הכל עומד במקום: אפרת גוש שרה בסרטון מצמרר של משפחות החטופים

לפעמים שירים קמים לתחייה ומקבלים משמעות חדשה ומצמררת כשהם מתמזגים עם ההווה ומזקקים אותו, כשהם מתממשקים עם המציאות. בישראל 2024 זו מציאות אכזרית, בלתי נתפסת וקשה מנשוא, במיוחד עבור משפחות החטופים והחטופות שלנו והמשפחות השכולות החדשות. זה קרה לשיר "הכל עומד במקום" של גלי עטרי במקור, מילים של יעקב גלעד ולחן של אילן וירצברג.

>> הלב שותת: החטוף יגב בוכשטב מת בשבי, ואשתו רימון קירשט כבר לא תזכה לחבק אותו

אפרת גוש מכסה את השיר האלמותי הזה שיצא בשנת 85', והיום ב-2024, כמעט עשרה חודשים אחרי השבעה באוקטובר, אחרי השבת השחורה, המילים שלו הולמות בלב ולא מרפות: "הכל עומד במקום / הזמן ממשיך ללכת / היית כאן ופתאום / הכל נטרף כמו חלום". בליווי פסנתר ובקול דקיק וצלול שנדמה כאילו בכל רגע הוא עומד להיסדק, אבל הוא לא, הוא עומד בעינו, במקום, כמו הזמן, כמו השהות של החטופים והחטופות שלנו בשבי. "הימים מתרבים ומי שנותרו בחיים מתמעטים", אומרת גוש בכאב. "לא נותר להם עוד זמן! להחזיר אותם הביתה עכשיו! המשפחות שלהם מחכות להם, כולנו מחכים להם. עכשיו!".

מטה משפחות החטופים העלה הבוקר את הסרטון הזה שצולם לפני כחודשיים בהשתתפות בני ובנות משפחותיהם של החטופים והחטופות שלנו. "ביקשנו מהמשתתפים ומהמשתתפות לשתף אותנו במחשבות שלהם", נכתב בפריים הראשון של הקליפ, "כדי לנסות להעביר לציבור את המשמעות של להיות במצב הבלתי אפשרי שבו אדם יקר לך נמצא בשבי החמאס. המשתתפים בסרטון אינם שחקנים. המשפטים המייצגים את המחשבות שלהם אינם פרי עטו של סופר. האנשים והרגשות בסרטון הזה אמיתיים. ההפקה כולה היתה על בסיס התנדבותי בלבד, רובה ללא אנשי מקצוע, אלא על סמך אזרחים רגילים שנושא החטופים בוער בליבם. במהלך עריכת הסרטון, התבשרנו על מותם בשבי של ארבעה מהחטופים, שבני משפחותיהם השתתפו בצילומים. הסרטון הזה מוקדש לזכרם של דולב יהוד, יצחק גלרנטר, יורם מצדגר, רון בנימיני".

הכל נטרף כמו חלום

הכל עומד במקום, אבל הזמן עובר והבשורה הקשה על מותם של אלכס דנציג ויגב בוכשטב תפסה אותנו בדמעות לפני יומיים, אנחנו מאמינות שהקליפ הזה הוא גם לזכרם. בסרטון המשפחות של החטופים והחטופות מצולמים ומצולמות ברכבים בעיצומו של פקק מייאש, עומדים במקום, כאובים, מתגעגעים ליקיריהם. בין המצולמות והמצולמים – איילת, אימא של נעמה לוי: "אני מאמינה בכוחות שלך נעמה. הלוואי שאת יודעת שלא נפסיק להאבק עד שתחזרי". יעל ואיריס, אימו ודודתו של עידן אלכסנדר: "עידני, אתמול חלמתי שאני מחבקת אותך". סשה ואירה, אחותה ואימה של קרינה ארייב: "קרינה שלי, אני זורמת לך בדם. את לא לבד אף פעם" / "אני תמיד איתך קטנה שלי, מחכה שנתחבק ביחד במיטה". אילה, אחותו של אוהד יהלומי: "אתה חסר לי כל יום. הגעגוע חורך את הלב. מחכה להחליף איתך מבטים, יש לי כל כך הרבה מה לספר לך".

קרן ואוהד, ששוחררו בעסקת החטופים הראשונה, בתו ונכדו של אברהם מונדר: "סבא, אני מודה וזוכר לך שקמת להחזיק את דלת הממ"ד. דאגתי לך!" / אבאלה, אני מבקשת סליחה על כל כך הרבה דברים, בעיקר על זה שאתה עדיין נמצא בעזה! הלוואי שלא תאבד לנו מתחת לאדמה!". סיגל, אלמנתו של דולב יהוד ז"ל וגיסתה של ארבל יהוד: "עוצמת עיניי, מדמיינת אותך, באוזני עדיין לוחש לי קולך. אני צריכה אותך איתי. מתי תשוב להיות שלי?". הרשימה מתארכת ולופתת את הלב.

צילום: אביב חסידוב, איליה מגנס, גלעד פירסט, אוהד שחר, עריכה: רועי רשף, אפקטים חזותיים ותלת-מימד: מיכאל אייזנשטיין, שירה: אפרת גוש, הפקה מוזיקלית: אסף מידן, מילים: יעקב גלעד, לחן: אילן וירצברג, יעוץ אמנותי: עידן אלתרמן, צמרת פירסט