הטרגדיה שהכתה מחדש בזמרת עדי אברהמי ב-7 באוקטובר

עדי אברהמי (33) שרה כל חייה, ולצערה, משפחתה מכירה את השכול מקרוב. לפני חצי שנה בסך הכל, באותו היום שבו גילתה כי היא בהיריון ראשון, איבדה את בן דודה אור, בתאונה שקרתה בעת שירותו הצבאי. באותה שבת ארורה של השבעה באוקטובר, בת דודתה רומי, סמב"צית בבסיס רעים, ניצלה מהטבח הנורא, כשהתחבאה ביחד עם חברותיה כעשר שעות מתחת למיטה.

>> קיילי ג'נר ואני: הישראלית שעוזרת לסלבס לאהוב אותנו

אברהמי, המוכרת בעיקר מהלהיט שלה אותו הוציאה לפני כשנתיים, "זה מתחיל בצעד", הוציאה ממש לאחרונה שיר חדש בשם "רק ביחד", המספר את סיפורה של רומי, ומנסה לבטא ולו במעט את סיפור משפחתה עם המוות, השכול, והבחירה למרות כל זאת – להמשיך בחיים.

"בהחלטה של רגע, היא החליטה לברוח לחדר שלה, לנעול את עצמה ולהתחבא עם חברות מתחת למיטה. הסיפור שלה הוא נס"

ספרי לי, מה עבר עלייך ומשפחתך בשבעה באוקטובר בהקשר של רומי?
"בת דודתי המדהימה, שאי אפשר לראיין אותה או לפרסם את תמונתה לפי הוראות הצבא, היא אחת הבחורות החזקות שפגשתי. היא התגייסה רק לפני פחות מחודשיים לתפקיד סמב"צית. הבסיס שלה, בסיס רעים, הותקף על ידי מחבלים והיא נאלצה להסתתר במיגונית עם עוד המון בנות, כשסביבה ירי מחבלים שלא פוסק. בהחלטה של רגע היא החליטה לברוח לחדר שלה, לנעול את עצמה ולהתחבא עם חברות מתחת למיטה. הסיפור שלה הוא נס, היא סיפרה שהמחבלים עברו חדר חדר, ירו במי שהיו שם, וברגע שהם באו לפתוח את דלת החדר שלה, חיילים פתחו עליהם באש והתחיל קרב".

עדי אברהמי | צילום: עופר רוזנר

"בסיום הקרב הם חזרו לפתוח דלת דלת, ואיכשהו דילגו על הדלת של החדר שבו היא הייתה, הם כנראה שכחו שניסו את הדלת הזו קודם לכן. היא טוענת שהיא ממש הרגישה את אור שומר עליה, שהוא היה נוכח בחדר, מלאך, ובזכות הנוכחות שלו היא יצאה מזה בחיים".

"בעל כורחנו נכנסנו למשפחת השכול"

ב-27 ביוני 2023, בן דודה של אברהמי, אור ישראלוב בן ה-18, חייל בחיל הצנחנים, נהרג בתאונת אימונים בצבא. "זה היה טרגי מאוד לכל המשפחה, וזה שבר אותה לרסיסים", אברהמי מספרת. "אנחנו עד עכשיו מנסים לאסוף את השברים, ובעל כורחנו נכנסנו למשפחת השכול, אליה הצטרפה בשבעה באוקטובר מדינה שלמה. כשאיבדתי את אור בכזו שבריריות, הבנתי כמה אנחנו לא יודעים מה יקרה ברגע הבא. מצאתי את עצמי מדמיינת פרידות מאנשים שאני אוהבת, כדי שחס ושלום אם יגיע הרגע – שאהיה מוכנה".

השבת של השבעה באוקטובר החזירה אתכם ליום שבו אור נהרג?
"וואו, ברור. כשרומי לא הייתה זמינה, לא הצלחנו לדבר איתה ורק חיכינו ברעד שהיא תענה לטלפון, לא האמנו שזה קורה לנו שוב תוך זמן כזה קצר. היינו באימה משלנו, בחרדה קיומית. זה הדבר הכי מפחיד בעולם, תחושת חוסר אונים שאני לא יכולה להסביר. את רוצה להגיע אליה ואין אפשרות. אנחנו שמחים שלפחות הפעם זה נגמר בנס. נמצא ביחד את הכוחות להחלים".

עדי אברהמי | צילום: עופר רוזנר

היום בו אברהמי גילתה שבן דודה נהרג, טלטל אותה יותר. באותו היום בדיוק, גילתה כי היא בהיריון ראשון: "אני חושבת שלגלות את זה כשאת בתוך שכול וכאב על אנשים שאת אוהבת, זה מעורר תחושה של אשמה, ככה זה היה אצלי לפחות בהתחלה. הרגשתי שאני לא מסוגלת לשמוח מההיריון שלי כשקרה כזה אסון. חיים של ילד שחלם – נעצרו, ואצלי הם רק מתחילים. זו הייתה תזכורת מטלטלת לכך שהחיים חזקים מאיתנו, ושלא באמת שואלים אותנו. נרצה או לא נרצה – השמש תמשיך לזרוח, הפרחים ישובו לצמוח, ובעודנו כאן, אנחנו חייבים לעשות את הכי טוב שלנו עבור הדורות הבאים".

"מצאתי את עצמי מופיעה בבתי עלמין – מול ילדים מדהימים שאהבו את השירים שלי, והמשפחות ביקשו שאקדיש להם אותם ליד המצבה. זו הייתה סיטואציה קורעת לב"

לאור הטלטלה האישית שלך והשבר בין השמח לעצוב, איך מתיישבים לכתוב שירים שעוסקים בנושאים הללו, או כרגע במלחמה, ומצליחים להתרכז, להפוך את הכאב לאמנות?
"הרגע שבו התיישבתי לכתוב היה התנקזות של המון כאב שקרע לי את הנשמה. ברגע שהתחילה המלחמה, כמו כל האמנים, מצאתי את עצמי מופיעה המון בפני מפונים, בגילויי מצבה ובבתי עלמין – מול ילדים מדהימים שמאוד אהבו את השירים שלי, והמשפחות ביקשו שאקדיש להם אותם ליד המצבה. זו הייתה סיטואציה קורעת לב. הרגשתי שאני מגיעה לקצה של כאב שאין לו מרפא ותרופה. ברגע שאתה מאבד מישהו, זה ילווה אותך עד סוף ימיך. מתוך הכאב הזה פשוט התיישבתי וכתבתי, הרגשתי שאולי דווקא אם נבכה ביחד, דמעה ועוד דמעה, נשטוף את הרוע בעולם, ויד ביד נוכל לבנות מההתחלה ולאסוף את השברים – לזכר אהובינו. דווקא בעקבות המוות הטרגי, לבחור לחיות לאורם".

>> שוב איבדתי את הפרנסה שלי. איך עצמאית בישראל אמורה לשרוד?

בדיוק מתוך התחושות האלה, הוציאה אברהמי את שירה החדש – "רק ביחד". השיר מספר את התחושות שלה ושל משפחתה, לצד הסיפור של בת דודתה רומי. "בשיר הזה לצד הכאב יש המון תקווה", היא מספרת ומצטטת חלק מהשיר: "'בראש מורם נמשיך מכאן, נאסוף את השברים, נפסל את המחר'. הטקסט בסוף השיר הוא מבחינתי המסר הכי חשוב שאני מנסה להעביר – מי שנשאר בחיים יכול לקדש אותם, ואת אהובינו במותם".

>> "עשתה לי כל כך טוב": כך שימחה דניאל עמית את החטופה ששבה

שירים כמו "יהיה טוב" של יסמין מועלם ו"לצאת מדיכאון" של יגל אושרי, הפכו להמנוני המלחמה. יש בך תקווה שכך יקרה גם עם המוזיקה שלך?
"מצד אחד ברור, מצד שני אני בסך הכל רוצה שמי שיקשיב לאלבום – יקשיב לתקווה מבעד לשברים, ויתמלא בה. השיר החדש שלי לא היה מתוכנן, אבל החיים קורים והיצירות מתגלות תוך כדי תנועה. כשניגשתי לאסוף חומרים לאלבום החדש, שמתי לב שכל החומרים עוסקים באמונה, בלי שתכננתי. רציתי לקרוא לאלבום 'להאמין', וכשחקרתי את השירים – קלטתי שהאמונה מתגלה בכל מיני פנים שונים. דווקא בתוך התקופה המטלטלת הזו, את שואלת את עצמך – מה בשליטתי? המון ממה שאת יודעת מתערער כשאת עוברת דברים מורכבים, ומי שיקשיב לאלבום ירגיש את החקירה הזו, בין התקווה לשבר".

"אצלי, המקום של יצירה בא מתוך התעלות של רגשות, מתוך איזשהו שבר או כאב – ורצון עז לצמוח ממנו", היא מוסיפה. "כשאת חיה את החיים בהלך רוח כזה, למרות כל הכאב, את תמיד מרוויחה, מוצאת את עצמך נבנית, ובסוף – את בוחרת בחיים".