עמוקה הדרך לחופה

סמוך לביתי תלויה מודעה המזמינה את הציבור להצטרף לסיור לילי אל קברי צדיקים באזור צפת, כשגולת הכותרת של הסיור הוא קברו של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה, הנמצא ביער בירייה בסמוך לעמוקה. העלייה אל קברו היא סגולה למציאת בן או בת זוג, ולנסיעה זו קופצים רבים. הרבה מהם (אם לא רובם) חילוניים/מסורתיים, הדוגלים בתפישה: "אם לא יועיל, לא יזיק".

מודעות דומות נמצאות מדי פעם גם בסמוך לבתי כנסת, בד"כ לפני מועדים מיוחדים, ובהם ט"ו באב, כ"ט באב (יום בריאת העולם), ערב יום כיפור ועוד, אך ניתן למצוא גם כאלה שמארגנים נסיעות לקברי צדיקים מדי שני וחמישי.

בימים כתיקונם אני מתעלמת ממודעות אלו. איני מאמינה שנשמותיהם של צדיקים תוכלנה להועיל לי במציאת חתן יותר מאינספור הנשמות הטובות שמציעות לי שידוכים. למרות זאת החלטתי השנה להצטרף לסיור מאורגן שכזה, שנמשך מהערב ועד לשעה 6 בבוקר שלמחרת – כדי לנסות ולהבין מה יש במקומות הללו שסוחף אחריו כ"כ הרבה אנשים, גם כאלה שלא חונכו על ברכי האמונה ושאינם נוהגים לפקוד את בית הכנסת באופן סדיר, לפחות לא מאז שסבא שלהם, שהיה רב, נפטר.

"לא יזיק"

אל הסיור יצאנו כ-70 איש, הרוב נשים חילוניות-מסורתיות בטווח הגילאים שבין 20 עד 60+. האישה שישבה לצדי, כבת 60, סיפרה לי שזו הפעם ה-15 שהיא נוסעת לעמוקה, "בשביל החוויה", וגם "כי לא יזיק". היא אף סיפרה לי על אישה שהיא מכירה באופן אישי שניסתה להרות במשך שלוש שנים, עד שיום אחד הגיעה לעמוקה – ובאותו חודש התעברה. בהמשך עוד אזכה לשמוע סיפורים מדהימים נוספים מנשים אחרות, שלא הפסיקו להלל את זכרם של הצדיקים.

יצאנו לדרך. המדריכה, לבושה לבן מכף רגל ועד ראש, כולל נעלי הספורט והשביס, קיבלה את פנינו בחיוך מלא אור ושלווה פנימית, אספה את הכסף לנסיעה וחילקה לנו ספרונים קטנים הכוללים מזמורי תהילים בסיסיים הנקראים 'התיקון הכללי'.
לאחר מכן הגיע הסבר מפורט; כשמגיעים לקבר יש לאחוז בספר התהילים ביד ימין ואת יד שמאל להניח על קברו של הצדיק, לומר כמה פרקי תהילים, ולאחר מכן לבקש בקשה אחת בלבד (לפני הבקשה הפרטית יש לבקש על עם ישראל, צה"ל, עקרות ועוד), ולא לספר לאף אחד מה ביקשנו. עוד הוזהרנו שלא לקנות מני קמעות וחוטים אדומים מבעלי דוכנים הנמצאים מחוץ לקברים, מפני שהם מזיקים יותר ממועילים. החכמנו.

לאחר התדרוך הארוך, שבו חזרה המדריכה שוב ושוב על אותן הנחיות שאותן המשתתפות שיננו בלהט ("תהילים ביד ימין – תהילים, יד שמאל על הארון, ימין – תהילים, שמאל – ארון. רגע, איזו יד אמרנו על הארון?"), עברה המדריכה לאורך האוטובוס והזליפה עלינו 'מים טהורים', שהפיצו באוטובוס ריח מתקתק של בושם. כנראה שהיו אלה מי ורדים. או שאנל מספר 5.

הצעות שידוכים בחלקת הקבר של רבי יונתן בן עוזיאל

"אתן צריכות לעגל פינות!"

לנסיעה הצטרף גיטריסט מזמר, שהתברר שהוא גם שדכן. בין שיר לשיר הוא ניסה לדבר על בררנותן של בחורות ועל העדפתן להפוך לאקדמאיות במקום להתחתן בגיל 18 וללדת ילדים, אך זכה לתגובות נזעמות מצד בנות ה-20+, שעדיין לא הפנימו שהסיבה לכך שהן רווקות היא שהן לא מוכנות לוותר על השכלה לטובת בעל וילדים. הרבה ילדים.

לאחר דיונים סוערים שעניינם "מה נשים מחפשות" ו"אתן צריכות לעגל פינות ברשימת הדרישות שלכן, אחרת תמצאו את עצמכן במועדון הנוסע המתמיד באוטובוס לעמוקה", עבר באוטובוס ספר שבו יכלו הבנות לכתוב את פרטיהן ולציין מה הן מחפשות. באופן מפתיע, כמעט כולן נרשמו.

התחנה הראשונה היתה בכפר הדרוזי סאג'ור, שם קבור ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ששימש ככהן גדול בימי בית המקדש השני והיה אחד מעשרת הרוגי מלכות. למרות נורות הפלורוסנט שקיימות במבנה, הוא נותר חשוך, והאורות של פנסי הכפר האירו אותו באור חלש והעניקו לו אווירה מיסטית. אל האווירה הזו אפשר להתחבר, כמובן, רק אם מצליחים להתנער מהמחשבות הטורדניות: "רגע, זה לא כפר ערבי? אנחנו לא מעצבנים אף אחד? אוהבים אותנו פה? יש כוחות משטרה או צבא באזור?".

משם עברנו לקברם של רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י) ושל בנו, רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי, במירון שליד צפת. מחוץ לקבר מצאנו דוכנים שבהם ניתן למצוא תמונות, מזכרות, ברכות לבית ועוד, חסיד המתרים כסף עבור הכנסת כלה ופושטי יד. הקבר עצמו מגודר בסורגים, והמקום לידו מוגבל. כך גם קברו של רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי – דבר המפריע מעט לקרבה אל הצדיק, אך זה לא משפיע על הקהל, המצטופף ומנסה להתקרב אל הארון כמה שיותר.

קברו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון

"מה הצדיק הזה בעצם עושה?"

הקבר הבא שפקדנו היה קברו של רבי יהודה בר אִלעָאי, בעין זיתים ליד צפת. צדיק זה היה תנא בדור הרביעי של תקופת התנאים (המחצית השנייה של המאה השנייה לספירה) ותלמידו של ר' עקיבא. ביקור בקברו נחשב סגולה לפרנסה טובה, ויש הנוהגים להקיף את קברו 7 פעמים, תוך אמירת פסוקים. התחלנו להקיף, שיהיה. ואז, בהקפה השישית, קלטנו שאנחנו נעים בכיוון הלא נכון. התחלנו להקיף מחדש, ליתר ביטחון.

הקבר הבא שהגענו אליו נמצא לצד הכביש העולה מצומת צפת לכיוון עמוקה. זהו קברו של בניהו בן יהוידע, הידוע גם כ"קבר המשפטים", שאליו מגיעים אנשים הנמצאים בהליכי משפט ורוצים לקבל סגולה להצלחה. לפני הירידה מהאוטובוס שאלו כמה נשים מנומנמות איפה אנחנו, מי הצדיק, מה בדיוק תתן להם הירידה מהאוטובוס וההשתטחות על הקבר, האם זה שווה את המאמץ ומתי מגיעים לקבר של הצדיק שמזמן חתן, נו, זה מעמוקה…

בסופו של דבר הן ירדו מהאוטובוס אל קברו של הצדיק, כשבדרך עוד היו מהן ששאלו "רגע, אז לקבר של איזה צדיק הגענו ובאילו נושאים הוא מטפל?". רוב המשתתפים אמנם לא היו צריכים עזרה בהליכי משפט או ייעוץ משפטי, אבל כולם אחזו בדעה אחת: אם יש עוד צדיק שיוכל לזרז אצל קדוש את הטיפול בבקשה, למה לא? שיהיה.

הדלקת נרות בחלקת הקבר של בניהו בן יהוידע

15 ש"ח ויש לך חתן

כבונוס, רגע לפני הסיום הגדול עברנו בביתו של צדיק נוסף, הפעם חי. שם, כפי שהסבירה לנו המדריכה, נוכל לקנות 3 חבילות של נרות מבורכים, להדליק אחד בכל יום, בשעה קבועה, לבקש בקשה, ואחרי 3 חודשים הבקשה אמורה להתמלא. גם כאן, קודם צריך לבקש על הציבור, ואח"כ לבקש את הבקשה הפרטית.

הדברים הסתבכו כשעלו קושיות כגון מתי מדליקים ביום שישי, מתי במוצ"ש, כיצד יש לנהוג בחג, מה קורה אם מפספסים יום והאם עלולים להיכנס מזה להריון.

כשהגענו למקום הסתערו הנשים על עמדת המכירה. 15 ש"ח ל-3 חבילות נרות של "מנורה" – השקעה סבירה בהחלט בהתחשב בעובדה שהדבר יגשים לנו את החלום הגדול: זיווג, פריון, שלום עולמי ועוד. 15ש"ח לחתן. אפשר להגדיל בשקל תשעים?

השתטחות על גג קברו של רבי יונתן בן עוזיאל

הציניות התפוגגה. טוב, קצת

בסביבות השעה 3:00 הגענו אל קברו של רבי יונתן בן עוזיאל. הדרך אל הקבר מרהיבה, היער שמסביב משרה אווירה מיוחדת, והדרך מרגשת – גם בגלל הציפייה, וגם מפאת הפיתולים בדרך שגורמים ללב להחסיר פעימה או שתיים. המקום יפה מאוד, עם חניון מסודר, ובשעות האור תוכלו למצוא כאן גם דוכנים עם ברכות הדרך, ברכות לבית ועוד מזכרות בעלות סגולות למיניהן.

לקבר זה מגיעים כדי להתפלל בעיקר לזיווג או לפריון בכל ימות השנה, אך בעיקר בימים מיוחדים כמו ט"ו באב, כ"ו בסיוון (יום פטירתו) ועוד. רבי יונתן בן עוזיאל היה תנא שחי בתקופת בית שני, גדול התלמידים של הלל הזקן. יש הטוענים כי הוא היה רווק (מישהו אמר אירוניה?), ויש הטוענים כי הוא היה נשוי אך חשוך ילדים.

כשהגענו למקום עלו הנשים לכיפת הקבר. שם, לאורו של הירח והטלפונים הניידים, נגלה לפנינו מראה הכיפה הגדולה של הקבר. על המעקה מסביב מצאנו מטפחות, בדים וצעיפים שנשים קשרו לסגולה (לנו, אגב, נאמר כי אסור לקשור פריטים בקבר משום שהדבר קושר את המזל והביקור בקבר נועד לפתוח אותו). לאחר התפילה התקשו כמה בנות לעזוב את המקום, נשענו על הכיפה, חיבקו וביקשו. חלק לא התאפקו, ולמרות אזהרותיה של המדריכה השאירו מאחור איזו מטפחת. שיהיה, ליתר ביטחון, אולי היא טועה.

ירדנו אל מתחם הקבר. כמה נשים נשענו על הארון, בעוד שהאחרות הדליקו נרות. על הקירות נמצאו כמה הצעות לשידוכים, תפילות להצלחת הילדים, ספרי תהילים וסידורים ואווירה באמת מיוחדת. בחוץ ישבו הנשים, מדברות על החוויה, משתפות, מקוות. באותו רגע ירדה פלאים רמת הציניות.

באופן כללי ניתן לומר שאפשר לצאת מסיור הקברים הנ"ל עם הצעה לשידוך – אם לא בעזרת התפילה על קבר הצדיק, אז דרך ספר השידוכים, ואם לא ע"י הספר – תוכלי להכיר את אחד הגברים שהצטרפו לסיור. הבעיה היא שמתוך שני אוטובוסים היו 7 גברים. כולל הנהגים. אכן, גם כאן השוק חלש…