פרידה בהפתעה

ההתרחקות היתה תהליך ארוך, איטי ושקט, שנמשך כנראה המון זמן | צלם: א.ס.א.פ קריאייטיב | ollyy, shutterstock
ההתרחקות היתה תהליך ארוך, איטי ושקט, שנמשך כנראה המון זמן | צלם: א.ס.א.פ קריאייטיב | ollyy, shutterstock

מה עושים כשיום אחד, לפתע, הבעל מחליט שהוא רוצה לעזוב את הבית? הגולשת מספרת על חיים מושלמים לכאורה, ופונה אל המאמנת הזוגית לבקשת עזרה בשיקום היחסים

88 שיתופים | 132 צפיות

השאלה: שלום, כנרת

בזמן האחרון נקלעתי למצוקה גדולה בחיים הפרטים שלי: בעלי ואני חיים יחד כבר 12 שנים. יש לנו 3 ילדים, וכל מי שמסתכל עלינו מן הצד אומר שאנו מאושרים. יש לנו כסף, בית גדול, עבודות טובות, חברים נפלאים, בקיצור – הכל בסדר.

לפני כשנה החליט בעלי שהוא רוצה לעזוב את הבית. הייתי המומה – לא צפיתי את זה ולא היה לי מושג שמשהו כזה יכול בכלל לקרות לנו. ביקשתי ממנו ללכת לטיפול אך הוא סרב. כבר חצי שנה הוא ישן מחוץ לבית. הילדים אינם יודעים, כי הוא מגיע בערב הביתה, ויוצא רק אחרי שהם הולכים לישון, כך שלכאורה הבית מתנהל באותו צורה, רק שאני ישנה לבד, וגם הוא.

למרות שהיחסים בינינו לכאורה טובים ומנומסים, אני לא מסוגלת לסבול יותר את המצב הזה. אני לא מבינה מה הוא רוצה ומה חסר לו, ולא יודעת מה לעשות כדי שהמצב לא יתדרדר יותר – והוא ירצה להתגרש.

אודה לך אם תייעצי לי מה לעשות.

התשובה:

כאשר אני קוראת את דברייך אני מגלה שוב, שבני זוג יכולים לעתים לחיות יחד שנים רבות באותו בית, ולדעת מעט מאוד האחד על השנייה. אחת הסיבות היא שהם מפסיקים לדבר. על פני השטח הכל נראה בסדר, וכך גם הכי נוח לראות את הדברים, אבל בפועל כבר מזמן שכחתם לדבר האחד עם השנייה באמת. הילדים מטופלים היטב, יש כסף, בית יפה, וכל אחד מנהל למעשה את חייו לגמרי בנפרד.

אני חושבת לעצמי שאין הבדל אמיתי בין הצורה שבה אתם חיים עתה – כאשר הוא ישן לבד ואת ישנה לבד (אם הוא אכן ישן לבד, כי שתינו לא יודעות לאן באמת הוא הולך כשהוא יוצא מן הבית בכל ערב) – לבין הצורה שבה חייתם קודם – כשישנתם באותה מיטה, אבל בפועל חי כל אחד מכם חיים נפרדים.

מה שקרה לדברייך בהפתעה גמורה, קרה למעשה בתהליך ארוך, איטי ושקט, שנמשך כנראה המון זמן. אף אחד מכם לא העז לדבר על הדברים בקול רם, אף אחד לא הציף קשיים. ייתכן שמעולם לא רבתם ביניכם, המשכתם לצאת עם אותם חברים, לאותם מקומות, אבל לאט-לאט משהו בביחד האמיתי שלכם דעך. מה שקרה בהפתעה הוא שבעלך החליט להפסיק את משחק השקט, ואמר בקול רם את מה שכנראה היה שם הרבה קודם לכן.

אני לא יודעת למה לך היה נוח להמשיך ולשתוק. לפעמים זה פשוט מפחיד מדי לדבר, ואז בוחרים להשתיק את החוסרים ולהמשיך הלאה, כאילו הכל בסדר. לפעמים החיים כל כך אינטנסיביים, שבאמת לא שמים לב. בפועל, אני משוכנעת שגם את, במבט לאחור, יכולה לראות שכבר מזמן אתם לא החברים שהייתם. כבר מזמן אינך מקבלת מן הקשר הזה את מה שאת באמת זקוקה לו. לכן, אם את שואלת אותי – הוא עשה לך טובה גדולה.

הגיע הזמן להציף את הבעיות

אז מה עושים? את אומרת שהחשש הגדול שלך כרגע, הוא שהמצב יתדרדר יותר, והוא יבקש להתגרש. אני אומרת – שזה אמנם מפחיד, אבל יותר מפחיד להמשיך לחיות כפי שחייתם. לא שחלילה אני ממליצה על גירושין כפתרון לבעיות – בפירוש לא – אבל במקרה שלכם, כאשר הבעיות מעולם לא הוצפו וטואטאו אל מתחת לשטיח לאורך תקופה ארוכה, אולי הגיע הזמן להציף אותן – כדי שניתן יהיה לחזור לחיים. כי מה שהיה לך עד עכשיו, גם אם ניראה יפה מבחוץ – לא באמת היה חיים.

והבעיות שכדאי להציף מתחלקות במקרה זה לשני חלקים – הבעיות שלכם כזוג, והבעיות של כל אחד מכם בנפרד. את הבעיות שלכם כזוג ניתן לפתור רק בתנאי שתהיו מוכנים ללמוד לדבר יותר, להקשיב יותר ולהיות יותר מודעים האחד לשנייה. אם בעלך יחליט שזה מאוחר מדי עבורכם, עדיין תוכלי ללמוד לעשות זאת לבד, כדי שהקשר הבא שלך ייראה אחרת.

גירושין הם אירוע כואב. זה כואב למי שמתגרשים ממנו, זה כואב גם למי שבוחר להתגרש, וזה כואב לילדים. אני בטוחה שאם תחליטו להתגרש, את עלולה לעבור תקופה לא פשוטה. כדי שתוכלי להתרומם מן התקופה הזו למשהו טוב יותר, אני ממליצה לך להימנע, עד כמה שאת יכולה, מלהלקות את עצמך ולייסר את עצמך על מה שלא עשית, ויכולת אולי לעשות אחרת. כעס עצמי לא יועיל לך. הוא יחליש אותך ויפגע בך. אני ממליצה, שגם את שלב הכעס עליו, תנסי לעבור עם כמה שפחות נפגעים.

נסי ללמוד מהקשר הזה על מה שחשוב לך בזוגיות, על מה שאת יכולה לעשות כדי להגשים זאת, ולמדי כיצד לא להירדם בזוגיות הבאה שלך ולא להשתיק את הצרכים שלך בתוכה. אני מבטיחה לך שאם כך תעשי, הפרידה הזו (אם אמנם תהיה פרידה) תוביל אותך למקומות טובים יותר.