חופשה בלי ילדים: ברחנו לסופ"ש רומנטי במלון על שפת הכנרת

אחרי תקופה אינטנסיבית וקשוחה, חיפשנו רגע לנשום. נסענו צפונה, שעה וחצי מהמרכז, למלון "גלי כנרת" שהתחדש עם אווירה בוטיקית בניחוח אירופאי, ספא מפנק, בריכה על קו המים וחוף פרטי
מה הקטע?
בימי המנדט, עוד לפני קום המדינה, כשטבריה נחשבה עיר קייט יפה (וחילונית) עם פוטנציאל מוכח להפוך לריביירה של ישראל, הוקמה פיסת אירופה על שפת הכנרת: מלון גלי כנרת. לוטה אייזנברג, המנכ"לית הראשונה, הקימה ב-1947 מלון אינטימי יפהפה, אולי בהשראת זיכרונותיה כנערה מאוהבת בחופשה על גדות אגם קומו, ואולי פשוט מתוך אינסטינקט חד. במהלך השנים, המקום משך אליו את ראשי המדינה הצעירה, אנשי רוח, אמנים ואנשי החברה הגבוהה מהארץ וגם מהעולם, ושלל סלבס, שהעריכו נופש יוקרתי ואקלקטי בטבריה, והמלון הפך למבוקש ביותר בצפון. היום, אחרי שיפוץ מאסיבי ששימר את המעטפת, המלון עם ההיסטוריה המרשימה הוא בועה אסקפיסטית משגעת, עם נוף מטמטם לימה הכחולה, ולהרי הגולן.
>> פילינג קקאו ואמבט בוץ: גילינו מלון ספא ישראלי מפנק במחיר נורמלי
רושם ראשוני
גילוי נאות: הביקור הראשון שלי במלון גלי כנרת היה כבר לפני שנים, אז הגעתי כדוגמנית עם צוות הפקה לצילומי קטלוג למלון. כבר אז הייתה שם תחושה ברורה – מקום שקט, מהודר, וכזה שמרגיש כאילו היה כאן תמיד. לימים חזרתי לכאן עוד כמה פעמים, בהזדמנויות שונות, כולל אירועים משפחתיים. סבא אברהם שלנו הכיר באופן אישי את גברת לוטה, מהימים שבהם נהג לנפוש כאן עם משפחתו בשנות ה-60, פרט שמוסיף עבורי רובד אישי לביקור הזה, סגירת מעגל מרגשת. המבנה נשאר כשהיה, כולל הקשתות המקוריות שנשמרו. המלון לא גדול, יושב נמוך ממש על שפת הימה, ואין בו שום דבר בומבסטי או מנקר עיניים. אותה תחושה זכורה מפעם – מקום שלא מנסה להרשים בכוח, אלא פשוט נשאר נאמן לעצמו.
העיצוב
כבר בכניסה ללובי מורגשת אווירה יוקרתית, אבל לא מתאמצת. עמדת הקבלה תחומה בווילונות לבנים וגוף תאורה אלגנטי המשתלשל מהתקרה, ומולה פינות ישיבה נוחות לממתינים. הקשתות האייקוניות ממסגרות את הנוף, והכנרת הכחולה נכנסת פנימה בטבעיות. העיצוב נקי, עם וייב אירופאי ברור, וניכר שהושקעה מחשבה בכל פרט. חלל הלובי נפתח אל חלונות גדולים שמכניסים את החוץ פנימה, ומאווררי תקרה מעץ ופליז מוסיפים טוויסט קולוניאלי עדין. פרקט פישבון בגוון חמים ועליו פזורות פינות ישיבה אינטימיות עם דרינק או נשנוש מול האח. החומרים טבעיים והפלטה רגועה: הרבה לבן, בז' ועץ כהה, עם פרטי נגרות מדויקים, ספריות עמוסות ספרי עיצוב ופריטי אמנות. כיסאות פיסוליים מחבלים מוסיפים עניין, ורצפת שיש גדולה לצד עציצים פזורים בחלל מאזנים בין אלגנטיות לרכות. הנוף הכחול שבחוץ סוגר את תמונת החופש.
החדרים
במלון 120 חדרים, בהם סוויטות וחדרי גן עם ג'קוזי חיצוני. לכל החדרים נוף לכנרת, וחלקם, בעיקר אלה שבמגדל, נהנים גם ממבט אל ההרים – שילוב של ירוק וכחול שקשה להתחרות בו. התארחתי בסוויטת בן גוריון, ויש מי שיגידו שמדובר באחת הסוויטות עם הנוף היפה בעיר. הכנרת נפרשת עד קצה האופק, וברקע הרי הגולן, עם סירות קטנות שמוסיפות תנועה כמעט ציורית. גם כאן העיצוב מוקפד עד לפרטים הקטנים. בכניסה, שידת עץ עם משטח שיש ועליה מבחר בקבוקי אלכוהול (בתשלום) וכוסות קריסטל מסודרות על מגש כסף. הסוויטה בנויה כחלל פתוח מחולק: פינת אוכל עגולה מזכוכית ועץ עם כיסאות ראטן, כורסת רביצה בקווים רכים, וטלוויזיה על ציר שניתן להפנות גם לכיוון המיטה. פרקט פישבון בשילוב שטיח בהיר מוסיף חמימות, ובחדר השינה מיטה רחבה עם מצעי כותנה מצרית, כריות גדולות ומזרן נוח במיוחד. אהילים קלועים ומאווררי תקרה מעץ ופליז משלימים את הקו העיצובי. דלת חדר הרחצה נטמעת בארון עץ בקו נקי ומובילה לחלל מרווח, עם מקלחון גדול ואמבט עגול ובולט. בכל חדר תלויות גם שתי עבודות אמנות בסגנון אקלקטי, שמוסיפות עניין מבלי להשתלט על החלל.
סוויטת וילה פולה
.לאחרונה נוספה למלון סוויטת וילה פולה, המשתרעת על פני כ-60 מ"ר וממוקמת באזור המדשאות הסמוך לבריכה, עם לא מעט פרטיות ביחס לשאר החדרים. יש כאן ניסיון ברור לייצר חוויית אירוח מבודלת, כזו שמרגישה יותר כמו יחידה עצמאית מאשר חדר במלון. העיצוב מוקפד ונשען על אותם חומרים שמלווים את שאר המלון: אבן בהירה, עץ ואלמנטים בפליז. בחוץ, בריכת אינפיניטי פרטית, גינה מטופחת, מיטות שיזוף ופינת ישיבה שמכוונת לשהייה ממושכת. בפנים, סלון מרווח, מטבחון קטן ובר משקאות. חדר הרחצה גדול במיוחד, עם מקלחון רחב ואמבט, ופרטי נגרות שממשיכים את הקו האלגנטי. לסוויטה גם חניה צמודה ושירות באטלר אישי לאורך השהות, תוספת שמכוונת לאורחים שמחפשים פרטיות ונוחות מקסימלית, ופחות את חוויית המלון הקלאסית.
הספא והבריכה
מתחם הספא משתרע על פני כ-700 מ"ר וכולל חדרי טיפולים, סאונה רטובה ויבשה, חדר כושר וג'קוזי במבנה אבן המשקיף לכנרת, עם קריצה לעולמות החמאם. ביליתי שם חצי יום, עם חלוק מפנק וכפכפי בד, ונעתי בין שכשוך בג'קוזי, לעיסוי רקמות עמוק מידיה החזקות של אינה, עם שימוש במגבות חמות ושמנים ארומטיים. לצד זה, יש גם חדר התרגעות שמיועד להשלמת החוויה. אזור הבריכה ממשיך את הקו הרגוע של המלון: מדשאות מטופחות, עצי דקל, ושביל אבן שמוביל לבר. האלמנט הבולט כאן הוא הבר עצמו, עם מבנה דמוי עץ דקל עשוי מתכת. סביב הבריכה פזורות מיטות שיזוף, פינות רביצה ונדנדות בספוטים מעולים, שמשקיפות אל הנוף.
קולינריה
בשעות בין הערביים, מסעדת לוטה נהנית מהלוקיישן שלה: חלונות גדולים שפונים לכנרת ועיצוב שמכניס פנימה לא מעט ירוק וכחול. האווירה נעימה ולא פורמלית מדי, כזו שעובדת טוב לדרינק ולארוחה רגועה. התפריט נשען על מטבח גלילי־ים תיכוני עם דגש על חומרי גלם מקומיים. ארוחת הערב מוגשת בפורמט של מנות למרכז השולחן לצד בחירה של עיקריות וקינוחים, קונספט שמייצר תחושה שיתופית, גם אם לא מאוד מפתיע. ארוחת הבוקר מוגשת לשולחן, עם דגש על דיוק והגשה אסתטית: סלטים טריים, גבינות, לחמים ומאפים. הכל עשוי היטב, בלי ניסיון להמציא מחדש. בעונה פועלים גם הבר בבריכה והביץ'־בר בחוף הפרטי, עם תפריט קליל יותר. בלובי מוגש לאורך היום תפריט חלבי קל, כמו לבנה גלילית מצוינת עם מטבלים חרפרפים וזיתים מתובלים, לצד פראנה נהדרת שיצאה הרגע מהתנור.
מה בסביבה
גלי כנרת הוא לא בדיוק מלון שתמהרו לצאת ממנו וזה חלק מהעניין. הלוקיישן על קו המים, יחד עם הבריכה, הספא והחוף הפרטי, מייצרים מעטפת די סגורה שמספקת את רוב מה שצריך לחופשה רגועה ואוורירית. למי שבכל זאת רוצה לגוון, יש סביב הכנרת חופים נוספים במרחק נסיעה קצר, עם אופי משתנה – משקטים יותר ועד כאלה שעושים קצת יותר רעש. שווה לבדוק מראש מה רמת הדציבלים.
שורה תחתונה
זהו מלון למבוגרים בלבד (ולילדים מגיל 12), מה שמכתיב חוויה שקטה ואירופאית. מי שמחפשת חופשה רגועה, עם דגש על עיצוב מוקפד, ספא חלומי ולוקיישן חזק על המים, תמצא כאן מבוקשה.
מחירים
חדר זוגי כולל ארוחת בוקר: אמצע שבוע – החל מ־1,308 ש"ח לזוג ללילה | סוף שבוע (מינימום שני לילות) – החל מ־3,706 ש"ח. סוויטת בן גוריון: אמצע שבוע – החל מ־3,634 ש"ח לזוג ללילה, כולל ארוחת בוקר | סוף שבוע (מינימום שני לילות) – החל מ־7,994 ש"ח לזוג. וילה פולה: אמצע שבוע – החל מ־5,670 ש"ח לזוג ללילה, כולל ארוחת בוקר ושירות באטלר – להזמנות.
הכותבת הייתה אורחת המלון