עכו האמיתית
המטרה: לנצח את גל הקור המשתק ביציאה לחוויה קולינרית עם החבר הנהנתן. האמצעי: לגלות את סודות האוכל של עכו העתיקה. חגית אברון בסיור שמתחיל בדגים טריים, ממשיך בסלט שנאכל בידיים ונגמר בקסמים במסעדת שף בשוק
יש לי חברים בכל מיני כיסים. יש כאלו שהיו איתי בטיול בלתי נשכח, חברת נפש שהכרתי בסדנה רוחנית, יש לי חברה שפית חרדית ועוד אנשים רבים המעשירים את חיי. בכיס מיוחד אני מטמינה את החברים הנהנתנים שלי. בחבורה הגרגרנית נמנים אומניבורים, שתכליתו של כל מפגש בינינו הוא טירוף חושים קולינרי.
כשגל הקור האחרון הרעיד את המדינה ורוב בני הדעת התחפרו מתחת לפוך או לצד החימום, הרגשתי שאני חייבת להתאוורר, לפגוש חברים טובים ולאכול משהו מסעיר. מיד פניתי למאגר הנהנתני שלי וגייסתי למשימה את חגי, שכבר הוכיח שאינו יודע להגיד “לא" לגחמות שלי, גם אם הן מופיעות בשבוע הכי קר בשנה. היה קל לפתות אותו. סיפרתי לו על אודות נורית פורן, אחת שיודעת איפה נמצאים הביסים הכי טעימים. כבר השתתפתי באחד מסיוריה שגילה את צפונות מעלות תרשיחא, וכעת היא גיבשה סיור טעמים מרתק בעכו. וכך, בבוקרו של היום הכי סוער במדינה, מצאנו את עצמנו צולחים את נחלי הכבישים עם הפנים צפונה.
שעה וחצי מהמרכז ואנחנו בלב העיר העתיקה של עכו. מנהרת הזמן הישראלית העבירה אותנו באחת מאווירת המטרופולין הדחוקה לאווירת העיר האוצרת בשומת תבלינים לצד היסטוריה בת 5,000 שנה. לבנו התחמם ברגע המפגש עם קשת ריחות צבעונית שאיימה לבקע את ארובות האף ולפצח את החך המשתוקק.
יש משהו אמיתי בשוק של עכו. האותנטיות נשמרת בזכות התמהיל המדויק והלא מתיימר של הדוכנים המציגים את שפע אוצרות אדמת הגליל והדגה הטרייה שמגיעה ישירות מהחכות והסירות. ואולי זה דווקא בזכות העובדה שחרף האיומים מכל עבר, העיר מצליחה לשמור על מארג עדין ולא מוחצן של דו קיום ועל תחושה ידידותית ומסבירת פנים שאינה נגועה בחנופת יתר.
את מורי הנבוכים שלנו פגשנו בנמל לצד הגלים הזועמים, נאבקים בבדיחות הדעת בשרידי מטרייה שכשלה. היא, נורית פורן, מדריכת תענוגות יהודייה מכפר ורדים, והוא אוסמה דלאל, שף ערבי צעיר שגדל בין סמטאות העיר. יש מי שיגיד שהגורל הפגיש ביניהם כדי שיקימו ביחד מיזם קולינרי תיירותי ומרתק, המציג את תרבות האוכל המקומית ללא יותר מדי הגדרות ועם הרבה כבוד למסורת. השאיפה הכמוסה היא שביום מן הימים, בזכות חיבורים כאלה בין אנשים ובין טעמים, יתפוגגו כל המחיצות.
השניים הכירו בשעה שנורית תרה אחר אדם שישלים אותה בסיורי האוכל שייסדה בעכו. באחד מימות החיפושים היא ישבה מהורהרת בטאפאס בר הזערורי של אוסמה דלאל בבזאר התורכי שבשוק. הוא פיתה אותה בדגי ים נאים והחיבור היה כמעט מיידי. אפשר לחוש בו היטב במהלך הסיור המשותף עמם.
נורית שולה ממולאים מסיר מהביל ומספרת את סיפור הקריירה השנייה שלה. בעברה הייתה מנהלת בכירה בחברת ענק, ובין הישיבות המשמימות השתוקקה למשהו חדש שיתבל את חייה. דלאל מספר בעברית של אלתרמן על משחקי ילדות בין הסלעים ועל הדגים שנהג לשלות ממעמקים. אחר כך הוא רכש השכלה, למד מינהל בתי מלון ושאף ליצור משהו משל עצמו. בת זוגו לחיים שכנעה אותו שייעודו טמון בין אצבעותיו, וכיום הוא מממש אותו בסיורים המרתקים, המסתיימים בבר הדגים שלו.
חגי מחליט לבשל דגים לארוחת הערב, ושנינו נזכרים בארוחת השחיתות שרקחנו לאחר מסע קניות סוער בשוק הבוקרייה בברצלונה, ויודעים שגם בעכו לא פראיירים. בדוכן של עבד הדייג עצרנו לפטפוט וכדי לראות מה הניבו הגלים. זה היה דג פלמוד בעל מבט חודר, שדלאל פילט בזריזות במקום, תיבל במיני פירות, עשבים ותבלינים והגיש אל פינו בריכוז ובתשומת לב של אדם שייעודו נהיר לו.
המשכנו בטיול בין הרחובות הצרים ואבני החומות סחופות הרוח, ודיברנו בנחת על החיים בגליל בכלל ובעכו בפרט. נורית מפנה אותנו לדוכן של כדורי זהב וטובלת עבורנו כדורים ירקרקים ונימוחים בחומוס חם. היה לזה טעם מתמשך, שנפרש בפה בנוחות ונותן לכל בלוטת טעם את הליטוף שלה.
בדוכן הירקות הסמוך מקימה נורית מהומה עליזה. היא שולפת נייר מרשרש, עורמת ירקות ופירות ודוחפת ידיים לסלט שדלאל הכין באותו זמן. זה היה סלט “מה שמתחשק" – צבעוני ומתפקע מטריות האדמה. חגי ואני עוצמים עיניים ומתמסרים לביסים שדלאל מתעקש להגיש לנו בידיו כדי לוודא שכל רובד הטעמים יתערבל היטב בפה.
יש לדלאל פילוסופיית חיים מגובשת ותפיסת עולם ייחודית. בהתחלה הוא מעט מבלבל במראה הצעיר החולמני, אך מאחורי החזות הזו מסתתרת נפש יצירתית העוסקת בצניעות ובכובד ראש בהענקת חוויה ייחודית, הן בסיורים עם נורית והן במסעדתו הזעירה.
לקראת סיום הסיור, כשחגי ואני שבויים בקסם העכואי, הפציעה נורית בכוסית של סחלב, בנגיסה לוהטת מכנאפה עסיסית ובעצירה בחנות תבלינים מעולה. הצטיידנו באשכולות סומק ארגמניים, בראס אל חנות מפולפל ובתערובת תבלינים ייחודית לדגים שבידינו.
לסיכום היום נדחקנו סביב השולחן הפרחוני במסעדה של דלאל וחיכינו לקסמים שיגיחו ממטבחו הקטן. אין כאן תפריט וגם לא מלאי. מסעדת שוק, במקרה הזה, אינה גימיק שיווקי אלא כורח המציאות. את הדג פגשנו עד מהרה על קרם חומוס, לצד תלולית קטנה של לאבנה בזוקת סומאק. גם מרק עדשים שחורות בטעמים מעושנים בא אל פינו, ועמו חצילון קלוי באריסה ביתית. בהדרן זכינו לסינייה מסורתית של דג ים, עם פיתול יצירתי של בצל שבושל בתה יסמין. את הגשת המנה ליווה אוסמה בטפטוף של ניחוח פרחי יסמין והדר על פרק כף היד. ואנחנו חשבנו שכבר ראינו הכל.
כמה שעות טובות אחרי החזרה הביתה, חגי מתחנף אליי כדי שאקח אותו שוב בפעם הבא. הריח עוד הדהד על פרק כף היד והזכיר לנו לא רק את תענוגות היום שחווינו יחדיו, אלא גם את קסמו של המארג העדין שנרקם בין שני אנשים שהפכו כמעט בן רגע מזרים לשותפים.
העולם על פי נורית – סיורים קולינריים בצפון 8283022־052, בתיאום מראש
דלאל – טאפאס בר הבזאר התורכי, ויצמן 1 עכו העתיקה, 4306976־052