פרשת דידי הררי: זהו רק קצה הקרחון, אבל קרה פה דבר גדול

דידי הררי | צילום: אינסטגרם didiharari@
דידי הררי | צילום: אינסטגרם didiharari@

האומץ של הנפגעות שחשפו את זהותן והתעוזה של מגישת 102FM חן ליברמן לרתוח בלייב, מלמדים אותנו דבר חשוב על פרשת דידי הררי, ועל נשים בכלל במציאות של היום. האם זה קשור ל-7 באוקטובר?

88 שיתופים | 132 צפיות

בתוך הכאוס המתמשך שאנחנו חיות בו, קל לפספס את הדבר המפעים שמתרחש לנו מול העיניים. תחקיר "הארץ" על אודות דידי הררי שפורסם בחמישי האחרון, גרם לרעידת אדמה בעולם התקשורת. בתחקיר הובאו עדויות בעילום שם מצד נשים ששיתפו כי כוכב הרדיו ואייקון התרבות הישראלי הטריד אותן מינית באופנים שונים, תוך כדי ניצול מרותו – חלקן עבדו תחתיו לאורך השנים, חלקן היו סטודנטיות שלו. במקום נורמלי, האימפקט של הפרשה הזאת היה מהדהד למרחקים ולאורך זמן, אבל בישראל של אחרי 7 באוקטובר 2023, כבר למדנו שהחדשות המטלטלות של היום נדחקות לשולי התודעה עוד לפני שמגיע מחר. יעידו על כך משפחות החטופים והחטופות, שורדות ושורדי הטבח, נפגעות ונפגעי הטילים והטרור, המפונים והמפונות, המילואימניקים והמילואימניקיות.

>> אחרי תחקיר ההטרדות המיניות: האם אקי אבני תומך בדידי הררי?

בסוף השבוע קרו כמה דברים מדהימים, בלבם ניצבו נשים אמיצות. אמש (מוצ"ש), החליטה אחת הנפגעות לחשוף את זהותה. מילה סביטלמן, עובדת לשעבר של הררי, החליטה לצאת לאור ולפרסם את הדברים הבאים ברשת: "מי שחושב שיותר מ-10 נשים יתקבצו להמציא עלילת דם על איש בן כמעט 70 עם קריירה של מעל 30 שנה סתם כי מתחשק להן – הוא אדם מטומטם במקרה הטוב. אבל מה שלא מניח לי אלה התגובות. בראש ובראשונה של דידי עצמו שמתעקש שנעשה נגדו פוטש, אבל מעל לכל של מי שהיו לצידו, ראו הכל, ידעו הכל, ובחרו לשתוק או לספר שקרים מוחלטים כדי לשמור על עורם".

"נחשפה סוף סוף המכונה המשומנת הזו שנקראת דידי הררי. עד לתחנה הזו, בכל מקום שבו הוא דרך – ידעו ושתקו", אומרת סביטלמן, "בלתי אפשרי היה להתלונן על בן אדם כשהוא מביא את הכסף לתחנת הרדיו. בלתי אפשרי היה להתלונן על בן אדם שכל הסביבה שלו משחקת איתך ב'בסוף זה יתפוצץ, מישהי תדבר, אבל למה לך להסתבך?'. ועל השאלה התמידית שלי של 'אבל למה אתם לא מדברים', תמיד הגיעה תשובה מתחמקת. אז למה אנחנו מדברות רק עכשיו? בשביל זה אני כותבת את הפוסט הזה, כדי להסביר את המכניזם מאחורי התמודדות עם הטרדה, או במקרה שלי, תקיפה מינית".

הבוקר פורסם כי הררי "הוצא לחופשה", צמד מילים מכובסות שמשמעותן השעיה מתפקיד. למה לא לכתוב את הדברים כלשונם? משום שהתרבות הרעילה הזו מושרשת כל כך עמוק באדמה

 

"כשדידי לקח אותי טרמפ הייתי סטודנטית שלו בשנה ג' ועובדת חדשה ברדיו 103FM. ילדה מנתניה, חולת טלוויזיה. מאוד אהבתי את הדמות של דידי", היא משתפת, "הוא היה נראה לי אחלה גבר, אבהי (מוכר נכון?), מצחיק. שמחתי לשמוע שהוא הולך להיות מרצה שלי ועוד יותר שימח אותי לראות שהוא מעריך אותי. לכן גם הסכמתי לנסוע איתו בטרמפ לאוניברסיטה ובחזרה. שום דבר לא הכין אותי לזה שבדרך חזור, תוך כדי שנשמע במערכת שלו באוטו עדויות מאסון ורסאי, פרויקט גמר שעבדתי עליו מעל שנה, הוא ילטף אותי וימזמז לי את היד… ".

סביטלמן החליטה לעצור כאן את התיאורים הגרפיים, וסיפרה על התמוטטות העצבים שעברה לאחר מכן. בניסיון להתגבר על מה שקרה, היא ניסתה לשכוח מהכל ולהמשיך הלאה. העסק התחיל להסתבך, לדבריה, כשהיא התחילה לשמוע על עוד ועוד נשים. "התחלתי להבין שסביבי כולם יודעים – 'אני לא מאמינה שעלית איתו לרכב. את לא יודעת שאסור לבחורה להיות לבד עם דידי הררי ברכב?', לא אשכח איך חברה מ-103FM אמרה לי את זה. אבל המשפט הזה לא חזר על עצמו רק שם – הוא חזר על עצמו בכל מקום שהשם של דידי עלה, ואז התחילו לבוא בחורות אחרי. בנות שגם אני לא הזהרתי לא להיכנס לרכב, כי היה לי לא נוח לפתוח את זה ו-'בטוח מתישהו זה ייפתח'. כשהוא הפך למנכ"ל שלי כבר הייתי בת 32, אמא לילדה. כמה קלישאתי שזה לא יישמע, להיות אמא לילדה גרם לשתיקה, להסתרה ולנרמול של מה שעברתי לכמעט בלתי אפשרי. אני לא מוכנה שיום אחד הילדה שלי תמצא את עצמה באוטו עם מרצה שלה שיחשוב שזה הגיוני לכפות עליה את המגע הדוחה שלו".

לא פשוט לי לעשות את זה. עוברות עלי 72 שעות שנראות כמו לקוחות מחיים של אדם אחר. איזה מישהי אחרת שהיא לא אני. הזהירו אותי…

Posted by Mila Svitelman on Saturday, November 30, 2024

אישה אמיצה נוספת בחרה להיחשף בסוף השבוע בעקבות תחקיר "הארץ", טימור הררי שמה. בריאיון מצולם לחדשות רשת 13, סיפרה על תקרית שאירעה לפני 18 שנה, במהלכה, לכאורה, הררי תקף אותה מינית: "אני זוכרת שהסטתי את הראש – ולא רק בגלל הריח הרע שיצא לו מהפה. זוכרת את הגוף שנצמד אליי עם איבר מינו. זוכרת אותו מתחנן שאבוא איתו לדירה שיש לו ליד. זוכרת שהייתי בשוק חיי. איך דבר כזה קורה במרחב עבודה? הייתה שם היצמדות פיזית. הבן אדם סוגר אותי, נצמד אליי, נוגע, מנסה לגעת, מנשק, אני מרגישה דברים שאני לא צריכה להרגיש – ואני מרגישה חוסר אונים. ואז את יוצאת ואת אומרת, 'מה לעזאזל? זה קרה?'. דידי הררי תקף אותי מינית. הוא לא עשה את זה רק לי, וזה שאני ואחרות שתקנו גרם לו לחשוב שזה בסדר. אף אחד לא העמיד אותו במקום, אבל הגיע הזמן. אין לי במה להתבייש, אני מוכנה ללכת לפוליגרף , מוכנה גם לשבת מול דידי".

עוד אישה אמיצה היא חן ליברמן, מגישה בתחנת 102FM, שכידוע הררי עומד בראשה. ליברמן אמרה את הדברים כמו שהם, כמו שראוי שיגידו אותם (וכפי שהיה ראוי שיגידו בהנהלת התחנה), בידיעה שזה עלול לסכן את המשרה שלה. "אנחנו מתקרבים לסיום, ‏ובדרך כלל בשלב הזה אני אומרת לך שאנחנו ניפגש בשבוע הבא, יש סיכוי קטן שאחרי הדברים שאני הולכת להגיד, זה לא יקרה. יכול להיות שיהיו לזה השלכות", הקדימה ואמרה בתוכנית ששידרה בסוף השבוע ברדיו תל אביב.

"אני בטוחה כשהוא קורא את העדויות האלה, והוא בטח לא מזהה את עצמו בהן, כי הם אף פעם לא מזהים את עצמם, אף אחד לא חושב שהוא כזה, אבל בכל זאת יש פה כמות נכבדת של עדויות שאי אפשר להתעלם מהן", אמרה ליברמן בתגובה לטענות שעלו נגד הררי בתחקיר של "הארץ", "אבל מה שאני רוצה לדבר עליו זה ההנהלה של הרדיו וההודעה של הדירקטוריון, ‏כי זאת הודעה שנראית כאילו היא קפצה לי מהאייטיז. אני לא מצליחה להבין מי כתב אותה, אני רוצה להתייחס להודעה הזאת ‏כי אני, כמי שמשדרת ברדיו הזה לא יכולה לשתף פעולה עם האמירות האלה".

ליברמן הקריאה למאזינות ולמאזינים את הודעת ההנהלה והדירקטוריון של התחנה בעקבות התחקיר: "אנו מייחסים חשיבות עליונה בסולם הערכים של התחנה לשמירת כבודו של כל אדם, ובוודאי בכל הקשור לסביבת עבודה תקינה ומכבדת עבור העובדות והעובדים. בשלב זה לא מצאנו בסיס לנטען כלפי דידי הררי, ולכן אין עילה לשנות את מעמדו כמנכ"ל רדיו תל אביב".

"זו הודעה שאומרת שבעצם אתם לא מקבלים את מה שעולה בתחקיר הזה", אמרה ליברמן בתגובה, "עכשיו לסיום, שזה הקטע שאותי הכי הרתיח: 'נציין כי הבוקר דידי כינס מפגש עם עובדי התחנה, לעדכון מהלך הדברים, ‏וזכה לחיבוק חם ותמיכה מכל העובדים – נשים וגברים כאחד'. ‏כלומר, באים להוכיח שהנה גם נשים חיבקו את דידי, אז הוא בסדר. גם אני, סוג של עובדת בתחנה הזאת בינתיים, אני את החיבוק שלי רוצה להעניק לעובדות בתחנה, שהתראיינו ולקחו סיכון ענק בתחקיר הזה. הן יצאו נגד הבוס שלהן, הן ידעו שיכולות להיות לזה השלכות, ואותן אני רוצה לחבק. ‏וכשההנהלה ככה, בגסות מתעלמת ‏מהעובדות, היא פשוט לא רואה אותן. ‏בדיוק כמו שגבר מטריד אישה, הוא לא רואה אותה".

הבוקר (ראשון) פורסם כי הררי "הוצא לחופשה", צמד מילים מכובסות שמשמעותן השעיה מתפקיד. למה לא לכתוב את הדברים כלשונם? משום שהתרבות הרעילה הזו מושרשת כל כך עמוק באדמה. להררי שמורה חזקת החפות עד שיוכח אחרת (לדבריו "לא היה ולא נברא" ושופכים את דמו), אבל כפי שהתגובה הראשונית של רדיו 102FM – החיים בחברה פטריארכלית, גברית וכוחנית לרוב מכוונים אל אפיק מסוים.

הרי אם יש משהו שלמדנו על בשרנו מאז השבעה באוקטובר, זה שבזמן אמת אף אחד לא ידאג לנו – לא אם את חיילת שהגנה על המולדת שלה ומוחזקת כבר למעלה משנה בעזה, ולפי הדיווחים עוברת אלימות מינית קשה וחסרת רחמים, ולא אם את בת זוג של לוחם מילואים שלא עוצמת עין בלילה כבר יותר משנה, חוששת לפרנסתה ומחזיקה את הבית כמעט לבד.

להיות אישה בישראל זה אומר להיות אזרחית סוג ב', כפי שהגברים שאוחזים בהגה של המדינה הזו מזכירים לנו מדי יום – זה מתחיל בכך שמדירים אותנו ממוקדי קבלת ההחלטות שנוגעות לחיים שלנו, ומסתיים בזה שמבזים אותנו בבתי המשפט עם ענישה קלה ומבישה על מעשי אונס. באמצע יש שדה רחב של אפליה מגדרית וניצול, לפעמים זה סמוי ולפעמים זה גלוי לעיני כל, כפי שעולה מהעדויות נגד הררי. ההבנה הזו – הגדולה מסך חלקיה – מתסכלת, מקוממת ומכעיסה, אבל אולי דווקא מתוך המקום הזה תבוא המהפכה – ואנחנו, הנשים, הן אלה שיביאו אותה.