"אם כבר סוף העולם, אז לפחות עם שיער חפוף"

אני זוכרת את הלילה של המתקפה האיראנית באפריל 2024. מאות כטב"מים שוגרו לעבר ישראל. בחדשות דיברו על "אירוע חסר תקדים", ופתאום, הודעה מפיקוד העורף: תוך חצי שעה כולנו צריכים להיות בקרבת מרחב מוגן. ועם כל הדרמה הזו, מצאתי את עצמי שואלת: מה עושים בחצי שעה לפני סוף העולם? אז החלטתי לעשות מקלחת ארוכה. כי אם למות, אז לפחות עם שיער חפוף.

>> שרון חזיז שוברת שתיקה: "תרבות היא לא מותרות. זה המקצוע שלי מגיל 13"

באותו לילה דיברו בכל הערוצים על כך שישראל צפויה לקבל סיוע אווירי מארה"ב, צרפת, בריטניה וירדן. זה היה כל כך הוליוודי, פאתוס טהור. אז עמדתי שם מתחת למים, וכתבתי שיר על טייסים חתיכים שבאים להציל אותי. איכשהו, ההומור גבר על החרדה – והצלחתי להירדם בשעה שמאות טילים ויירוטים עברו לי מעל הראש. זה נשמע הזוי, אבל לא הייתה לי דרך אחרת להכיל את הפחד. הייתי חייבת להגחיך אותו. לשיר אותו החוצה.

"עמדתי שם מתחת למים, וכתבתי שיר על טייסים חתיכים שבאים להציל אותי. איכשהו, ההומור גבר על החרדה – והצלחתי להירדם בשעה שמאות טילים ויירוטים עברו לי מעל הראש"

 

מסיבת פיג'מות כפויה

חזית ממשית נפתחת מול איראן. אין לי מרחב מוגן בבניין, ואני עוברת עם בן זוגי והפעוט לדירה של חברים עם ממ"ד. אני מוצאת את עצמי בלילה שוכבת על מזרן פרוש של מסיבת פיג׳מות כפויה: הבן שלי ישן לידי ונושם בנחת. אני ערה והלב שלי דופק מהר. הגוף רועד. הלוואי שזה בום רחוק. הלוואי שגם הבום הבא לא יפגע בנו. אני נזכרת בהתכתבות האחרונה שלי עם חבר שכתב לי לפני השינה "יהיה בסדר, אני מבטיח" ובוקר אח"כ טיל הוריד את הבניין שלו. אני סופרת נשימות – פנימה, החוצה, פנימה, החוצה. פתאום אני נזכרת – בשביל לשיר, חייבים לנשום. נשימות עמוקות, גדולות. רק ככה אפשר להחזיק משפט מוזיקלי. להיות נוכחת. לגעת. וככל שאני נושמת, אני נזכרת שיש הווה. ויש עתיד. ויש לי שירים לשיר עליו.

אז החלטתי להוציא את השיר ההוא. כן, ההוא מהמקלחת. על טילים מאיראן ועל הטייסים החתיכים. ואם זה נשמע מופרך להוציא שיר קומי על איום גרעיני בדיוק ביום שבו ארה"ב תקפה את מתקני הגרעין של איראן: זה בדיוק העניין. הבחירה בחיים, בהומור, באהבה, היא הבחירה הכי פוליטית ואנושית שאני יכולה לעשות. היא הבחירה הכי חזקה שלי. וזה מה שאני מנסה בימים האלה: להאמין. לשיר. לגדל את הבן שלי. לגעת באנשים. להמשיך לנוע קדימה. גם כשהעולם מתנדנד לצדדים אפלים.

ואת השיר ההוא, שקיבל חיים בזכות מקלחת במצב חירום – אפשר לשמוע עכשיו. אני מקווה לכתוב בקרוב שיר על שלום.