הסרטון של מייקל לואיס: תירגעו, כולה זין

מייקל לואיס בפוזה יותר מטרידה מזאת שבסרטון | צילום: עדי אורני
מייקל לואיס בפוזה יותר מטרידה מזאת שבסרטון | צילום: עדי אורני

הסרטון של מייקל לואיס הוא בדיחה חסרת טעם ולא אלגנטית, אבל זה שיש בסרטון עירום לא אומר שיש בו מיניות ובטח שלא עבריינות מין, ההפך הוא הנכון

88 שיתופים | 132 צפיות

ה-10 ביולי יזכר בתולדות האינטרנט הישראלי כיום שנפתח עם אהוד ברק מבצע את אתגר הבקבוק ומשפיל את בנימין נתניהו והסתיים עם מייקל לואיס מבצע את אותו אתגר בדיוק, רק שהפעם בתפקיד המושפל: הזין שלו.

כן, לואיס פגע בפקק הבקבוק עם הזין שלו, גרם לרשת להשתגע ועל הדרך קבר את הטרנד סופית. אתגר ויראלי דבילי שמופיע במערכה הראשונה אך ראוי לסוף דבילי לא פחות, רק מישהו לעזאזל יכול להסביר לי מה אתגר בזה? לא, ברצינות, מה אתגר בלפתוח בקבוק? זה כמו ללכת למסעדה של אייל שני ושהמלצרית תשאל האם "את מכירה איך הקונספט עובד?", מה יש לדעת – זו מסעדה, זה בקבוק, ואלוהים עדי שהמיליאנלס הארורים האלה גורמים לי להתגעגע לימים בהם האינטרנט ידע להציב בפנינו קשיים אמיתיים כמו אתגר הקינמון!

וייתכן שעונשו הראוי של לואיס אכן יהיה לבלוע כפית קינמון שלמה, כי כרגע נראה שכל הרשת הישראלית זועמת עליו ומכוונת יותר לאזורי הסקילה בכיכר. "הפוסט הכי נמוך ששיתפת", "גועל נפש", "יש פה ילדים קטנים שלא צריכים לראות את הטינופת הזאת", היו רק חלק מהתגובות להן זכה לואיס, כולל גם אפרת וכטל שלנו שטענה שהסרטון של לואיס הוא לא פחות מהטרדה מינית.

>> לטור של אפרת וכטל

בואו נבהיר דבר אחד: הסרטון של לואיס הוא בדיחה חסרת טעם, לא אלגנטית, לא קלאסית, משהו בין הומור מילואים לטמטום של ילדים בני 13 שעדיין מנסים להבין איפה הגפיים שלהם נגמרים ומתחילים. מזל שבעולמנו יש גם מקום לבדיחות חסרת טעם, או כך לפחות אני מקווה. 

אם פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה, כך גם דינם של סרטוני זין דבילים. לואיס פרסם את הסרטון באינסטגרם – לא בארמון בקינגהאם וגם לא בכנסת ישראל (או שבעצם דוגמה לא טובה, לא משנה), אלא ברשת החברתית מספר אחת לסרטונים דביליים. 

לואיס גם לא נושא במשרה ציבורית, הוא אפילו לא מנחה באחד מערוצי הילדים שמחויב באילו שהם קודים של התנהגות. מדובר בסך הכל בעוד כוכב נשכח שרוצה לחזור לתודעה, ואיזו דרך טובה יותר יש לעשות את זה בעזרת קצת טמטום בריא שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות?

אבל אם כן נתעקש שנייה על רצינות, התגובות ללואיס חושפות שלב חדש, נוסף ומכוער במיוחד בהעמדת הפנים והפוריטניות הישראלית. רק בגלל שיש בסרטון של לואיס עירום לא אומר שיש בו מיניות ובטח שלא עבריינות מין, ההפך הוא הנכון. 

האינסטגרם עצמו מפוצץ עירום והוא בעל אלפי גוונים. בכל תמונה של נטע אלחמיסטר או בר זומר תמצאו פי מיליון יותר איברים חשופים, ודווקא אצלן המסר ממש לא חד משמעי, יש שיגידו מזיק יותר. דוגמניות האינסטגרם שכבר הפכו למיינסטרים מאמצות בכל תמונה כמעט נקודת מבט גברית מסורתית, והאמת היא שרובן לא באמת עושות לה ניכוס מחדש, כי המטרה שלהן היא לא בהכרח לפרוץ את גבולות השמרנות הישראלית – וזה בסדר – אלא פשוט למכור. 

View this post on Instagram

#pinkday ????????????

A post shared by Neta Alchimister (@neta_alchimister) on

יורים ובוכים? היום אנחנו מלייקקים ומקללים. כוכבות כמו זומר ואלחמיסטר יזכו במקביל להערצה מטורפת ולתגובות כמו "אין לה בושה?" ו"איך היא מעזה להצטלם ככה?", אף אחד לא יעז להאשים אותן בהטרדה מינית, אבל בסך הכל מדובר בשני צדדים שונים של אותו מטבע. 

תגובות הזעם של לואיס כמו רוצות להעלות על המוקד את "האחראי על האינטרנט" ולסלק ממנו כל בדל של עירום ומיניות (שכאמור, ממש אינם מקבילים). המטרה שלנו צריכה להיות להילחם בתגובות החשוכות ולא בעצם הרצון לחשוף את הגוף שלך, או רחמנא ליצלן פשוט לצחוק על עצמך כפי שעשה במידה מסוימת לואיס. הסלבס הישראליים אף פעם לא הצטיינו בהומור עצמי, וכך בפרדוקס ביצה ותרנגולת גם הקהל הישראלי הפך חסר סבלנות למחוות כאלה.

בעולם יש שני סוגים של סוטים

"למה אני צריכה לראות הטרדה מינית כזאת?", שואלת וכטל בטור שלה, ואני מאמינה לה. אני מאמינה לה שהתמונה הזאת גרמה לה לתחושה מטרידה ולא נעימה, אבל הניסיון להפוך את העולם שלנו, או לפחות את הספרה הווירטואלית, ליקום PC עם אזהרת טריגר מעל כל תוכן שטיפה יוצא מגבולות המיינסטרים – לטובה או לרעה – לא רק נידון לכישלון, אלא מסוכן. מה שיפה באינסטגרם הוא העובדה שכפתור ה-UNFOLLOW פתוח לכל דיכפין. וכך גם במקרה של לואיס. 

הניסיון של וכטל להשוות בין הסרטון של לואיס לדיק פיק חוטא לאמת. בדיק פיק יש איזהשהו ניצול, גם אם מינימלי, של אמון, איזושהי פלישה של זר למרחב הווירטואלי האישי שלך, וכאן בדיוק ההפך נעשה.

כל זה מזכיר לי את הסרט "האסונות של נינה", שבאחת הסצנות שלו מדברים על שני סוגים של סוטים. האחד הולך עם מעיל ברחוב וחושף את כל מבושיו מולך. השני לא חושף בפנייך כלום אבל מציץ לך כשאת מתלבשת. מי גרוע יותר? כביכול מי שהולך עם הזין בחוץ ברחוב פוגע בך יותר, אבל למעשה דווקא זה שמציץ לך בסתר הוא המטריד האמיתי. אז לואיס הוא הסוג הראשון, האקסהיביציוניסט, זה שעושה מעצמו לעג וקלס. לואיס עשה מעצמו בדיחה, ואנחנו לא חייבים לצחוק. זה הכל. 

בסופו של דבר הגולשים אכן הכריעו באצבעות, כשבעקבות דיווחים אינסטגרם עצמה הורידה את הסרטון. מבחינת וכטל ומצדדיה, מדובר בהוכחה המושלמת לכך שהם צודקים, אבל האמת היא הרבה יותר מורכבת. ב-2019 אני לא רוצה לחיות בעולם של צנזורה, ובטח לא כשהצנזור הראשי הוא מרק צוקרברג. אינסטגרם ידוע כרשות צנזורה מחמירה, דרקונית וסקסיסטית במיוחד, כזו שמוחקת בקלות תמונות של פטמות נשים אך משאירה תמונות של חזה גברי, מקרה ידוע היה בשנת 2015, כשהרשת החברתית מחקה תמונה של היוצרת רופי קאור, שהעלתה תמונה של בחורה עם כתם דם של מחזור על מכנסיה. או במילים אחרות: סיטואציה שקרתה כמעט לכל אישה אי פעם.

צונזר על ידי אינסטגרם | צילום מהאתר של רופי קאור
צונזר על ידי אינסטגרם | צילום מהאתר של רופי קאור

"למה הילדים שלנו צריכים לראות את זה?", כתבו על הסרטון של לואיס. אבל הרי אפשר לשאול את השאלה הזאת על פטמות, ואחר כך על כתמי מחזור, ואחר כך על נשים מניקות בציבור, ואחר כך על נשים עם שיער חשוף או נשים שרות. באינטרנט יש הכל, ואבוי לנו אם ניתן לו לצנזר את עולמנו. הדרך ללמד את ילדינו ואת עצמנו היא לבחור, לצרוך תוכן מתוך בחירה מודעת, מושכלת. לא לצנזר, לחשוב. 

אבל למה לחשוב כשאפשר לצעוק חמס? התגובות לסרטון של לואיס מסמנות את הכיוון המפחיד, הכביכול ניאו-ליברלי בשם מאבק ההטרדות המיניות אך למעשה פוריטני ושמרני שישראל הולכת אליו. הסרטון של לואיס הוא בדיחה חסרת טעם, אבל עולם בלי מקום לבדיחות כאלה הוא עולם מסורס, מפחיד ועצוב הרבה יותר.