על תבונה ונגישות

ידיעה קטנה שהתפרסמה לפני כמה חודשים באחד המקומונים דיווחה על פיצויים בגובה אלפי שקלים שנפסקו לטובת נכה אשר סולק ממסעדה. השופט קבע כי הסיבה למעשה נעוצה במוגבלות שממנה סובל הנכה וכתב בפסק הדין כי "הדרך לשוויון בחברה עוד ארוכה מאוד". לדברי מרסלו רויסמן, המייסד והמנהל של בית נגיש, חברה המספקת שלל שירותים בתחום הנגשת מבנים, חיים כיום בישראל כמיליון וחצי איש עם צרכים מיוחדים, כשליש מתוכם אזרחים בגיל השלישי. "חלק גדול מאוכלוסייה זו מעדיף לחיות חיים עצמאיים ומלאי פעילות ככל האפשר ולעתים קרובות נזקק לעזרים שיסייעו בכך", הוא אומר.

תיקון מספר 2 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – נגישות מבנים ושירותים (התשס"ה-2005) מחייב הנגשת מקומות המיועדים לשימוש הציבור הרחב והפיכתם זמינים לכל. המשמעות היא שכל מקום ציבורי חייב להיות נגיש לפיזית לבעלי מוגבלויות, באמצעות מעליות, דרכי גישה, פתחים ומעברים, וכן לבעלי ליקויי ראייה ושמיעה.

רשת בתי הקפה ארומה ישראל פועלת זה שנים מספר ליישום החוק בשיתוף עם נגישות ישראל, עמותה שמטרתה קידום הנגישות, כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות ולבני משפחותיהם להשתלב בחברה באופן שוויוני, בכבוד ובמקסימום עצמאות. "סניף נגיש משמעו סניף בעל חניה לנכים וגישה מהחניה לכניסה, מעברים פנויים בגישה לקופה ובין השולחנות, בר מונמך, שירותי נכים ועוד.

עם זאת, מדובר לא רק בנכים בכיסאות גלגלים אלא באנשים עם מגבלות חושיות, קוגניטיביות ופיזיות. בכל סניף יש תפריטי ברייל ותפריטים לכבדי ראייה, ובימים אלה אנחנו בוחנים פתרון לכבדי שמיעה", מסביר נעם גדליהו, מנהל תחום אחריות חברתית ברשת. סניפים בבנייה עוברים בדיקה של מורשה נגישות מטעם העמותה. סניפים קיימים שנבנו לפני שנת 2009, אשר החוק אינו חל עליהם, אמורים לעבור סקר של מורשה נגישות לבדיקת הנגשתם.

דירה משופצת של זוג נכים, המדגימה כי עיצוב אסתטי אינו חייב לבוא על חשבון פונקציונליות. תכנון ועיצוב: טלי פז וטל זמנבודה. סטיילינג: מירי בלבול. צילום: בועז לביא

תפקוד מול נגישות

"בעקבות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נוצרו שני מקצועות: מורשים למתו"ס (מבנה, תשתיות וסביבה) ומורשים לנגישות השירות. הראשון אמון על שיפוע הרמפה, על פתח הדלת וכדומה, בעוד השני אחראי לשילוט מתאים, לריהוט נגיש, להדרכת צוות, לטכנולוגיה מסייעת ועוד", אומרת טל זמנבודה, הנדסאית אדריכלות ומרפאה בעיסוק, מנהלת קורס להכשרת מורשי נגישות השירות במסגרת החוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב (ראו מסגרת). "אנחנו מעודדים את הסטודנטים לבצע את פרויקט הגמר במסגרת שבה אפשר לשלב שינויים בתחום הנגישות, כגון קופות חולים, בתי חולים, תחנות אוטובוס וכדומה".

פרויקט הגמר של אסנת קציר, מרפאה בעיסוק ומעצבת פנים, התמקד במכון להתפתחות הילד בנהריה. "כעובדת קופת חולים שנמצאת בתוך המערכת ומכירה את צורכי הצוות המטפל והלקוחות – ילדים מטופלים והוריהם – לקחתי על עצמי את המשימה בליווי אדריכל. החיבור שלי בין שני העולמות, עיצוב פנים וריפוי בעיסוק להנגשה, הרגיש לי מאוד נכון וטבעי".

חדר ההמתנה תוכנן כמרחב טיפולי המאפשר צפייה בילדים, ועל כן לא הותקנה בו טלוויזיה והריהוט בו הותאם למבוגרים ולילדים. "ההבנה שיש למטפל – מכל תחום שהוא – בנושאי תפקוד ומוגבלות רבה מזו של אדריכל או מהנדס, וחשוב להשתמש בהבנה זו לפני התאמת הנגישות", היא אומרת, ומתייחסת למה שאנשי מקצוע רואים כנקודת מוצא לתכנון עבור בעלי מוגבלויות.

"כשבאים לתכנן בית נגיש יש להתמקד קודם כל ברמת התפקוד של האדם הגר בו, תוך כדי התייחסות לסביבתו ולתרבותו. אנחנו 'מפרקים' את רמת התפקוד ומתייחסים לרמה המוטורית – טווחים, ניידות, תנועה ושיווי משקל; לרמה הקוגניטיבית – זיכרון, התארגנות, תפיסת מרחב וזמן, כתיבה, קריאה וכדומה; למערכת החושים; ולתחום הנפש והחברה, כגון קושי בהתמודדות עם גירויים, חרדות ועוד".

עיצוב פנים: אביב קופלר. צילום: גיא עיני, יהודית הופמן

המרחב הפרטי

החוק אחראי ליישום נגישות במרחב הציבורי, אך עלייה ברמת המודעות לנושא ניכרת גם בשוק הפרטי. "בשנים האחרונות גוברת המודעות של מתכננים ושל בעלי מוגבלויות לגבי נושא הנגישות, הן במרחב הציבורי והן במרחב הפרטי. אפשר לומר שבמדינת ישראל, ככמו במדינות מפותחות אחרות, אנחנו צועדים לקראת יישום חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות", אומרת זמנבודה, העובדת בשיתוף פעולה עם טלי פז, מעצבת פנים המתמחה בהנגשה ובהתאמה לבעלי צרכים מיוחדים. לדבריהן, תכנון בית לאדם מוגבל מצריך התייחסות לכמה מרכיבים עיקריים, ובראש ובראשונה לרמת המגבלה, לאופייה וליכולת התפקוד.

לאחר מכן יש להביא בחשבון את תחומי עיסוקו של הדייר, את חלומותיו ואת רצונותיו וכן את תנאי הסביבה הפיזיים, הכוללים תכנון של הגישה אל הנכס ושל פנים הנכס. "השלב הראשון בתכנון הנו דו=שיח יסודי ומעמיק עם האדם שעבורו מתכננים את הבית או הדירה. במפגש זה אנחנו מתשאלות אותו לגבי אורח חייו, לרבות מצבו המשפחתי, תחומי העיסוק שלו ויכולתו התפקודית. במקרים שבהם האדם אינו מסוגל לבטא את צרכיו, נתייעץ עם משפחתו או עם מטפליו".

רשימת הנתונים המובאים בחשבון משתנה מלקוח ללקוח ומצריכה פתרון אישי בהתאם למצב הכלכלי, לנתוני המבנה, לאביזרי עזר ייעודיים ולעתים אף לפי מצבים רגשיים ובעיות הקשורות לדינמיקה משפחתית. "בתכנון נגישות במקומות ציבוריים יש חוקים, תקנות ותקנים, אך כאשר באים לתכנן לאדם הפרטי את מרחבו האישי, התכנון נעשה אך ורק על פי יכולותיו, רצונותיו והסביבה הפיזית המתאימה לו ולסובבים אותו", מדגישה פז.

השלב הבא מוקדש להפקת סקיצות, לקבלת החלטה עם הלקוח ועם משפחתו על סקיצה מועדפת ולהפקת תכנית עבודה לכל תחום ותחום. כאן הן מביאות בחשבון את כל המידע שנאסף בשלב התחקיר. למשל, בבית של נכה בכיסא גלגלים, מתגי התאורה ימוקמו בגובה המותאם לו.

דירה משופצת של זוג נכים, המדגימה כי עיצוב אסתטי אינו חייב לבוא על חשבון פונקציונליות. תכנון ועיצוב: טלי פז וטל זמנבודה. סטיילינג: מירי בלבול. צילום: בועז לביא

התאמה אישית

ריבוי נתוני הפתיחה ומורכבותם הופכים כל לקוח למקרה ייחודי. "כאשר אנחנו באים לייעץ אנחנו מקפידים להביא בחשבון את כל הפרמטרים ולהתאים את עיצוב הבית לצורכי כל דייריו", אומר רויסמן. הוא נותן כדוגמה בית שאחד מדייריו מרותק לכיסא גלגלים. כיורים נמוכים בחדר הרחצה ובמטבח יתאימו לאותו דייר אך עלולים להיות מאוד לא נוחים לשאר דיירי הבית. הפתרון במקרה זה: כיור עם מנגנון עולה ויורד.

פז וזימנבודה מספרות על דירה שתכננו עבור בני זוג בכיסאות גלגלים ממונעים, שלכל אחד מהם יכולת שונה של תפקוד עצמאי. "אחד מבני הזוג מרותק למיטה לעתים קרובות, והיה חשוב שגם בהיותו במיטה הוא יהיה שותף לנעשה בבית. לשם כך תוכננה דלת חדר שינה רחבה, ובזווית המאפשרת צפייה באזורים הציבוריים בבית", מפרטת פז. "לבן הזוג השני חשוב לבשל באופן עצמאי ולכן תוכנן מטבח נגיש המותאם לצרכיו, עם אלמנטים על פי חוזקות ויכולות תפקודיות. חדר הרחצה מאפשר תפקוד ברמות שונות, וכך אחד מבני הזוג יכול להתקלח באופן עצמאי והשני יכול להתקלח בו עם עזרה".

לא רק תכנון המבנה מותאם ספציפית לצורכי הלקוח מבחינה תפקודית. חומרי הגמר והאביזרים הנלווים, שנבחרים בדרך כלל על פי מראה ופונקציונליות, מקבלים משנה חשיבות כשמדובר בלקוח בעל מוגבלויות. לדוגמה, רצפה בגימור מבריק עלולה להוות סכנת החלקה עבור אדם בעל קשיי ניידות המתהלך עם אביזרי עזר (מקל או הליכון).

בהתניידות בכיסא גלגלים ישמיע גימור שכזה חריקות וצפצופים מטרידים. בבחירת ציוד עזר יש להתייחס לתפקוד הלקוח ולמרחב הנדרש לשם השימוש באביזר. למשל: במקרה של צורך במנוף קיימים פתרונות כגון מנוף נייד או מנוף תקרה, שנוכחותו פחותה ואינו תופס שטח רצפה.

כל המעצבים שעמם שוחחנו מדגישים כי למרות המשקל הרב הניתן לתפקוד, הם אינם מוותרים על עיצוב. "על פי תפיסתנו העיצובית, אין סתירה בין אסתטיקה ומראה אטרקטיבי ובין פונקציונליות", אומרת זמנבודה. "צורכי הדייר המוגבל הם תמיד בראש מעיינינו אך אפשר להשיג מראה מעוצב, עדכני ואסתטי בשילוב פונקציונליות מותאמת". גם פז מאמינה כי "בית לאדם מוגבל ממש אינו חייב להיראות כמו בית חולים או חדר טיפולים, גם אם יש צורך בציוד עזר או בציוד רפואי", ומתייחסת לפן הכספי: "עיצוב אסתטי ונעים אינו בהכרח יקר, גם אם הוא מותאם למגבלה תפקודית".

מקלחון גדול מאפשר מרחב תמרון לדייר ומקל על העוזר הסיעודי בעבודתו. תכנון ועיצוב: טלי פז וטל זמנבודה. סטיילינג: מירי בלבול. צילום: בועז לביא

הגיל השלישי

מבחינת החוק, הנגשה מתייחסת לבעלי מוגבלויות. מבחינה מעשית צורפו להגדרה בני הגיל השלישי, הנזקקים לתכנון פרטני שמתאים לרמת תפקוד אינדיבידואלית. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2010 חיו בישראל כ-763 אלף איש בני 65 ומעלה, והצפי הוא כי תוחלת החיים המתארכת תגדיל את חלקם בכלל האוכלוסייה. דרישת השוק הובילה ליצירת תת-ענף בתחום האדריכלות והעיצוב המתמקד בגיל זה. אביב קופלר, מעצבת פנים ובעלת 72 גג, חברה לשיפוצים, הקימה לפני כמה חודשים מיזם המעניק שירותי שיפוץ לבני הגיל השלישי.

"הגעתי לכך בעקבות זוג לקוחות שאמרו: 'אנחנו לא רוצים לעבור לדיור מוגן – תביאי לנו את הדיור המוגן הביתה'", היא משחזרת. קופלר ממליצה להקדים ולהיערך לבאות, כי "בניגוד לנכים, אנשים בגיל השלישי יכולים לצפות מראש את העתיד ולשפץ את הבית באופן שיתאים לצורכיהם בעוד כמה שנים. בגיל מסוים, בדרך כלל בגיל 70-65, ממילא צריך לשפץ כי הילדים בגרו ועזבו, ואם כבר משפצים, מדוע לא להתאים את הבית לצרכים המיוחדים? הכוונה היא לאו דווקא לכיסא גלגלים, אלא גם לאביזרים זמניים, כמו הליכון שנעזרים בו במקרה של שבר באגן".

זה אולי נשמע פשוט, אך מבחינה פסיכולוגית ונפשית המעבר להגדרה "קשיש" – גם כאשר היא מכובסת במונחים כמו "גיל שלישי" או "גיל הזהב" – אינה קלה. קופלר מודעת לכך ומנסה לפרק את המוקש על ידי ראיית השיפוץ כאקט קוסמטי-עיצובי עם אחוז קטן של פונקציונליות. "קשה לומר לאדם בן 65 שכוחו במותניו שיכין את עצמו 'למקרה ש'. עם זאת, בגלל שאנשים רבים בגיל זה חוו או חווים את המצב עם הוריהם, המודעות לשיפוץ סיעודי גוברת. השיפוץ אינו ממעיט מהעיצוב או מהמחיר ואפשר לבצעו בשלבים, כי מאחזי יד במקלחון וליד האסלה למשל אפשר להתקין בקלות בשלב מאוחר יותר".

נגיש ומעוצב

ואכן, השינויים פשוטים, אינם מעמיסים על סעיף העלויות וחלקם אפילו טרנדיים: פתחי דלתות ברוחב 80 סנטימטר המאפשרים מעבר כיסא גלגלים; מקלחון ברוחב 90 סנטימטר או יותר, גדול מספיק לשניים, שקרקעיתו היא המשך ישיר של הריצוף ללא אגנית (פריט שממילא יצא מהאופנה); אסלה תלויה – פריט חובה לכל חובב עיצוב – בגובה 45 סנטימטר במקום 40 הסנטימטר הרגילים כדי לאפשר קימה קלה ועוד. "המוצרים שאני משתמשת בהם רגילים לחלוטין והעלות היא אותה עלות, כי מחיר דלת אינו נגזר מהרוחב. אין צורך באביזרים מיוחדים והשיפוץ אינו אמור להיות יקר יותר משיפוץ רגיל.

מחיר אסלה תלויה הוא קבוע, ומקלחון מתכננים בכל מקרה", היא מסבירה. יתרון נוסף של שיפוץ ייעודי שכזה הוא בעיצוב האחיד, כי "כשלא נערכים מראש וקורה משהו או כשמגיע רגע שבו צריך להכניס שינויים, מתחילים לשפץ בשיטת הטלאים לפי הצורך וזה בדרך כלל נראה רע מאד. הדירה תיראה פחות ופחות מעוצבת ונעימה, דבר שאפשר להימנע ממנו".

אותה ראייה לטווח ארוך מכתיבה שימת דגש על בטיחות ועל מניעת תאונות. "המודעות בישראל לנושא הבטיחות בבית היא מהנמוכות בעולם. אנחנו אלופים בלמידה מטעויות בדיעבד", קובל רויסמן ומספר על פניות רבות להתאמת בית עבור בן משפחה שנפגע ונמצא בשיקום. "המצב הרצוי הוא כמובן תכנון מוקדם למניעת תאונות בבית. ככל שהאוכלוסייה תהיה מודעת יותר לסכנות האורבות בכל מקום, כך הסיכון לפגיעה יפחת".