ככה זה לאהוב: פרידה מאלון אבוטבול, הגבר שלמדתי ממנו על אהבה ופגמים

הייתי בת 15 כש"שבתות וחגים" עלתה לראשונה על המסך. לא ראיתי שום דבר כזה בטלוויזיה לפני כן, לא ראיתי גברים כאלה על המסך לפני כן. עד אז, בתור ילידת אמצע האייטיז, שגדלה והתחנכה על סדרות מהניינטיז, הגבר האידיאלי עבורי היה דילן מקיי מ"בוורלי הילס 90210". ואז הגיע אלון אבוטבול. או ליתר דיוק, רפי משעני מ"שבתות וחגים" (של היוצר רני בלייר, ועוד שותפים מוכשרים. אגב, הסדרה עלתה מחדש ל-HOT ו-NEXT TV).

נפלתי בקסם של אבוטבול מהפרק הראשון של "שבתות וחגים". הוא היה גבר כריזמטי, להוט, אוהב, מצחיק, מחוספס, עדין ורגיש, אבל גם אנוכי, ילדותי, לא תמיד יציב ולא פעם חסר רגישות. דמות עגולה של גבר סוחף על שלל פגמיו. או במילה אחת: אנושי

 

עד היום "שבתות וחגים" היא הסדרה הישראלית האהובה עליי בכל הזמנים. זאת הייתה סדרה של מילים, שנמהלו בצילום מרהיב, עריכה יוצאת דופן ופסקול מושלם (עד היום האלבום הזה נמצא אצלי באוטו). זאת הייתה סדרה על ישראליות, בתקופה תמימה יותר ומפחידה פחות. אבל יותר מהכל, זאת הייתה סדרה על יחסים – והרבה מהם: יחסים בן אב לבתו, יחסים על טהרת החברות הגברית, וכמובן, יחסים בין גברים ונשים.

>> נשבר לנו הלב: אלון אבוטבול הוא הגבר שהתמוטט בחוף הבונים ומת בפתאומיות
>> הסטורי האחרון והמצמרר ששיתף אלון אבוטבול ז"ל לפני מותו

נפלתי בקסם של אבוטבול מהפרק הראשון. כמו כל הדמויות בסדרה, גם הוא היה פגום מיסודו. הוא היה גבר כריזמטי, להוט, אוהב, מצחיק, מחוספס ורגיש, אבל גם אנוכי, ילדותי, לא תמיד יציב ולא פעם חסר רגישות. בקיצור, דמות עגולה של גבר סוחף על שלל פגמיו. או במילה אחת: אנושי. אולי אפילו אפשר לומר שהוא היה תמצית ה-DNA של הגבר הישראלי.

אני לא זוכרת דוגמאות ספציפיות, בכל זאת הסדרה ירדה מהמסך לפני עשרים שנה, אבל הלב שלי זוכר את מה שהרגשתי תוך כדי צפייה בסדרה לאורך חמש עונותיה. את רוב הדיאלוגים בסדרה ניהל אלון אבוטבול / רפי משעני עם בתו דניאלה (רומי אבולעפיה), עם הבסטי שלו יואל (דרור קרן) ועם אהובתו אלה (יעל אבקסיס). את כולם הוא אכזב שוב ושוב (כי הוא היה מאכזב סדרתי), אבל כולם אהבו אותו למרות הכל שוב ושוב, כי ככה זה לאהוב אותו. וככה זה כנראה לאהוב בכלל.

למדתי מרפי משעני של אלון אבוטבול איך נראים, מתנהגים ומרגישים גברים אמיתיים (סליחה דילן). למדתי ממנו על ניואנסים ביחסים ועל דקויות של אהבה, בכל סוגי היחסים. למדתי ממנו גם את המילה "כיסופים". זיכרון מעולם לא היה הצד החזק שלי, לצערי, אבל למרות שאף אחד מהדיאלוגים לא הצליח לחדור את האמנזיה התמידית שאני לוקה בה – את המילה הזו אני לא יכולה לשכוח. הוא דיבר באחד הפרקים על כיסופים, ושם למדתי שהפירוש של המילה הזו היא געגועים. הוא נפעם מהצלילים של המילה הזו, ומיופיה, וכך גם אני. כיסופים. כמה כיסופים.

היה שלום אלון אבוטבול. אם תראה את לוק פרי, תמסור ד"ש.