מה נשים יוצרות: 3 הצגות חדשות שאתן חייבות לראות בפסח

האביב הגיע, פסח בפתח, והחיים – לפחות למראית עין – חזרו למסלולם. המשפחות שוב נפגשות, הילדים שוב מטיילים, אנשים טסים לחו"ל, מצטופפים בהופעות, מנסים להיאחז בשגרה. אבל כמו סדק בזכוכית – מה שנשבר לא באמת חוזר להיות שלם. המלחמה עדיין נוכחת, גם אם לא תמיד בכותרות הראשיות. הפצועים, המפונים, החטופים, העצב שנלחש בין השורות – כל אלה עדיין איתנו. ובתוך כל זה, פסטיבל עכו לתיאטרון אחר חוזר, כמו הצהרה שקטה אך עיקשת: אנחנו כאן, ואנחנו ממשיכות ליצור.

>> מינדי ארליך פותחת את הלב לכבוד צאת סרטה החדש: "הייתי ילדה חרדית עם חלום אחד – שלא שיתפתי בו אף אחד"

יצירה, דווקא עכשיו, היא לא מותרות – היא מנגנון הישרדות. דרך לדבר את מה שקשה לומר, דרך לעבד, להאיר, לגעת. כשנשים יוצרות עולות על הבמה השנה בפסטיבל עכו – הן לא רק מציגות הצגה. הן מעידות על הרוח, על הרצון להחיות מחדש את מה שכמעט הושתק. הן משרטטות אפשרות להיות יחד – גם מול כאב, גם מול זיכרון, גם מול שבר.

פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר, שנדחה בעקבות המלחמה, חוגג השנה את שנתו ה-45, וחוזר עם עשרות הצגות ומופעים מקוריים ברחבי העיר.

"המדינה שהכרנו נעלמה", אומרת דליה שימקו, המנהלת האמנותית של הפסטיבל. "בזמן כתיבת שורות אלה, אנחנו שקועים במלחמה ארוכה, עשרות אלפי מפונים ללא בית. אלפי אנשים איבדו את חייהם, אלפים אחרים את יקיריהם, עשרות אלפים פצועים ולפניהם שנים של שיקום – ו-59 חטופים עדיין נמקים במנהרות החמאס".

"איך עושים פסטיבל בזמן הזה? פסטיבל הוא חגיגה של החיים, היצירה והמחשבה החופשית, ומלחמה לעומת זאת היא אסון, פחד ומוות. אז מה תפקידה של אמנות בימים מטורפים כאלה? לא קל לענות על השאלה הזאת, אבל בסופו של דבר, תפקידה של האמנות היא להזכיר לנו – גם בימים החשוכים והכואבים ביותר – את הנשמה שלנו כחברה. אומרים שההצגה חייבת להימשך, וזה נכון, כי כל זמן שאנחנו מייצרים אמנות וצורכים אמנות, אנחנו מרגישים בריאים בנפשנו. היצירה היא מקלט מהמציאות הקשה בחוץ, גם אם ביצירה עצמה אנחנו נוגעים באותו קושי".

השנה, מספרת שימקו, הפסטיבל קטן משמעותית ביחס לשנים קודמות, בעקבות קיצוץ מאסיבי – אבל זה לא פוגע באיכות או בעוצמה. להפך: החיתוך החד הזה דווקא מפנה מקום לקולות חדים וברורים, כמו של שלוש יוצרות מרתקות, שמביאות אל הבמה תכנים בוערים, אישיים ופוליטיים, שמדברים את הרגע – ואת מה שמעבר לו.

הכל נשאר חי | מאת דנה קיילה וירדן גלבוע

מה קורה כשאהבה חוזרת מהמלחמה – אבל היא כבר לא אותה אהבה? דנה קיילה וירדן גלבוע יצרו את ההצגה "הכל נשאר חי" מתוך החיים עצמם. הסיפור פשוט, והכאב עמוק: אישה יוצאת למסע כדי למצוא תרופה לבן זוגה, שחזר משדה הקרב כאדם אחר. ההצגה משקפת פוסט-טראומה גברית מבעד לעיני האישה שאיתו, ועוסקת בזוגיות בצילו של פצע נפשי עמוק – לא זה שחווה את הקרב, אלא זו שחיה איתו בבית.

בעידן שבו מעגל הפוסט-טראומה בישראל התרחב לבלי היכר, ההצגה מבקשת – גם מהקהל – לשהות רגע ברגע שאחרי. זה לא תיאטרון נעים, זה תיאטרון כואב, חי, בועט. היוצרות מוסיפות אזהרת טריגר – המופע כולל תכנים רגישים, קולות ורעשים שעלולים לעורר תגובות דחק.

כרטיס מועדון | מאת איה לופט

כמה מהאבל שלנו שייך לנו, וכמה ממנו שייך למדינה? "כרטיס מועדון", יצירה של היוצרת והשחקנית איה לופט, בוחנת את הגבול הדק – ולעיתים הלא קיים – בין זיכרון פרטי לזיכרון ציבורי, בין אבל אישי לטקס לאומי.

באמצעים תיאטרליים חכמים של פירוק והרחקה, לופט יוצאת למסע בין מה שנכתב על קבר לבין מה שנשאר בלב, בין מה שמוכתב על ידי הממלכה לבין מה שמתעורר בלילה. זוהי יצירה שמבקשת לא להניח לשכול להיכנס למנגנון, אלא להשאיר אותו אנושי, חשוף, רועד.

זהב | מאת יעל פולקה

היא קופצת למים – אבל הפעם זה לא ספורט, זה הישרדות. "זהב", יצירה אוטוביוגרפית-תיעודית של יעל פולקה, לוקחת אותנו אל תוך עולמן של שמונה ספורטאיות מנבחרת ישראל בשחייה אמנותית – עולם נוצץ מבחוץ ואכזרי מבפנים.

פולקה, יוצרת, כוריאוגרפית, מאמנת ושחיינית אמנותית בעצמה, חושפת את המחיר הכבד שמגיע עם החלום האולימפי – ועם הדרישה המתמדת לייצג את המדינה. הדרמה שמתרחשת בבריכה כוללת לא רק מאמץ גופני, אלא גם ויתור על העצמי, על הגוף, על הקול. ההצגה כוללת אזהרת טריגר של תכנים מיניים ואלימות מינית.

פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר יתקיים בחול המועד פסח, בתאריכים 14–16 באפריל, באולמות האבירים בעיר העתיקה וברחבי עכו. מחירי כרטיסים: 60–80 ש"ח. אירועי החוצות – כניסה חופשית. לרכישת כרטיסים