עומר שם טוב מציין יום הולדת שני בשבי. אמו במכתב קורע לב

שלי שם טוב ובנה עומר החטוף בעזה | צילום: באדיבות המשפחה
שלי שם טוב ובנה עומר החטוף בעזה | צילום: באדיבות המשפחה

"אל תישבר ילד שלי". שלי שם טוב לא ישנה מאז שבנה עומר נחטף לעזה. במכתב קורע לב היא מבקשת שימשיך להחזיק מעמד, בלי המשאף שלו ועם מחלת הצליאק, ומבקשת מכולנו לתמוך במשפחות החטופים

88 שיתופים | 132 צפיות

ב-1 באוגוסט 2024, בציון 300 יום למלחמה, כתבה שלי שם טוב מכתב שמתפקע מגעגועים לבנה האהוב עומר שם טוב, שנחטף בשבעה באוקטובר מפסטיבל נובה. עומר נחטף עם חבריו מיה ואיתי רגב, והוא היחיד מבין שלושתם שנותר במעמקי הגיהנום בעזה – חולה, בודד, רעב, מושפל וחסר אונים. היום (31.10) חל יום הולדתו ה-22. זהו יום הולדתו השני של עומר בשבי, וזה פשוט בלתי נתפס. בקרוב נציין 400 יום למלחמה, ועדיין 101 חטופות וחטופים שלנו מוחזקים בעזה. החזירו אותם הביתה עכשיו.

עומריקו ציקיטיקו שלנו,
נכנסתי הבוקר כמו בכל בוקר לחדר שלך. 300 ימים עברו, 433 אלף דקות, וזה לא נתפס. האור והמאוורר בחדר שלך דולקים מאז השבעה באוקטובר ושמתי מדבקה על המפסק – "לא לכבות את האור", החדר עדיין מבולגן בדיוק כמו שעזבת אותו כשיצאת למסיבה בנובה. המשאף מחכה לך על השידה שליד המיטה, בגלל האסטמה שאתה סובל ממנה. בכל בוקר, כבר 300 ימים, אני אומרת לך 'בוקר טוב חיים של אמא'.

>> 300 יום למלחמה והתמונות האלה לא יוצאות לזיו קורן מהראש

אני יודעת שאתה חזק ועם אמונה, וכל יום אני מתפללת לשובך. אני לובשת את החולצה עם הפנים שלך, ועליה הכיתוב "מחזירים את עומר הביתה". אני נעמדת מול המראה בחדר שלך, מלטפת את הפנים שלך על החולצה ואומרת לך – יהיה טוב ילד שלי. תדמיין את החזרה שלך הביתה, את הרגע הזה שקוראים לך לצאת מהחדר, נותנים לך להתקלח ונותנים לך בגדים. אתה כבר על הרכב ומגיע לגבול, והקצין שמלווה אותנו בעיניים דומעות נותן לך חיבוק, ואומר לך "ברוך הבא עומר". אתה מסתכל למעלה ורואה שמיים, אומר לעצמך "אני חופשי" ואז לוקחים אותך לבית החולים. ושם, אנחנו עומדים ומחכים לך, ואז רצים אליך בדמעות ושמחה לחיבוק משפחתי שלם. אני תופסת את הלחיים שלך ואומרת לך, "עכשיו אתה מוגן חיים שלי".

אני נעמדת מול המראה בחדר שלך, מלטפת את הפנים שלך על החולצה ואומרת לך – יהיה טוב ילד שלי. תדמיין את החזרה שלך הביתה

 

המשימה הכי חשובה שלי כרגע היא להחזיר אותך הביתה, זה מה שנותן לי כח. אני מחכה לשמוע את הצעדים שלך עם נעלי הבית כמו בכל בוקר, בדרך למטבח, אומר לי "בוקר טוב מאמו", שזה אימא בצרפתית וכמו שאבא מלכי קורא לסבתא, נותן לי חיבוק ושלוש נשיקות.

שלי שם טוב ובנה עומר החטוף בעזה | צילום: באדיבות המשפחה
שלי שם טוב ובנה עומר החטוף בעזה | צילום: באדיבות המשפחה

אני לא דתייה, אבל מרגישה שהתחזקתי. בכל שישי זה התפקיד שלך לעשות את הקידוש, ואנחנו מחכים לרגע שתחזור לקדש ונשב כולנו בשולחן השבת יחד. אני מתגעגעת לפרחים שאתה מביא לי בכל שישי, כזה ילד חם ואוהב אתה. איתי רגב, חברך שהיה איתך 54 יום בשבי עד ששוחרר, סיפר לנו שקיבלתם יום אחד בקבוק קטן של מיץ ענבים. אמרתם שנסתרות דרכי האל, ובכל שישי שמתם נייר טואלט על הראש, עשית קידוש וברכת המוציא עם מלח שהוצאתם מבייגלה ושמרתם לקידוש. זה היה הרגע שהרגשתם הכי קרובים הביתה. אני יודעת שלקחו לך את החופש, אבל לא את האמונה, ואתה חוזר אלינו.

זוכר את השישה באוקטובר? באותו יום חגגתי יום הולדת 51 וכולנו קמנו לבוקר של כיף. אבא מלכי והאחים שלך, עמית ודנה, נסענו לירושלים ואכלנו ארוחת בוקר בקפה "הרים" בקרית ענבים. רציתם לקנות לי את נעלי ההתעמלות שרציתי, לא מצאנו את הדגם והבטחתם שתקנו לי ביום ראשון. אני זוכרת שכל הדרך הביתה הייתי בהודיה והסתכלתי לשמים. אמרתי "תודה בורא עולם, יש לי כל מה שאני צריכה כשכל אהוביי איתי". זה היה יום של כיף ואהבה, בערב אכלנו אצל בני משפחה ובעשר וחצי חזרת הביתה כדי להתארגן לפסטיבל נובה.

איתי רגב סיפר שאתה מקבל התקפי אסטמה, אבל אסור לך לעשות רעש. הוא סיפר גם שהבטן כואבת לך כי אתה אוכל גלוטן, וזה מחליש את המערכת החיסונית שלך. למרות כל זה, אני מאמינה שאתה חזק ולא נשבר, ילד שלי

 

אתה ילד של מוזיקה ומסיבות, החלום שלך הוא להיות מפיק מוזיקלי ודיג'יי, וכבר תכננת לטוס למסיבה באמסטרדם ושמחתי בשבילך. שנה שאתה עובד כמלצר וחוסך כסף לטיול הגדול, ומה שאתה אוהב לעשות בעיקר זה ליהנות מהחיים. לכולנו יש עשרות חברים, לך יש מאות, ילד אהוב שכמוך. שבועיים לפני המסיבה נסעת לסיני, אנחנו בבית כל כך דאגנו שיקרה לך משהו. ותראה, צחוק הגורל, נחטפת מ'הבית'".

דיברנו בפעם אחרונה בשבעה באוקטובר בשעה רבע לתשע בבוקר. היית מאוד לחוץ, היסטרי, מפוחד. סיפרת שנכנסתם לרכב ושאתם מנסים לברוח. לא רצית לספר פרטים, אבל אנחנו כבר ידענו וראינו בטלוויזיה את כל הכאוס מסביב. אבא לקח את הרכב ונסע לכיוון רעים. בבאר שבע לא אפשרו לו להמשיך, ואת כל היום הוא העביר בין סורוקה לאוטובוסים של הפצועים והניצולים. אני במקביל התקשרתי לכל החברים שידעתי שנסעו למסיבה, והתברר שמלבד מיה ואיתי רגב, ומלבדך, כל החברים חזרו. טנדר של מחבלים תפס אתכם. בשעה שמונה בערב ראינו סרטון שבו אתה נראה כפות בטנדר. זיהיתי אותך לפי הבגדים והקעקוע על היד. הייתי נאיבית כשזה קרה, חשבנו שבועיים-שלושה וכולכם חוזרים.

עומר שם טוב החטוף בעזה עם משפחתו | צילום: באדיבות המשפחה
עומר שם טוב החטוף בעזה עם משפחתו | צילום: באדיבות המשפחה

ב-31 באוקטובר חגגנו את יום הולדתך ה-21 בלעדיך. כל כך הרבה חברים באו, הפרחנו 150 בלונים צהובים לשמיים וקיוויתי שאתה זוכר את יום ההולדת. שאתה יודע שאימא ואבא והאחים שלך עושים הכל בשביל להחזיר אותך ואת שאר החטופים. אבא ואני ממקימי מטה החטופים. חברת צ'ק פוינט נתנה לנו משרד, אמרו לנו שהוא פנוי עד ינואר, ועניתי שעד ינואר כבר לא נצטרך אותו. אחרי חודש כבר הבנו שזה לא יהיה סיפור קצר, אבל לאחר הפעימה הראשונה חשבנו שאתה תכף בא. ינואר עבר, וגם פברואר, מרץ, אפריל, מאי, יוני, יולי, והנה כבר אוגוסט הגיע. אתה ושאר החטופים ששם עדיין בגיהנום. אני רוצה שתדע שגם אצלנו החיים נעצרו בשבעה באוקטובר, ומאז אין יום ואין לילה. יש רק פחד, דאגה, מצוקה וגעגוע. אני בקושי ישנה, זה קורה רק כשהגוף כבר לא יכול ומכבה את עצמו. כשאני קמה משינה טרופה, אני רואה אור יום ותוהה אם ראית אור יום בשלוש מאות הימים האלה. אני לא יודעת אם אתה מצחצח שיניים או מתקלח, מתי ומה אכלת. דברים שכל בן אדם עושה.

למדתי מאיתי חברך, שהיה שבוי איתך, שהייתם חמישה ימים במנהרה. אמרו לכם לקפוץ לפתח המנהרה, אבל מיה, שהרגל שלה הייתה תלויה רק על חתיכת עור דקה, אמרה שהיא לא יכולה לקפוץ. המחבל הצמיד לה אקדח לרקה ואמר לה שאם לא תקפוץ הוא יהרוג אותה. היא רצתה לחיות וקפצה, ואז המצב שלה התדרדר. לקחו אותה לבית חולים, ויותר לא ראית אותה. לאיתי הוציאו קליע מהרגל ואז העבירו אתכם יחד למשפחה. קיבלתם דלי לצרכים ופעם ביום אוכל – פיתה עם מעט גבינה, ואתה עם צליאק ואסטמה, בלי משאף. שלחנו לך משאפים דרך הצלב האדום ועוד גורמים הומניטריים מתייפייפים שכאילו דואגים לזכויות אדם, ואני יודעת שלא קיבלת אותם.

איתי סיפר שאתה מקבל התקפי אסטמה, אבל אסור לך לעשות רעש, אז אתה מחזיק את השיעול מתחת לשמיכה ויש לך קוצר נשימה. הוא סיפר שהבטן כואבת לך כי אתה אוכל גלוטן, וזה מחליש את המערכת החיסונית שלך. למרות כל זה, אני מאמינה שאתה עוד חזק ולא נשבר, ילד שלי. יום אחד הודיעו לכם המחבלים שאתם צריכים להיפרד ושתבחרו מי יעזוב. איתי הלך איתם, לקחו אותו לבית אחר ואמרו לו שהוא משתחרר. הוא קפא במקום ואמר לנו שאילו ידע, לא היה משאיר אותך לבד. איתי בבית מזמן, ואנחנו לא שמענו עליך מאז. אתה זוכר שאחרי השחרור היית קצת מבולבל לגבי מה הלאה? אמרתי לך לדמיין את המציאות המיטבית שלך, היכן אתה בעוד שנה. איתי סיפר לי שיום אחד בשבי אמרת לו לרשום את כל הדברים שתעשו כשתחזרו הביתה.

עומר שם טוב החטוף בעזה עם משפחתו | צילום: באדיבות המשפחה
עומר שם טוב החטוף בעזה עם משפחתו | צילום: באדיבות המשפחה

כשראיתי שהזמן עובר ואתם השבויים לא חוזרים, איימתי לשרוף את המדינה באחד הנאומים שלי בכיכר החטופים. דיברתי ממצוקה קשה, אני לא בן אדם כזה, זאת לא הדרך. באופי שלי אני אופטימית, עם תקווה ואמונה. מטה החטופים הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. יש מתנחלים וקיבוצניקים, ימין, שמאל ומרכז. כל אחד מביע את הכאב שלו בדרך אחרת וחושב על דרך פעולה אחרת, אבל בסוף כולנו מכבדים אחד את השני וכולנו רוצים את אותו דבר – שתחזרו כבר הביתה. הגענו לעיתוי שזה צריך לקרות. עכשיו. אני מקווה שמי שאחראים להחזיר אתכם מבינים את זה.

פגשתי את שמחה גולדין, אביו של הדר גולדין, ואת אבירם שאול, אח של אורון, שגופותיהם מוחזקות בעזה כבר תשע וחצי שנים. שמחה אמר לי "ברוכים הבאים". לרגע השתתקתי, ואז הבנתי שהוא התכוון "ברוכים הבאים לגיהנום". אבירם אמר לי שהוא התעייף, שעשה הכל – צעק ובכה, אביהם נפטר ואימם חולה, ואין לו יותר כוח. ביקשתי מהם סליחה. כאב לי הלב שגם אני בזמנו ראיתי ושמעתי, אבל ישבתי על הספה ולא עשיתי מעשה.

פגשתי את שמחה גולדין, אביו של הדר גולדין, ואת אבירם שאול, אח של אורון, שגופותיהם מוחזקות בעזה כבר תשע וחצי שנים. שמחה אמר לי "ברוכים הבאים". לרגע השתתקתי, ואז הבנתי שהוא התכוון "ברוכים הבאים לגיהנום"

 

אני מבינה שאנשים רוצים לנרמל את החיים שלהם, זה טבעי ואני מציאותית. גם אני הייתי כזאת פעם, אבל היום יותר מתמיד אני מאמינה שהכוח הוא בידי העם. אני שואלת איפה הוא. העם זה לא רק מדינת תל אביב, כל אחד צריך לקום ולצאת לרחוב למען החטופים כולם. לא לשרוף צמיגים, רק לזעוק את זעקת החטופים.

עומר, אני מקווה שאתה יודע, ואולי רואה מה אנחנו עושים למען החטופים. עם ישראל הוא עם מדהים עם לב רחום, ואני סומכת עליו. הייתי רוצה שכל אחד יחליט שהוא מאמץ חטוף או חטופה, יכירו אותו מקרוב, יתחברו אליו ובכל בוקר יקומו ויגידו – מה אני הולך לעשות היום כדי שהחטופים יחזרו. תפרסמו בפייסבוק, באינסטגרם, תדברו על זה. בואו נעשה כולנו חשבון נפש, מימין ומשמאל, ולא נחשוב רק על חלקת אלוהים הקטנה שלנו. אם כולנו נקום יחד ונגיד די, החטופים יהיו כאן. בואו נפיל את החומות, נכיר בשוני בינינו ונבין שכולנו רוצים בסוף אותו דבר – תחושת ביטחון ושיהיה לנו כאן טוב, הרי אחים אנחנו.

עומר שם טוב החטוף בעזה | צילום: באדיבות המשפחה
עומר שם טוב החטוף בעזה | צילום: באדיבות המשפחה

עומר, חשוב לי שתדע שאנחנו אוהבים ומתגעגעים, וכולנו במשפחה מזיזים הרים בשביל להחזיר אותך. אני אימא, התפקיד שלי הוא להגן עליך. אני יודעת שאמצא עומר אחר כשתחזור, חזק, אבל שונה. אני בטוחה שגילית עוצמות חדשות בך, ושתדע, גם אנחנו שונים. גילינו כוחות שלא ידענו שקיימים בנו, אבל כולנו צריכים ריפוי. לא רק אנחנו, כל המדינה שנמצאת בטראומה, ויפה שעה אחת קודם.

אני כבר עושה את התוכניות לשובך. במקפיא מחכה לך הבצל הממולא שאתה כל כך אוהב. רק הרוטב ממתין לרגע האחרון, לרגע שתחזור. בחודש הראשון נהיה כולנו יחד, בתקופת ההבראה שלך. ואז נעוף מפה וניסע כולנו, אולי לקוסטה ריקה או לתאילנד, נתנתק מהעולם לקצת. כשאני חושבת על היחד המשפחתי שלנו, כמו זה שהיה בשישה באוקטובר, לרגע אחד קטן אני מתמלאת אושר.

שלך,
מאמו שמחכה לך עם ידיים פתוחות לרווחה, לקבל ולעטוף אותך בחום ואהבה.

חולמת לנשק את בנה החטוף בחדרו. שלי שם טוב, אמא של עומר שם טוב בתערוכת "9 חודשים" בקניון TLV | צילום: שרון בק
חולמת לנשק את בנה החטוף בחדרו. שלי שם טוב, אמא של עומר שם טוב בתערוכת "9 חודשים" בקניון TLV | צילום: שרון בק