הכנסת הכי מנותקת שיש יצאה לפגרה, אבל יש בזה דבר טוב אחד

בתוך המציאות הקשה שאנחנו חיות וחיים בה, עם 115 חטופות וחטופים שעדיין בעזה, כשכמעט כל יום עוד חייל נפצע או נהרג ואחרי האסון הנורא במג'דל שמס, כנסת ישראל יוצאת לפגרה. על רקע הפעולה המנותקת הזאת של נבחרי הציבור שלנו, עולות הדרישות המוצדקות לפעולות מיידיות שצריך לעשות – עסקה להשבת החטופות והחטופים, טיפול באיום בצפון או מתן מענה לעשרות אלפי התושבים המפונים לקראת שנת הלימודים הבאה. אבל לצד הפעולות הדחופות הללו, דווקא בימים כל כך קשים, חשוב לזכור שלאורך זמן, התיקון חייב לעבור בפוליטיקה, וזה הזמן לדמיין פוליטיקה אחרת.

>> "רצתי בין הילדים על המגרש, לא ידעתי את מי להציל קודם": עדות מהאסון במג'דל שמס

איך צריכה להיראות פוליטיקה אחרת? 5 עקרונות מנחים:

לתת קונטרה לגל המאוס של הפופוליזם – הסגנון שהשתלט על הפוליטיקה שלנו כביכול מדבר אל העם. אבל המטרה היחידה בפניה הזאת היא לצבור הון פוליטי על ידי שיסוי של קבוצות בציבור זו בזו. הפופוליזם, גם זה שנוכח בישראל, לוקח בעיות אמיתיות שמטרידות את הציבור, אבל לא עושה שום מאמץ לפתור אותן. התיקון בפוליטיקה חייב לעבור בבניה מחודשת: יצירת, קידום והטמעת פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות.

לפגוש את הציבור במקום שכואב לו – בשנת 2012 הקימה אביטל בלונדר בעיר לוד את עמותת ג'ינדאס, אותה היא מנהלת מאז. העמותה מתמודדת עם הבעיה הקשה של דיור – איך אפשר לשקם שכונות ולייצר התחדשות עירונית ושירותים ציבוריים טובים בלי לדחוק החוצה את האוכלוסיה הוותיקה. ג'ינדאס עובדת ברשויות מקומיות בעשירונים הנמוכים. היא פיתחה מודל ייחודי שבו הקהילה המקומית היא שחקן משמעותי בעיצוב ההסדרים. במסגרת שיפור הדיור במסגרת התחדשות עירונית, מוצע דיור בר השגה מותאם הכנסה ותחזוקת מגורים ארוכת טווח. ולצידה, יש בינוי קהילה, כולל שותפות התושבות והתושבים בתכנון, ליווי פרטני ושיקום המרחב הציבורי והשירותים הציבוריים באזור – מבני ציבור, שירותי חינוך, רווחה ותרבות. ג'ינדאס היא דוגמא לפעילות שטח מהסוג שצריך הרבה יותר ממנו, בכלל ובפעולה הפוליטית.

עבודה עם ציבור היא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה – ישראל היא מעצמת עמותות. במקרים רבים עמותות מחפות על המגבלות של השירותים הציבוריים, ועושות כמיטב יכולתן לגשר על הפערים. רבות מהן עושות עבודת קודש של ממש. אבל את החציצה בין פעילות לקידום הטוב של עמותות ועסקנות פוליטית צריך לשבור. טוב שגופים שונים ימשיכו בקידום עתיד טוב יותר – במרחב האזרחי ובמגזר העסקי. אבל הפוליטיקה עצמה צריכה לעסוק באופן הרבה יותר שיטתי בקידום רווחת כלל הציבור.

ביזור הפוליטיקה – הפוליטיקה, והכוח בקבלת החלטות, לא יכול להישאר במסדרונות הממשלה והכנסת. במדינה כל כך מקוטבת, צריך לאפשר לקהילות לקבל יותר החלטות על סדרי העדיפויות שלהן. יותר כוח לרשויות מקומיות ויותר נציגות בשכונות תוביל לביסוס של מנהיגות קהילתית נדרשת.

פוליטיקה שמבוססת על רעיונות – הייתי השבוע בפרידה מרמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. בדברי הפרידה שלו, רמי ציטט את ברל: "בהעדר רעיונות, פוליטיקה היא לא יותר ממלחמת כנופיות". פוליטיקה לא חייבת להיות מילה נרדפת לעסקנות במקרה הטוב, ולשוד הקופה הציבורית במקרה הרע. פוליטיקה יכולה לצריכה להיות המקום בו אנחנו מתמודדות ומתמודדים על עיצוב ההסדרים הפועלים לטובת הציבור ביטחונו ורווחתו, והאידיאולוגיה והרעיונות הם המצע לכך. דאגה לכלל הציבור, ביסוס רשת ביטחון סוציאלית, לכידות חברתית, חיים משותפים, פמיניזם, קידום ביטחון, חינוך, בריאות, דיור, רווחה וחיזוק המגזר הציבורי. הרעיונות הם המניע למחויבות לקידום הנושאים הללו.

בפוליטיקה הנוכחית, המילה בייס החליפה את המילה ציבור. זה לא צקצוק עקרוני על שפה, זאת החלפת המהות ואובדן האחריות. בפוליטיקה הנוכחית, הפופוליזם שולט. זה לא חשוב שאי אפשר ליישם את הרעיונות המופרכים שמעלים השרים, מה שחשוב שזה מקבל מספיק לייקים כציוץ בטוויטר, ומייצר עוד כותרת בעיתון. בפוליטיקה הנוכחית רודפים ארגון כמו "אחים לנשק", זה שהמערך שלהם היה היחיד שתפקד לטובת הציבור אחרי השבעה באוקטובר. בפוליטיקה הנוכחית קשה מאוד למצוא תקווה. אבל העובדה שזאת המציאות כעת, לא אומר שזאת מציאות הכרחית. יכולה להיות פוליטיקה אחרת. אנחנו צריכות וצריכים קודם כל להאמין בה, לדמיין אותה, ואז לדרוש אותה ולפעול כדי שהיא תקרה. רק בפעולה עם הציבור ולטובת הציבור נוכל לתקן.