סמן שמאלי
הצצה לפינתו האהובה בביתו של דוד טרטקובר, אמן, מעצב גרפי וחתן פרס ישראל, שאחראי על עיצוב של כרזות וסלוגנים בהיסטוריה של מדינת ישראל. מהכרזה לכרזה
שם דוד טרטקובר
גיל 67
עיסוק מעצב גרפי
מצב משפחתי גרוש + ילדה
מגורים נווה צדק
הפינה האהובה בבית
קשה לבחור פינה ייחודית אחת בבית של המעצב הגרפי והאמן דוד טרטקובר. ביתו בנווה צדק עמוס בציורים ובחפצי אמנות, וכמעט מאחורי כל אחד מהם מסתתר סיפור מרתק. בקומה הראשונה, קומת הסטודיו, תלויים הרבה ציורים של מיכאל סגן כהן, חבר קרוב של טרטקובר עוד מכיתה א', שנפטר לפני תשע שנים. בסטודיו תלויים גם כמה ציורים של דויד ריב, ובאחד מהם, התלוי בכניסה, מצויר סגן כהן כשהוא עומד בכניסה למוזיאון ישראל.
את הציור הענקי שתלוי בקומה הראשונה, "חדר של דוד", קיבל מהאמנית ג'ניפר בר לב, אשתו לשעבר. הקומה הראשונה גדושה למדי: לצד איורים של דודו גבע וכרזות מקוריות של הגרפיקאי פרנץ קראוס, תלויים בה ציורים של יואב בן דוד, פנחס כהן גן, פסח סלבוסקי, מרים כבסה, אלון פורת, משה גרשוני, מאיר פיצ'חדזה, משה קופפרמן, רפי לביא ועוד.
מדוע בחרת בפינת העבודה שלך?
"שולחן זה דבר טוב. אני אוהב לעבוד ליד השולחן ולדבר סביבו. שולחן העבודה היה של סבא שלי בתחילת המאה הקודמת ואחר כך של אבי. הביאו אותו מווינה ואני קיבלתי אותו. החריקה המיוחדת של הכיסא מזכירה לי את בית הוריי. הצליל הזה לא משתנה ומלווה אותי ביומיום. הבמאי שחר רוזן עשה סרט עליי ועל השולחן הזה. מעל השולחן תלוי ציור של חברי הטוב מיכאל סגן כהן ועבודה של אמן גרמני שיכולה להיות נוף תל אביבי או דרום צרפתי".
מה הסיפור מאחורי הכלב העומד על הרצפה בסלון?
"קיבלתי את הכלב העשוי מעיסת נייר מפנחס עשת בשנות ה-80, ונתתי לו בתמורה פלקט שלי. כשהבת שלי הייתה בת שבע, היא וחברותיה התיישבו על הכלב והרגל שלו נשברה", הוא מספר. "שנים הוא היה במחסן עד שביקשתי מפנחס לתקן אותו, ואז הוא לקח אותו ושנים זה שכב אצלו. יום אחד הוא החזיר לי אותו מתוקן. כמה חודשים אחר כך הוא מת".
כלב מעיסת נייר של פנחס עשת
היה אירוע שאתה מצטער שלא תיעדת בצורה כלשהי?
"הייתה לי הזדמנות בזמן האינתיפאדה הראשונה, כשהקימו מחנות מעצר לפלסטינים בקציעות. מאוד רציתי לנסוע לשם ולהכין רישומים כפי שעשיתי במלחמת יום כיפור, כי אי אפשר היה לצלם. רישום דוקומנטרי מאוד אהוב עליי. איתן הבר שעבד כיועץ של שר הביטחון אמר לי 'עזוב, אתה לא יכול'. ואז פגשתי את נחמן שי והוא סידר לי להגיע לשם. נסעתי לשם והחוויה הייתה כה קשה נפשית עד שלא יכולתי לצייר. אני מצטער שלא עשיתי את התיעוד הזה. התיעוד הזה לא קיים עוד ולא ניתן להשיג אותו".
איזו כרזה שאין לך היית רוצה?
"יש כרזה שבעיניי היא היפה ביותר שנעשתה. הכרזה צוירה עבור יריד המזרח השלישי ב-1926 על ידי אריה אלחנני (ספוז׳ניקוב), שלקח חלק במהפכה הרוסית. אני מעריץ גדול של העבודה שלו".
נעזרת במעצב בתכנון הבית?
"לא. אבל חברים עזרו לי בפתרונות טכניים".
|
|||||
מה הוא בית חלומותיך?
"בית חלומותיי הוא בדיוק כאן, השכונה היהודית הראשונה שיצאה מחומות יפו. מצאתי את הבית הזה בשנת 1979 ומאז אני כאן".
אתה מארח בבית?
"הרבה. ואני מבשל מצוין".
איזו יצירה היית רוצה שתהיה לך?
"אליזבת טיילור או מרלין מונרו של אנדי וורהול".
שלט פח שצויר בידי צייר שלטים אלמוני בירושלים ומלווה את טרטקובר כ-40 שנה
איזה גופן אתה אוהב?
"פרנק-ריהל וחיים. כשחזרתי מלימודים בלונדון, שני הגופנים הללו היו מוקצים מחמת מיאוס. הם לא נחשבו מספיק מודרניים. גרפיקאים לא השתמשו בהם. אני רציתי להשתמש בהם ועשיתי זאת. את העבודה הראשונה שעשיתי בארץ – קטלוג תוכנייה להצגת תיאטרון המעגל בירושלים – עשיתי בפרנק-ריהל".
באיזו מדינה יש כרזות מעניינות?
"בצרפת כמובן ובברית המועצות. הכרזות ברוסיה שימשו כלי חשוב בבחירות, וקיבלתי השראה רבה מליסיצקי ומאלכסנדר רודצ׳נקו. בין המדינות שעיצוב כרזות הוא חלק בלתי נפרד מתרבותן אפשר למצוא את יפן, צרפת, גרמניה, פולין ומדינות מזרח אירופיות נוספות. בשנים האחרונות מעצבים יותר ויותר כרזות גם בסין".
בימים אלה מוציא טרטקובר ספר חדש הנושא את שמו, ובו 500 עמודים, מתוכם 400 עמודים המתעדים עבודות מייצגות שלו מ-35 השנים האחרונות.