון אינטימי שלה, חווה טראומה קשה. וזה לא ענייננו שהיא בגדה בבעלה ומה היו הסיבות לבגידה הזו
אנחנו כחברה נירמלנו חדירה לפרטיות כבר בפרשת אפי נוה והטלפונים והפכנו ל"אלוהי המוסר" ולשופטים ותליינים. השיח הציבורי סביב הפרשה החדשה מתמקד בעיקר במוסריות של הנשים והמאמן – אבל הפשע האמיתי הוא חדירה למצלמות אבטחה והפצת סרטונים אינטימיים ללא הסכמה. מעשים חמורים, בעלי השלכות הרסניות לא פחות מהבגידה עצמה.
האקט של הפצת חומרים אינטימיים ללא רשות הוא לא "צדק פואטי" או "מגיע להן" – זו אלימות לכל דבר. אישה שמופץ סרטון אינטימי שלה, חווה טראומה קשה. וזה לא ענייננו שהיא בגדה בבעלה ומה היו הסיבות לבגידה הזו – הפצת הסרטונים היא אלימות שעשויה להעמיד בסיכון את חיי אותן נשים, אבל היא גם פוגענית כלפי הבעלים שלהן. אני מעריכה ש-90% מהם היו מעדיפים למנוע את החשיפה הזו.
תרבות השיימינג: מתי הפסקנו להיות בני אדם?
פרשת הסרטונים מיבנה היא עוד תזכורת לכך שהגבולות בין "חדשות" לרכילות אכזרית היטשטשו לחלוטין. אין ספק שבגידה היא פצע כואב, אבל האם הדרך לטפל בה היא באמצעות לינץ’ ציבורי? הפצת הסרטונים בהיקף כזה, ללא שום מחשבה על ההשלכות, מראה עד כמה הפכנו לחברה צמאת דרמות ודם.
שיימינג ציבורי על בגידה, במיוחד כשהוא מגיע עם אלמנטים של פורנו ונקמה, הוא לא פחות חמור מהמעשה עצמו. משפחות שלמות נהרסות בגלל קטעי וידאו שמועברים בלחיצת כפתור, ואנשים מרשים לעצמם לשפוט מבלי להבין את ההשלכות.
אנחנו כחברה חייבים להבין שבגידה היא אמנם אקט מוסרי פוגעני, אך היא אינה פשע. לעומת זאת, הפצה של חומרים אינטימיים ללא הסכמה – כן. אל תפיצו – גם אם קיבלתם סרטון כזה, גם אם זה "רק לוואטסאפ המשפחתי", עצרו רגע וחשבו מה זה עושה לאנשים שבתוך הסרטון.
פרשת הסרטונים מיבנה היא עוד תזכורת לכך שהגבולות בין "חדשות" לרכילות אכזרית היטשטשו לחלוטין. הפצת הסרטונים בהיקף כזה, ללא שום מחשבה על ההשלכות, מראה עד כמה הפכנו לחברה צמאת דרמות ודם
אל תמהרו לשפוט – אנחנו אף פעם לא באמת יודעים מה קורה בתוך מערכת יחסים של אחרים. לא כל בגידה מביאה לגירושין, הפצת הסרטונים הורסת חיים של נשים, גברים וילדים.
הגנה על פרטיות היא זכות בסיסית – חדירה למצלמות אבטחה, הפצת סרטונים אינטימיים הם מעשים שמגיעים עם מחיר כבד, גם משפטית וגם מוסרית. השיימינג הוא כלי נשק מסוכן – הגיע הזמן שנפסיק לירות אותו לכל עבר.
הפרשה הזאת עוד רחוקה מלהסתיים, אבל אם יש לקח אחד שכולנו יכולים לקחת ממנה, הוא שהדבר הכי מסוכן בחברה שלנו היום הוא לא הבגידה – אלא היכולת שלנו להרוס חיים בלחיצת כפתור.
רות דיין וולפנר היא עורכת דין מומחית לדיני משפחה וירושה, סופרת, בלוגרית ופודקאסטרית
