אמו של ענר שפירא ז"ל בריאיון: "השירים האלה הם הצוואה שלו"

אילו סמל ראשון ענר שפירא, אחד מסמלי הגבורה העילאית של השבעה באוקטובר, היה בחיים, הוא היה חוגג היום, 12 במרץ 2025, את יום הולדתו ה-24. משפחתו הייתה מתכנסת כולה במרפסת הגג בירושלים, בדירה אליה עברה רגע לפני פרוץ המלחמה, בה הספיק ענר לחגוג את ארוחת שמחת תורה הראשונה.

>> הגיבור שהציל מאות מנובה, פונה לעזרה: "הנפש שלי מרוסקת"

ענר, ברוך הכישרונות ויפה הבלורית, היה מוזיקאי מחונן ויוצר רגיש. הוא ניגן על פסנתר מגיל שש, כתב והפיק מוזיקלית, ולצד אהבתו למוזיקה קלאסית אהב גם מוזיקה אלקטרונית והיפ הופ. אהבתו למוזיקה היא שהביאה אותו לפסטיבל נובה בשבעה באוקטובר, שם נרצח לאחר שנאבק במחבלי חמאס שהשליכו רימונים למיגונית בה הסתתר עם עשרות צעירות וצעירים.

"אם ענר היה בחיים, הוא היה טוחן מילואים ועושה כל מה שצריך כדי לעזור ולתרום לביטחון אזרחי ישראל"

 

ענר, שהיה לוחם בסיירת נח"ל ויצא לחופשת חג, הגיע למסיבה עם חברו הטוב הירש גולדברג-פולין ז"ל, שנחטף מהמיגונית בעודו פצוע והוצא להורג בשבי. מאותה מיגונית נחטף גם אלון אהל, שעדיין מוחזק בשבי כשהוא פצוע, מורעב ומעונה. החטופים אור לוי וא-ליה כהן, שהיו עמו, שוחררו מהשבי ופגשו את משפחתו.

"אור לוי חזר הביתה בשבת, וכבר ביום שלישי פגשנו אותו בבית החולים. במשך שעתיים הוא סיפר על גבורתו של ענר ואמר תודה", מספרת שירה שפירא, אמו של ענר. "אלון אהל עדיין שם. אני לא מכירה אותו, אבל מחכה לו ומתפללת בכל רגע ורגע שיחזרו כל החטופים. זה תפקיד המדינה להחזיר אותם. את מה שענר התחיל להציל, המדינה צריכה להמשיך".

ענר היה ללא מדים ובלי נשק, אך כשהחלה התופת ואנשים נמלטו לחפש מחסה במיגונית, הוא נטל אחריות על האירוע וניהל אותו בקור רוח ובאומץ בלתי יתואר כדי להציל חיים. הוא הצליח להדוף שמונה רימונים עד שנהרג. בגבורתו, הציל את חייהם של תשעה אנשים שחגגו בנובה ונמלטו למיגונית. ענר הפך לסמל של גבורה, והורים רבים בחרו לקרוא לבנים שנולדו לאחר השבעה באוקטובר על שמו.

"כולם מדברים על האומץ, המנהיגות והמקצוענות שלו, אבל בשבילנו – ההורים וששת האחים שלו – ענר הוא הבן, האח, המוזיקאי, האמן, הצייר, האוטודידקט", אומרת שירה.

השבוע, לכבוד יום הולדתו, יצא אלבום מלא עם עשרה שירי היפ הופ פרי יצירתו, בשם "מחפש אהבה". "היו דיונים שלמים על שם האלבום", מספרת שירה. "היה סיעור מוחות עם האחים, החברים ואנשי מוזיקה שהצטרפו אלינו, כמו המפיק המוזיקלי של האלבום אברי ג'י והבמאי רועי ריק שביים וערך את הקליפ".

"המוזיקה הייתה מרכז חייו. קצינת הנפגעים הנפלאה שמלווה אותנו, אמרה לי בשבוע שעבר שזה מדהים שהעתיד של ענר מתרחש במציאות בלעדיו"

 

"מבחינתנו השירים האלה הם חלק מצוואתו האמנותית של ענר", היא מוסיפה. "הוא היה הכי לא מיינסטרים, דיבר בפתיחות על עולמו האישי ועסק בנושאים חברתיים מגוונים – המצב במדינה, אמת וצדק, שכול, יחס לנשים ועוד. ענר רצה לגעת באנשים, להשפיע דרך המוזיקה שלו וכך לחולל שינוי. והשירה שלו נוגעת בכולנו".

ב-27 במרץ יתקיים במוסך סובארו בירושלים – שהוסב לערב אחד לאולם מופעים – ערב מיוחד להשקת האלבום, בו יופיעו ברי סחרוף ושאנן סטריט. באותו ערב תושק גם עמותת "ענר" (הכרטיסים למופע אזלו, אך ניתן לתרום לעמותה), ובאתר העמותה כבר ניתן לרכוש חולצות, סווטשירטים ותיקים עם הדפסים מציוריו של ענר, שהיה גם צייר מוכשר.

"הקמנו את העמותה לא ממקום של הנצחה, אלא כדי להמשיך לעשות דברים שענר רצה לעשות והאמין בהם, כמו ליצור חיבורים באמצעות מוזיקה", מספרת שירה. "התוכנית שלנו היא להקים מרכז מוזיקה בירושלים, העיר שהיא חלק מהזהות שלו. אמנם יש בה קבוצות מנוגדות, אבל גם פוטנציאל לחיבור".

רעיון המחווה המוזיקלית ביום הולדתו נולד בשנה שעברה, ביום הולדתו ה-23, שהיה הראשון מאז שנרצח. "החלטנו באינטואיציה משפחתית להתייחס ליום הזה כאל יום שמח, והוצאנו מיני אלבום בשם ׳מבוא לענרכיזם׳. חשבנו שאם נצליח לעשות משהו כזה מדי יום הולדת, נוכל לתת עוד במה ליצירה שלו. השירים שלו היו הפסקול של הבית שלנו. יצירות חדשות כבר לא יהיו, אבל יש לו עוד הרבה טקסטים שלא הספקתי לעבור עליהם. אני שומרת אותם כרגע לעצמי, שלא לאכול את כל הסוכריות בבת אחת".

מה את יכולה לספר לנו על ענר שלך?
"הייתה לו אמונה בטוב. הוא האמין שיצר לב האדם טוב מנעוריו, שאנשים הם טובים. זה אולי היה תמים מצדו. 'למה האויב הפך חכם והאוהב תמים' – זו שורה שהוא כתב באחד השירים שלו".

מאז המלחמה את מרגישה פחות תמימה?
"אני לא יודעת איך לענות על זה. אני לא חושבת שאני פחות תמימה, ראינו את הנורא מכל אבל לא שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. אני פחות עוסקת בה. תפיסת העולם שלי לא השתנתה, אבל אין לי עדיין פרספקטיבה. אני עובדת על מורשת השבעה באוקטובר בקיבוצים וביישובים שעברו את הדברים הכי נוראיים. בתור מי שמעורבת בכך אישית, זה קשה לי מאוד, אבל זה מה שצריך לעשות".

את מנסה לדמיין מה היה עושה ענר כיום, אילו הוא היה יוצא בחיים מהתופת?
"אם היה בחיים, הוא היה טוחן מילואים ועושה כל מה שצריך כדי לעזור ולתרום לביטחון אזרחי ישראל. חוץ מזה, היו לו תוכניות לעתיד – הוא תכנן טיול קצר במזרח או בדרום אמריקה, אבל ידע שיחזור מהר ללימודים. המוזיקה הייתה מרכז חייו, והוא מצא תוכנית שמשלבת מוזיקה קלאסית באקדמיה למוזיקה בירושלים עם לימודי מוזיקה אלקטרונית בתל אביב. לאחרונה, שני המוסדות הודיעו לנו שיחלקו מלגות על שמו – וזו סגירת מעגל מטורפת. שרית, קצינת הנפגעים הנפלאה שמלווה אותנו, אמרה לי בשבוע שעבר שזה מדהים שהעתיד של ענר מתרחש במציאות בלעדיו".

"ידענו באותן שעות בבוקר שמתנהל קרב מטורף, ולא היה לנו ספק שענר לוקח אחריות. ידענו שענר ילחם ויעשה כל מה שהוא יכול כדי להציל חיים"

 

ענר בא ממשפחה דתית, הוא היה הבכור משבעת ילדיהם של שירה ומשה שפירא. שירה עובדת במשרד המורשת ומשה הוא אדריכל שימור. סבא רבא של ענר היה חיים משה שפירא, שר בכיר לשעבר בממשלות ישראל החתום על מגילת העצמאות. הסבא רבא השני שלו היה יוסף גולדשמידט, שכיהן כחבר כנסת. סבה של שירה היה ממקימי החינוך הממלכתי-דתי בישראל, ואילו סבתה הייתה פרופסורית שהקימה את חקר הגנטיקה בארץ. סבו וסבתו של ענר, חנינה וימימה בן מנחם, הם פרופסורים באוניברסיטה העברית בירושלים. ענר קיווה להתגייס לסיירת מטכ"ל, אבל פציעה בגיבוש מנעה זאת ממנו והוא הגיע לסיירת נח"ל.

"אנחנו דתיים. בתחילת השירות הצבאי שלו ענר שמר שבת והתפלל, אבל באותה תקופה לא. הוא לא אהב הגדרות, על מיהו או על מה שמצפים ממנו ומה שמקובל", מספרת אמו.

מה חשבתם באותה שבת כשלא שמעתם ממנו?
"שמענו כל מיני פרטים מניצולים מהמיגונית, אבל אף אחד לא העז להגיד לנו שהוא נהרג. ידענו שהוא נפצע, חיפשנו בבתי חולים והוא לא היה שם. התקווה שלנו הייתה שהוא חטוף במצב קשה. חמישה ימים לאחר מכן, ביום חמישי בערב, הגיעו הקצינים להודיע לנו".

את הופתעת מגבורתו של ענר?
"לא הופתעתי ממה שהוא עשה. תפיסת העולם של ענר הייתה של ערבות הדדית וגילוי אחריות. היה אכפת לו מה שקורה סביבו. גם המפקדים והפקודים שלו ידעו את זה. אנחנו ידענו באותן שעות בבוקר שמתנהל קרב מטורף, ולא היה לנו ספק שענר לוקח אחריות. ידענו שענר ילחם ויעשה כל מה שהוא יכול כדי להציל חיים. כשישבנו שבעה, באו אלינו חברים שלו מבית הספר היסודי ומבני עקיבא, הם אמרו שמה שהוא עשה – זה הכי הוא. ענר היה הכי מהיר והכי ספורטיבי, ואחרי שהמפקד שלו הקפיץ אותו, ענר אמר לו שהוא ברעים. ענר עוד הספיק להקפיץ את החיילים שלו, אבל לא הצליח להגיע לבסיס".

"הייתה לענר בת זוג במשך שלוש וחצי שנים. אני חושבת שלהיות בת זוג שכולה זה יותר מורכב מלהיות אימא שכולה. מצפים מבנות הזוג להתקדם הלאה בחיים, וזה מאוד קשה"

 

לענר הייתה בת זוג בשם שלי. הם הכירו כשהוא היה במכינה קדם צבאית בכפר רופין, והיו יחד במשך שלוש וחצי שנים – עד השבעה באוקטובר. משפחתו של ענר נותרה עמה בקשר. "אני חושבת שנושא הזוגיות הוא מאוד מורכב. בני ובנות זוג שכולים צריכים את התמיכה והחמלה", אומרת שירה, "זה יותר מורכב מלהיות אימא שכולה, כי אני אהיה אימא שכולה כל חיי, ואני יכולה להתרכז בענר. לעומת זאת, בנות ובני הזוג אמורים להתקדם הלאה בחייהם, וזו משימה מאוד קשה".

איך אתם מצליחים להתקדם בחייכם כמשפחה בלעדיו?
"זו טלטלה שקשה להסביר אותה, רק מי שעובר אותה מבין. אבל אני מסתכלת על כל התמונה. יש לנו עוד שישה ילדים וחתן. טליה הבת השנייה שלנו, נישאה בקיץ, ואנחנו עוברים את זה יחד. הבת הקטנה, בת תשע וחצי, ואני לא רק אימא של ענר – אני אימא של שבעה ילדים".