הלוחמות נכשלו או שהמערכת נכשלה? החלטת צה"ל פשוט מקוממת

במהלך חריג ובעיתוי שמעורר לא מעט הרמות גבה, הודיע הבוקר (חמישי) הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, על עצירת הפיילוט להכשרת לוחמות במקצוע חי"ר ניוד במחזור הנוכחי, והנחה לתכנן פיילוט חדש – "מותאם" – שייפתח, אולי, רק בשנה הבאה. ההחלטה התקבלה בעקבות המלצת מפקד זרוע היבשה, אלוף נדב לוטן, שלפיה הפיילוט הנוכחי אינו אפקטיבי דיו, בעיקר בשל הישגי כושר גופני שנמצאו נמוכים יותר מהמצופה.

>> מקדמים לוחמות או מלהקים דוגמניות? למה צה"ל בוחן מידות של החיילות

מצה"ל נמסר כי החיילות שהשתתפו בהכשרה יוסבו לתפקידים אחרים – קרביים או לא – בהתאם לרצונן. בדובר צה"ל הדגישו כי ההכשרה לוותה ב"קשב פיקודי רב", סגל רפואי ומומחי כושר קרבי, אולם "הסיכון הבריאותי האפשרי" כתוצאה מהעומס הפיזי הכריע את הכף.

כלומר: ההישגים המקצועיים של החיילות – "גבוהים מאוד ודומים לאלה של לוחמים גברים", כפי שנמסר – לא הספיקו. ההחלטה התקבלה, שוב, מהקומה הגבוהה של הפירמידה הצה"לית, זו שבה יושבים גברים בלבד, ושבה הייצוג הנשי שואף לאפס.

בפורום דבורה – נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי – קיבלו את ההחלטה בלי לערער עליה, אך הציבו תמרור חשוב להמשך: "הפורום מכבד את החלטת הרמטכ"ל, עם זאת הפסקת ההכשרה אינה יכולה לשמש כתמרור עצור", נמסר. "פורום דבורה קורא לצה"ל להמשיך בפתיחת כלל מקצועות הלחימה לנשים, תוך התאמות הכרחיות ומחויבות אמיתית לשילוב שוויוני. 20 אחוז ממערך הלוחמה בצה"ל כיום הן נשים, והנתון הזה צריך לשקף לא רק את העבר – אלא את העתיד".

בארגון ויצו מתחו ביקורת חריפה על המהלך. "זהו צעד מדאיג, שמסמן רגרסיה חמורה במאבק לשוויון מגדרי בצה"ל, ופגיעה בזכותן של נשים לשרת שירות משמעותי ולוחם", נכתב בתגובה הרשמית. עוד נמסר כי "העיתוי בו נאמרו הדברים – בשעה שנשים רבות לוקחות חלק פעיל בלחימה, משרתות כלוחמות ולוחמות מילואים, מגנות על יישובי עוטף עזה, הצפון ויתר אזורי הארץ – אינו רק חסר רגישות, אלא מבזה את תרומתן יוצאת הדופן של נשים לביטחון ישראל".

בוויצו הזכירו את פסק הדין המכונן בעניין אליס מילר, שהכריע כי לנשים יש זכות שווה להיבחן לשירות קרבי. "האחריות המוטלת על צה"ל אינה רק לאפשר להן להתמודד, אלא גם להתאים מסלולים ואמצעי הכשרה שיבטיחו את הצלחתן – בדיוק כפי שנעשה בצבאות מתקדמים בעולם, ובהם צבא ארה"ב", אומרות נשות ויצו, "הניסיון להשליך את הכישלון על הנשים עצמן, במקום על מערכת שלא התאימה את עצמה למציאות של שירות משולב, הוא ניסיון מקומם ומטעה".

אבל הסיפור כאן רחב הרבה יותר ממחזור הכשרה אחד: במדינה שבה הדרך היחידה כמעט להשפיע באמת על קבלת החלטות היא דרך תפקידי מפתח במערכת הביטחון – עצירת ההכשרה היא לא רק סיפור של מאמץ גופני או עומס רפואי. מדובר בדחיקה לאחור של נשים מהלב של מערכת קבלת ההחלטות הישראלית. ובזמן שנשים ממשיכות להילחם, להוביל ולהגן – הן שוב מוצאות את עצמן מחוץ לשורות. מחוץ למסלול. מחוץ למעגל ההשפעה.

אנחנו מצטרפות לדרישה: לא להחזיר את הלוחמות אחורה.