עדן אלנה: "היום אני מבינה שזה מגניב להיות שחורה"

ב־7 במאי חל יום הולדתה ה־ 21 של עדן אלנה. ככל הנראה, אין דרך טובה יותר לחגוג מאשר במטוס בדרך לרוטרדם שבהולנד כדי לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון לשנת 2021, שתתקיים בתאריכים 18 במאי (חצי הגמר) ו־ 22 במאי (הגמר). הזמרת המדהימה והאנרגטית, שעשתה היסטוריה כיחידה שזכתה פעמיים בריאליטי שירה בישראל ("אקס פקטור" ו"הכוכב הבא לאירוויזיון"), מצפה בכיליון עיניים לאירוע הגרנדיוזי – אחרי שבוטל בשנה שעברה בגלל התפרצות מגפת הקורונה. אלנה סיפרה לנו על השנה המטלטלת שעברה והכניסה אותנו עמוק לכל הפרקים בסיפור חייה המרתק.

אירוויזיון
"עכשיו, כשאני בדרך לאירוויזיון, אני חושבת איזו דרך עשיתי. מדובר ללא ספק בתהליך פסיכי. אחרי ביטול האירוויזיון בשנה שעברה בגלל הקורונה, הייתה לי נפילה. וואו, זה היה כל כך קרוב, ואז הוא התבטל וזה היה כואב. גם רגע הזכייה ב'כוכב הבא' לא היה לי פשוט. בהתחלה אפילו בכיתי, לא ידעתי איך לעמוד על הבמה והגב שלי היה כפוף. היום, כשאני יוצאת מיום צילומים אני אומרת לעצמי שנהניתי, לא כי אני אוהבת את איך שאני נראית, אלא מהמחשבה על הדרך שעשיתי. לפעמים עדיין יש לי נפילות, ולרגעים אני לא יודעת בדיוק מה לעשות, אבל הגב כבר זקוף ואני מתעשתת מהר וממשיכה. עכשיו החיים שלי נעים בעיקר סביב החזרות, שנמשכות חמש־שש שעות ביום. בחזרות אני עובדת על השירה והריקוד יחד עם הרקדנים שירקדו לצדי על הבמה. לרגעים אני מרגישה שזה בלתי אפשרי לשיר ולרקוד יחד, אבל זה עניין של עבודה ואימון וקורעים לי את התחת. אני מרגישה בת מזל, בזכות הצוות המקצועי שמלווה אותי: מיכל וייסברג, מנכ"לית ארומה מיוזיק, ורייצ'ל ברכה הנהדרת, הבת של שלומי ברכה ואביגיל אריאלי, שהיא המפיקה והמלווה האישית שלי ודואגת שיהיה לי טוב בכל סיטואציה. אני עובדת גם עם נעמה לוי, שהיא זמרת נהדרת והמורה לפיתוח קול הכי טובה שיכולתי לבקש. בנוסף, יש לי צוות סטיילינג וביוטי חזק שכולל את ה־סטייליסט איתי בצלאלי, המאפר ערן ישראלי ומעצב השיער אבי מלכה, שהם מקצוענים אחד־ אחד. אני לא יכולה להגיד איזה שיר אני אוהבת יותר – את 'Faker Libi', שיועד לאירוויזיון שבוטל והוא שיר מצוין, או את השיר החדש שנבחר – 'Set Me Free' שהוא גם מעולה בעיניי. זה כמו לשאול אימא איזה ילד אהוב עליה יותר. כך או כך, מה שבטוח הוא, שאני לא באה לשחק, אני באה לתת בראש".

עדן אלנה בהשראת לורן היל | צילום: שי פרנקו, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: איתי בצלאלי, איפור: ערן ישראלי, שיער: אבי מלכה, שמלה: אוסף פרטי, נעליים: One Project, תכשיטים: מיה גלר

"המנהלת אמרה שיש שתי תלמידות שמסתובבות עם חולצות רק עד המרפק וחצאיות מעל הברך. ואז קרה הדבר הכי נורא, והמנהלת הורידה לי את החצאית כלפי מטה מול כולן, וכמעט ראו לי את התחתונים. הרגשתי שהיא משפילה אותי"

בורסת ההימורים
"בהתחלה קטלו את השיר בבורסת ההימורים בחו"ל, אבל אמרו לי שהרבה פעמים ההימורים מתחילים עוד לפני שלכל המדינות יש שירים, ושזה בכלל לא קשור בשיר, אלא באם אוהבים יותר או פחות את המדינה שאותה השיר מייצג. תראו מה קרה לאלני פוררה נציגת קפריסין, שהייתה אנדרדוג ולא התייחסו אליה עד הגמר – אבל ברגע האמת היא קטפה את המקום השני בתחרות. אני לא מתעלמת ממה שאומרים, אבל מתייחסת לכול בערבון מוגבל. השיר שאיתו אופיע שודרג מאוד. הגרסה המקורית לא הייתה שלמה בגלל לחצי זמן, אבל מהר מאוד הבנו שאפשר להוציא ממנו 200 אחוז וזה מה שעשינו. עובדה, אם בהתחלה לא עפו עליו בחו"ל, בגרסה החדשה נטרפו עליו".

גיור
"אמי באה ממשפחה נוצרית. היא עלתה לארץ עם המשפחה היהודית של אבי והתגיירה, ואז חיתנו אותם. לאימא יש אחות אחת בארץ, אחות באתיופיה ושלושה אחים בארצות הברית. ביקרתי את האחים של אימא שלי בארצות הברית, שהם נוצרים לכל דבר, והיא דתייה, שומרת שבת וכשרות וצמה כשצריך. מכל משפחתה, רק אימא ודודה שלי התגיירו. השאר עדיין נוצרים. כשהייתי קטנה, נסעתי לאדיס אבבה באתיופיה לבקר את אימא שלה, סבתא תדי, ונסעתי אליה שוב בגיל 12 לכל החופש הגדול. זה עולם שלישי. הלוואי ויכולנו להביא את סבתא לישראל, אבל זה לא מתאפשר כי היא נוצרייה. אמי מתקשרת אליה בכל סוף שבוע".

גזענות
"חוויתי בחיי גזענות. כשאת הולכת ברחוב ונהג צועק לך מתוך הרכב: 'כושית', זו גזענות לשמה, אבל זה לא שלי – זה שלו. חוויתי גזענות בחטיבה, גם על רקע זה שאני אתיופית וגם על זה שאני פחות דתייה. הייתה שם גם אפליה בין אשכנזים לספרדים וזה דיכא אותי מאוד, כי אני מושפעת מהסביבה שאני נמצאת בה. זה לא היה קל. היום אני חזקה, יציבה, יודעת את מקומי ולא אתן להערות גזעניות להשפיע עליי, אבל כנערה צעירה זה כאב. אני זוכרת, למשל, איך המנהלת דיברה על חג מסוים ועל כך ש'אנחנו האשכנזים', והייתה בזה יוהרה מול הספרדים. אמרתי לעצמי שאני לא אדם כזה, והרגשתי שאני לא יכולה להיות שם. היום אני מבינה שזה מגניב להיות שחורה, אפילו הבגדים נראים בעיניי טוב יותר על שחורים".

"כשאת הולכת ברחוב ונהג צועק לך מתוך הרכב: 'כושית', זו גזענות לשמה, אבל זה לא שלי – זה שלו. חוויתי גזענות בחטיבה, גם על רקע זה שאני אתיופית וגם על זה שאני פחות דתייה"

דת
"בעבר נהגתי להתפלל וללכת לבית הכנסת, ולפני כניסת השבת הייתי חותכת טישו כדי שיהיה לי נייר לשירותים, כי המהדרין אומרים שאסור לחתוך נייר מרגע כניסת השבת. כשעברתי לחטיבה כל זה השתנה. עד אז האמנתי שאני מתפללת כי אני רוצה לדבר אל אלוהים, ואהבתי את המזמורים. הייתי חזנית. היה אצלנו קטע כזה של בנות חזניות, אבל היו ימים שבהם הרגשתי שאני לא רוצה לשיר, ויצאו עליי כי שרתי חלש. חשבתי לעצמי: 'אתם רציניים?'. לא יכולתי לשאת את זה שמכריחים אותי, ומאותה עדן שמתה על תפילות הפכו אותי לאדם ששונא אותן. האמונה בעיניי לא צריכה לבוא ממקום כזה, זה ממאיס אותה. תפילה צריכה לבוא עם כנות, וראיתי סביבי בנות ממלמלות בלי כוונה ואז התפילה הלכה לפח. אם אלוהים רוצה שנדבר איתו, לא את זה הוא רוצה. בשלב מסוים אמרתי לעצמי שאין דבר כזה אלוהים, והיה לי המון כעס עליו. המשברים ב'פלך', החטיבה שבה למדתי, השפיעו על המשך חיי. הפכתי לאתאיסטית. היום יש לי שיח אישי עם אלוהים, ואף אחד לעולם לא יגיד לי איך לנהל אותו. אבל עדיין, אני זוכרת את כל התפילות בעל פה, וכשאני פוגשת דתיים ומזמזמת להם מזמורים, אני רואה את האור שניצת בעיניהם".

הורים
"אני בת יחידה לאימא שלי, וורקנש, שגידלה אותי כחד־הורית. לרבים לא מסתדר הדימוי הזה שאין לי שמונה אחים, כי הרי אני אתיופית, לא? הוריי התגרשו כשהייתי בת שנתיים ואמי כיום בת 41, ומאז תחילת שנות ה־20 שלה היא לבד מבחירה. היא נראית צעירה מגילה, והיא מהממת ויפה יותר ממני. בעזרת השם, יום אחד אולי אחרי הלידה, אקבל את התחת שלה, מין ג'יי לו שכזה, אפילו שהיא מתפדחת ממנו. ההורים שלי התגרשו כי אבא שלי היה אלים כלפי אימא שלי, ומאז הגירושין אין לי קשר עם איתו – אין לי שמץ של מושג מה קורה עם אבא שלי וזה לא מעניין אותי. לגבר שהוא אלים כלפי אישה, לא מגיע שאהיה בקשר איתו, גם אם הוא אבא שלי. מי שלא סבבה עם אימא שלי, לא סבבה איתי. זה ייהרג ובל יעבור. לקראת בת המצווה שלי הוא ניסה ליצור קשר, אבל זה לא עבד לו. נראה לי שהוא התחתן 80 פעמים ושיש לי אחים חורגים ממנו, אבל אני לא מכירה אף אחד מהצד שלו. סיפרו לי שיש לי אחות, אבל לא ניסיתי ליצור איתה קשר. מבחינתי, הילדים של אבא לא קשורים אליי, הצד הזה לא קיים. אימא הכי חשובה לי בעולם, וגם אם אנחנו רבות לפעמים כדרכן של אמהות ובנות, היא אישה טובה ורגישה. אני איתה עד הסוף ותמיד אהיה לצדה, כי לעולם היא תהיה האדם הכי חשוב בחיי. הייתה לי עוד אימא קטנה ועד היום אני קוראת לה ככה – זו אחותה של אימא, סרדיון. היא גידלה אותי כשאימא עבדה. בשנה שעברה, אחרי שעזבתי את הבית, אימא שלי עזבה את ירושלים ועברה לגור בקריית גת ליד אחותה. במשך שנים אימא עבדה בניקיון ובהמשך היא התמסרה לאהבה שלה – תפירה, והייתה מעצבת כובעים. למרות שהיא רצתה להמשיך לתפור, היא לא מצאה עבודה וכיום היא עובדת במפעל".

עדן אלנה בהשראת ויטני יוסטון | צילום: שי פרנקו, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: איתי בצלאלי, איפור: ערן ישראלי, שיער: אבי מלכה, שמלה: אוסף פרטי, תכשיטים: Glamhous.com

זהות
"נולדתי וגדלתי בבית דתי בשכונת קטמון בירושלים. עד היום ירושלים מיוחדת בעיניי. אני מרגישה כאילו שמו עליה פילטר של קודש. ביסודי למדתי בבית ספר דתי, שבו למדו הרבה אתיופים. אגב, האמהרית שלי לא משהו. אני מבינה מצוין את השפה, אבל לדבר זה סיפור אחר. מבית ספר דתי שבו היו הרבה אתיופים, עברתי בחטיבה לבית הספר הדתי 'פלך' לבנות. כיתות ז' עד ט' היו עבורי שנים קשות מאוד. הייתה אתיופית אחת בכל שכבה, ובכל בית הספר היו שלוש אתיופיות בלבד. עשיתי שיפט מטורף כדי להתאים את עצמי לבית הספר, שהיה מאוד אשכנזי. כילדה קטנה הייתה לי גחמה של להיות לבנה, אבל זה עבר לי מהר והיום אני כל כך שלמה עם הצבע ועם המראה שלי. אגב, גם רציתי להיות מייקל ג'קסון, אבל לא בגלל הצבע, אלא בגלל הכישרון".

חופש
"אני שרה את השיר 'חופשייה' עם כל הכוונה, אבל עדיין לא מרגישה אדם חופשי. חופש בשבילי הוא לעשות מה שאני רוצה, בלי לחשוב יותר מדי מה יקרה ומה יגידו, ואני רק בחצי הדרך. זה מתבטא גם במוזיקה וגם במערכות יחסים, אבל אני מייחלת לתחושה הזאת של חופש ואני מכוונת לשם. יש לי פסיכולוג שעוזר לי בזה. בדרך כלל אנחנו מנתחים סיטואציות שונות ומדברים על איך להתמודד".

יחסים
"אנשים מוותרים בקלות במקום לעבוד על הקשר, ושוכחים למה בכלל הם התאהבו מלכתחילה. אני לא אדם של סטוצים, רק של מערכות יחסים מושקעות. עד היום יצאתי רק עם בהירי עור, לא עם אתיופים וגם לא עם שחומי עור. זה אולי נשמע שטחי, אבל אני אוהבת בלונדינים עם עיניים כחולות. כנראה שאני נמשכת למי שהם ההפך ממני. בימים אלה בן הזוג שלי, יונתן גבאי, ואני חוגגים שנתיים יחד. אני לא מקבלת תגובות גזעניות בגלל שאני שחורה והוא לבן, והנושא הזה לא נמצא בכלל בסדר היום שלנו. הוא בן 27 , סטודנט למנהל עסקים וחדשנות דיגיטלית בבינתחומי ועובד בבית קפה. גלישה וקפה הן שתי האהבות שלו. הכרנו באינסטגרם. הוא כתב לי שאני מוכרת לו, ורק אחר כך הוא הודה שראה אותי ב'אקס פקטור' והיה בעדי מהרגע הראשון. אני רוצה לחשוב שהוא האחד, אבל אין לדעת. אימא שלי ודודתי מאוהבות ביונתן קשות, הוא איש כל כך טוב ואין מישהו בחיים שלי שלא אוהב אותו. גם המשפחה שלו מושלמת. הם גרים בתל מונד ואבא שלו רופא ואימא שלו ספרנית, היא מעריצה אותי ובכל יום שולחת לי תמונות של פרחים לבוקר מלבלב. גם אחותו מקסימה. בינתיים אנחנו לא גרים יחד. אני גרה לבד במרכז תל אביב והוא גר עם שותפות במרחק חמש דקות הליכה ממני. התנחלתי אצלו בסגרים, אבל זה לא עבד טוב והבנו שאני צריכה את המקום שלי. אנחנו מדברים על האפשרות לעבור לגור יחד, אבל הפעם זה יהיה ממקום שמתאים לשנינו".

"אני עדיין לא מרגישה אדם חופשי. זה מתבטא גם במוזיקה וגם במערכות יחסים, אבל אני מייחלת לתחושה הזאת של חופש ואני מכוונת לשם. יש לי פסיכולוג שעוזר לי בזה"

ילדות
"תקופת בית הספר היסודי מתויקת אצלי כאיומה. הייתי ילדה מעצבנת, מפונקת ודי מגעילה. היו מלחמות אגו וחרמות, וזה הכי לא סבבה לעשות חרמות. פעם אחת עשינו חרם על ילדה שאהבתי, פגשתי אותה כעבור זמן וביקשתי ממנה סליחה. ילדים הם עם אכזר, וברגע שיש ילד שאותו הם לא מצליחים להכיל, הם אומרים לו דברים רעים בפרצוף. גם אליי היו רעים. פחדתי שיגידו שאני מלשנית אם זה יגיע למנהלת, החסרתי הרבה ומצאתי כל הזמן תירוצים למה לא לבוא לבית הספר. יום אחד, באולם בית הספר, המנהלת אמרה שיש שתי תלמידות שמסתובבות עם חולצות רק עד המרפק וחצאיות מעל הברך. ואז קרה הדבר הכי נורא, והמנהלת הורידה לי את החצאית כלפי מטה מול כולן, וכמעט ראו לי את התחתונים. קשה לי אפילו לתאר את גודל המבוכה, הרגשתי שהיא משפילה אותי. חשבתי לעצמי – שהיא, המנהלת, צריכה לשמש דוגמה, ואיפה דרך הארץ שלה? בשלב הזה אמי התערבה ועזבתי את בית הספר. ברתי ללמוד בתיכון שליד האוניברסיטה במגמת מוזיקה ותיאטרון והיה לי מדהים. בגיל 17 הגעתי ל'אקס פקטור' – החסרתי הרבה שעות לימוד, אבל בסוף השלמתי אותן ועשיתי בגרות במוזיקה".

כסף
"אנשים חושבים שמי שמופיע בטלוויזיה הוא עשיר, אבל אני מחשבת כל הוצאה ומשלמת שכירות בעצמי. כסף תמיד היה אישיו אצלנו בבית, אבל אימא עשתה הכול כדי שלא יחסר לי דבר, גם אם לא היה לה בשבילה והיא לבשה בגדים יד שנייה. אני עובדת מגיל 16 כדי שיהיה לי כסף משלי. בהתחלה עבדתי כקופאית במקס סטוק והייתי מסדרת בגדים ברשת אורבניקה, אבל אימא בחיים לא לקחה מהכסף שהרווחתי. אני חולמת לקנות לה בית יום אחד, אבל בינתיים אני רוצה לקנות לה את המיקסר הכי משוכלל".

"כסף תמיד היה אישיו אצלנו בבית. אני עובדת מגיל 16, התחלתי כקופאית במקס סטוק והיום אני חולמת לקנות לאימא בית. בינתיים אני רוצה לקנות לה את המיקסר הכי משוכלל"

לימודים
"עד כיתה ה' הייתי תלמידה ממש טובה, ואחר כך פחות. היה לי רע בחטיבה, החסרתי הרבה ומצאתי כל הזמן תירוצים למה לא לבוא לבית הספר. יום אחד, באולם בית הספר, המנהלת אמרה שיש שתי תלמידות שמסתובבות עם חולצות רק עד המרפק וחצאיות מעל הברך. ואז קרה הדבר הכי נורא, והמנהלת הורידה לי את החצאית כלפי מטה מול כולן, וכמעט ראו לי את התחתונים. קשה לי אפילו לתאר את גודל המבוכה, הרגשתי שהיא משפילה אותי. חשבתי לעצמי – שהיא, המנהלת, צריכה לשמש דוגמה, ואיפה דרך הארץ שלה? בשלב הזה אמי התערבה ועזבתי את בית הספר. ברתי ללמוד בתיכון שליד האוניברסיטה במגמת מוזיקה ותיאטרון והיה לי מדהים. בגיל 17 הגעתי ל'אקס פקטור' – החסרתי הרבה שעות לימוד, אבל בסוף השלמתי אותן ועשיתי בגרות במוזיקה".

מי טו
"לא נתקלתי בהטרדה או באפליה, כנראה בגלל שאני לא נותנת לזה מקום, אבל גם כי אני מוקפת באנשים שלא יתנו לזה לקרות. בחיים האישיים זה פגש אותי פעם אחת, יום אחד מישהו תפס לי את התחת באוטובוס. דקה קודם לכן הוא עשה את זה לבחורה אחרת ומרוב לחץ היא ירדה מהאוטובוס. נתתי לו אגרוף ושתי כאפות".

עדן אלנה בהשראת גרייס ג'ונס | צילום: שי פרנקו, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: איתי בצלאלי, איפור: ערן ישראלי, שיער: אבי מלכה, ז'קט: ניימס חליפות, עגילים: Glamhous.com

סטייל
"מאז שיש לי צוות צמוד, כל הלוק שלי השתדרג מאוד. אני כבר יכולה לגלות שאלבש בתחרות שמלה של אלון ליבנה, שעל הקונספט שלה עבדתי עם איתי בצלאלי. אסור לי לתת עוד פרטים בשלב הזה, אבל אני יכולה לומר שאפשר לצפות למשהו מפתיע. האמת היא שזה פרדוקס, כי אני מתה על אופנה אבל שונאת לקנות בגדים. הכי כיף לי בפיג'מה ובדרך כלל אין לי כוח להתלבש, רק מדי פעם אני יוצאת לשופינג בקטנה. אני לא בעד לקנות מותגים, אבל אם זה חיקוי של מותג או מותג אמיתי – אני בעד הדבר האמיתי, שילך איתך 50 שנה. המותג הכי 'נחשב' בארון שלי הוא Fila , אני מכורה לנעליים של החברה ברמות קשות".

עתיד
"הזכייה ב'אקס פקטור' הביאה אותי עד לוס אנג'לס לאולפן של ג'וליאן בונטה, המפיק של להקת וואן דיירקשן. מפחיד אותי לדבר על החלומות שלי או להתלהב יותר מדי, אבל אני מכוונת לקריירה בארצות הברית. אני מחוברת למוזיקה שם, למשל לאריאנה גרנדה, ג'סטין ביבר וברונו מארס. אני מעורבת בניהול שלי ומתייעצים איתי על כל דבר. אם יציעו לי שיר ולא ארצה לבצע אותו, זו תהיה בחירה שלי כי זאת הקריירה שלי. גם משחק מעניין אותי מאוד – להשתתף בסדרות ולהופיע במחזות זמר. אני רוצה לכבוש כמה שיותר במות וכמה שיותר לבבות".

עדן אלנה עם אימא שלה ברגע הזכייה ב"הכוכב הבא" | צילום: אורטל דהן

עדן אלנה עם הבן הזוג יונתן גבאי | צילום מתוך האינסטגרם של עדן אלנה

פמיניזם
"יש לי בעיה עם המושג הזה, כי הוא הפך לשם נרדף למשהו קיצוני מדי לטעמי. הנושא של שחרור נשים ושוויון מגדרי חשוב מאוד בעיניי, ואני כאישה לעולם לא אתן לאף אחד להקטין אותי. אבל אם יש זוג שהחליט שהקריירה שלה היא להיות בבית ושהוא מפרנס ואם יש זוג שהחליט ההפך, זה בסדר בעיניי באותה מידה. זוהי מהות השוויון בעיניי. אימא שלי פמיניסטית בדרכה. היא יודעת לעשות הכול: צביעת בית, תיקוני חשמל ומה לא. היא לביאה אמיתית, ולא זקוקה לגבר שיעשה את אלה בשבילה. הצעקה החזקה והקיצונית מדי של כל מיני קבוצות פמיניסטיות, יוצרת בעיניי דווקא הקטנה של המושג. כמו שתצעקי: 'אתיופית, אתיופית', ותתני לזה הרבה מקום. אני רואה חשיבות בקידום מעמד האישה, אני נגד דעות קדומות ונגד אפליית נשים, אבל המבחן האמיתי הוא בעשייה ולא בצעקות".

צבא
"היה לי ברור שאתגייס, אני מכירה בערך השירות במדינה שלנו ובתרומה של מי שמתגייסת. גויסתי ללהקת חיל האוויר, והתחלתי כמו כל חיילת: טירונות, שמירות ושבתות עם נשק צמוד. אחרי השנה הראשונה הגעתי ל'הכוכב הבא לאירוויזיון', והצבא התחשב בי ובא לקראתי. המשכתי להופיע בטקסים רשמיים, בנוכחות ראש הממשלה והרמטכ"ל. לפני התחרות, הרמטכ"ל אביב כוכבי אמר: 'אני מאחל הצלחה לעדן שלנו'. הייתי בהלם מההתרגשות. הופעתי גם בטקס לזכר האתיופים שנספו בסודאן בדרכם לישראל, זה היה רגע מרגש במיוחד".

עדן אלנה בהשראת ביונסה | צילום: שי פרנקו, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: איתי בצלאלי, איפור: ערן ישראלי, שיער: אבי מלכה, פאה: Bk Wigs, בגדים: אוסף פרטי, עגילים: Glamhous.com

קול
"רקדתי בלט קלאסי מגיל שלוש במשך 11 שנים וחצי. חלמתי להיות פרימה בלרינה, אבל פרשתי כשהבנתי שאני טובה יותר בלשיר מאשר בלרקוד. אני חושבת שאת הקול שלי, כאדם ואישה, מצאתי הרבה יותר בקלות, אבל אני עוד לא בטוחה שמצאתי את הקול שלי כזמרת. אני עדיין לא יודעת היכן אני עומדת במוזיקה הישראלית, אני עובדת על זה קשה. אני נפגשת עם יוצרים ומחפשת את הדבר המדויק בשבילי, אבל בהמשך אני רואה את עצמי יוצרת בעצמי. פעם הרול מודל העיקרית שלי הייתה ביונסה והיום זו אריאנה גרנדה, עם הסופרן המדהים שלה. בארץ גדלתי על שירי מימון, והיום אני בעיקר מסתכלת על נועה קירל, שהיא יצור שלא מהעולם הזה, ועל נטע ברזילי".

קורונה
"שנת הקורונה הייתה שנה מטלטלת לכולנו. כל ההופעות שלי בוטלו – גם בארץ וגם בחו"ל, כולל סיבוב הופעות באוסטרליה שחיכיתי לו במיוחד. היום אני אומרת תודה על השנה הזאת, כי היא אפשרה לי לעבור תהליך פנימי והכניסה אותי לפרופורציות. לקחתי על עצמי אתגרים שלפני שנה לא הייתי מצליחה להתמודד איתם, ולראשונה אני יכולה להגיד שאני גאה בעצמי".

"תקופת בית הספר היסודי מתויקת אצלי כאיומה. הייתי ילדה מעצבנת, מפונקת ודי מגעילה. ילדים הם עם אכזר וגם אליי היו רעים. למדתי להגן על עצמי כי אם אתם ביצ'יים אליי, גם אני ביצ'ית אליכם"

ריאליטי
"כבר שנים שאני צופה בתוכניות מוזיקה בארץ ובעולם: 'אקס פקטור', 'אמריקה גוט טאלנט', 'כוכב נולד' ו'הכוכב הבא'. בתור ילדה ישבתי בבית וחלמתי חלום רחוק ולא מציאותי להופיע יום אחד על במה ענקית מול שופטים – ובסוף ניצחתי בשתי תוכניות ריאליטי. אני אוהבת ריאליטי, והייתי משתתפת בתוכנית כזאת שוב, למשל 'המרוץ למיליון'. לריאליטי יש יתרון מובהק – תראו לאן הוא הביא אותי, אבל יש לו גם חיסרון, במיוחד לאחת כמוני שהיא לא ברנז'אית. מי שרוצה ללכת לריאליטי צריכה לדעת מראש שהיא מוכנה להיחשף. לא תמיד יכתבו עלייך דברים שאת אוהבת, אבל בסוף הכי חשוב לקחת הכול בפרופורציות".

רשתות חברתיות
"אני מודעת לכוח של הרשתות, אבל אני מודה שזה לא בא לי בטבעיות. זה לא בדם שלי. אני עובדת בלהיות פעילה. יש לי 84.4 אלף עוקבים באינסטגרם, ופה ושם נתקלתי בבריונות ואולי גם בגזענות, אבל אני חייבת להודות שאני לא ממש קוראת תגובות".

תהילה
"יש פחד ש־15 דקות התהילה יסתיימו, אבל אני לא נותנת לפחד הזה מקום. המפיק ניצן קייקוב אמר לי משפט שהולך איתי: 'אם יש לך מה לעשות נגד – קומי ועשי, ואם לא – שחררי'. במקום שהפחד ישתק אותי – אני חושבת כל הזמן על הדברים הבאים שאוציא. יש לי הרבה מה לעשות כדי להישאר ברדאר ולהבטיח את המקום שלי".

צילום שי פרנקו
ניהול קריאייטיב טל קליינבורט
סטיילינג איתי בצלאלי
איפור ערן ישראלי
שיער אבי מלכה

סודות מחדר ההלבשה: הסטייליסט איתי בצלאלי מספר על הצילומים של עדן אלנה למגזין "את"

"את הפקת הצילומים של עדן למגזין "את" צילמנו אחרי שבחרנו בארבע זמרות אפרו־אמריקאיות מעוררות השראה, ובנינו לעדן לוקים בהשראתן, מהימים שבהם גם הן היו צעירות, מבטיחות ובתחילת דרכן:

לורן היל משהו בעדן מזכיר לי אותה, מהלוק ועד יכולת השירה. בחרנו בלוק פשוט מאוד אך אייקוני, מהאלבום הראשון שלה – גופייה שחורה בסיסית, תכשיטים כסופים וכמובן ראסטות.

ויטני יוסטון בחרנו בלוק של ויטני מגיל 22, טרום תקופת ההתהוללות שלה, כשהייתה יפה ותמימה, בקליפ 'אני רוצה לרקוד עם מישהו'. הלבשנו את עדן בשמלת טי שירט ורודה ובפאה בלונדינית מתולתלת.

גרייס ג'ונס לוק בהשראת הזמרת פורצת הדרך משנות השמונים – שיער קצוץ, ז'קט גברי שמתחתיו אין כלום ואיפור מעושן וחתוך.

ביונסה זהו הלוק היחיד ששואב השראה מתצלום עכשווי של ביונסה מפסטיבל קואצ'לה. היא הופיעה בקפוצ'ון ומכנסי ג'ינס קצרים. לקהל זה נראה מוזר, אבל מהר מאוד העולם הבין שזה שיא הסטייל. הוספנו מגפיים מנצנצים והתאמנו לעדן פאה במיוחד".

לורן היל

וויטני יוסטון

גרייס ג'ונס | צילום: Gettyimages/ Angelo Deligio/Mondadori

ביונסה בפסטיבל קואצ'לה 2018 | צילום: Kevin Winter/Getty Images

>> אלונה טל: "הבנתי שגל גדות אני לא אהיה"