טיקים של זעם, אלוהים ויהודית רביץ: הזמרת הכי מיוחדת שאתן חייבות להכיר

סלומה (שלומי שפירא) היא זמרת-יוצרת, נגנית ומפיקה מוזיקלית. בימים אלה היא עובדת על אלבומה השני, וב־28.2 היא תופיע עם המוזיקאי והמפיק עיליי אשדות ב"אממה ג'אז רום" בתל אביב. בזוגיות, גרה בפרדס חנה.

"אני לא יכולה להיות תותחית על ארבע שעות שינה"

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"עד גיל 20 עסקתי בקפוארה באופן אובססיבי. זה היה הדבר האהוב עליי בעולם, ומשם גם הגיע השם סלומה (זה שם נפוץ בברזיל וגם בצרפת ותרגום ישיר של שמי הפרטי), וזה באמת נדבק לאללה לא היה לי שום דבר אחר בראש, רק קפוארה, מוזיקה של קפוארה, וכל מה שקשור בזה".

מה גרם לך להגיד לאחרונה: "די, נמאס לי"?
"מחשבות על המלחמה ועל השנתיים האחרונות בחיים האלה. ערימות של תסכול עמוק. גם כשזה כאילו 'נגמר' אני עדיין לא מאמינה שזה קרה, ויש לי טיקים של זעם. אה, וכמובן, הפקקים. כל יום מחדש מוציאים ממני תחושת מיאוס".

מה הקללה האהובה עלייך?
"'פאק'. נראה לי שהיא כבר כל כך שזורה לי בשפה שאני לא שמה לב ומשתמשת בה מלא. פעם אהבתי את כל הקללות והייתי מקללת בלי חשבון, אבל כבר שנים אני עובדת על לא לעשות את זה. משתדלת להשתמש במילים טובות, כמו היפית חמודה".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"אני בוכה לפחות פעם ביום. ממוזיקה, מהים, מציפורים, ממחשבות על אהובים. היום בכיתי מאהבה ומהוקרת תודה לאלוהים. וגם… רק לחשוב על גורים של בעלי חיים, והברזים נפתחים פול פאוור".

מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"עליתי לחמם את גון בן ארי בבארבי, ובמשך עשר דקות שלא נגמרו, הגיטרה לא עבדה ולא היה סאונד. ישבתי שם, מסמיקה, חסרת אונים, חשופה מאוד ומובכת. וגם: פעם, שני שירים לתוך ההופעה, מישהו עצר אותי ושאל מול כולם: 'יש מצב שאת שרה משהו מוכר? פשוט אני לא מתחבר'. אהבתי אחי, תודה רבה".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"לאבד את השמיעה או את היכולת לשיר. אני יודעת שצריך לשחרר ולסמוך על היקום, שהכל טוב, אבל אמאלה, זה הפחד הכי גדול שלי".

מה המנטרה שאת חוזרת עליה כשקשה?
"אני טובה. אני עושה טוב. ה' אוהב אותי ושומר עליי. ויש לי תפקיד בעולם".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי היית רוצה שתגלם אותך?
"שאלה טובה, אבל שתדבר איתי קודם – נראה אם היא באמת מתאימה".

מי בעינייך האישה/הגבר הכי לוהט/ת על הפלנטה?
"יהיה קשה להעביר אותי צד חזרה לסטרייטיות. אני מאוהבת בחברה שלי ברמות קשות שלא מאפשרות מחשבות כאלה למזלי".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"להיות פחות חרדתית ויותר בטוחה בעצמי. פשוט לצעוד בביטחון. לזכור את מה שאני כבר יודעת ושזה ייטמע כל כך חזק, שלא תהיה ברירה אלא להאמין לאמת ולא לחרדה".

על מה יש לך רגשות אשם?
"על מלא דברים, לצערי. חלקם לא בשליטתי בכלל. אבל מרגישה אשמה תמידית שלא אימצתי עדיין את כל הכלבים והחתולים בעולם, והם יושבים שם ומחכים לי. וגם, שאני לא הולכת לבקר את ההורים שלי מספיק".

מה חסר לך בחיים?
"בית בטבע. גינה ענקית עם עצים. כל כלי הנגינה שעוד אין לי ובא לי עליהם בטירוף, מיקרופון נוימן. ובעיקר, סובארו פורסטר, דחוף לי. כל השאר, ברוך השם. אמונה, אהבה, חברים ומוזיקה יש לי וזה הרבה מאוד".

מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"לא מרגישה שפספסתי כלום. אני בול במקום. אבל אם כבר משהו, הייתי רוצה לשיר עם סזריה אבורה, האגדה ז"ל. הזמרת הכי אהובה עליי. פשוט עוד לא נולדתי כשהיא הייתה בשיאה".

על איזה רגע בקריירה שלך את הכי גאה?
"ניגנתי ושרתי באלבום האחרון של יהודית רביץ, ועד עכשיו אני לא באמת מעכלת שזה קרה. מאזינה לזה ונדהמת מהפוקס של העולם. גאה על זה מאוד ותודה לאל ולעיליי אשדות חברי היקר שעשה שזה יקרה".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"רק אחת? סורי, קשה. הרשימה ארוכה. אימא שלי, קודם כל. אבל אם להתאבסס שנייה, אז אני מרימה לנטליה לפורקדה, הזמרת המקסיקנית הכי מדהימה על הפלנטה. כותבת ומלחינה בחסד עליון, מורה, ממלאה אותי בהשראה ובמוזיקה מדהימה. ממליצה בחום להאזין לה".