"אני בוכה המון. לפעמים אפילו בגלל שאין לי מה לאכול"

השחקנית וכוכבת הרשת עינב קגן מספרת על הצורך שהכל יהיה מושלם, מכוונת לליגה של הגדולות ומסבירה למה דווקא אליסון ברי צריכה לגלם אותה בסרט על חייה. וגם: מה הדל"פ שלה על הורדת מים בשירותים?
עינב קגן (26), שחקנית, יוצרת תוכן, סטנדאפיסטית, מחזאית ותסריטאית, המיוצגת בסוכנות יולי. חזרה לאחרונה מסיבוב הופעות סטנדאפ באנגלית, וחתומה על ההצגה "בואו לאכול אותי", קומדיה אובססיבית ומוזיקלית. בימים אלה היא עובדת על "כלביא", הצגה חדשה שתעלה בפסטיבל הפרינג' בירושלים. בזוגיות, ועל הקו בין ישראל ללוס אנג'לס.
>> "כשהלבשתי את ביונסה בפעם הראשונה, זה כל כך הפחיד אותי שקפאתי"
מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"שהיה לי עסק של סבונים! או שהייתי בכיתת מחוננים. את עסק הסבונים התחלתי אחרי הצבא, כי יש לי בעיות עור ואני סופר אקולוגית. רציתי לחשוב על מתנת שחרור שלא תשב על המדף, ואנשים ממש אהבו את זה. מפה לשם התגלגלתי למכור ולשווק ברשתות. זה היה מגניב וכיף, אבל בבית הספר למשחק הבנתי שזה ממש שואב אנרגיה והחלטתי להשאיר את זה על המדף, מה שנקרא. וגם, תמיד יש לי חנייה. זאת מתנה שקיבלתי בגנים. גם ברוטשילד בחמישי בערב, החנייה מחכה לי. לא לקנא".
מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"אולי לא 'נמאס לי', אבל אני אומרת לבן הזוג שלי 'די' הרבה. הוא אוהב להציק לי בקטע שהוא חושב שחמוד, אבל זה לא חמוד. זה מעצבן. אולי אם הוא יראה את זה בעיתון הוא יפסיק".
מה הקללה האהובה עלייך?
"זונה, חחח. אבל אני תמיד משתמשת בזה בצחוק. כשחברות שלי או בן הזוג שלי מתעצבנים, אני כאילו רוצה ללבות את זה כי זה מצחיק, או לתת להם להרגיש שהזעם שלהם מוצדק. אז אני אהיה כזה, 'וואי כן, איזו זונה!', אבל לרוב אני לא באמת מחוברת לזה".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"זאת קלישאה להגיד שאני בוכה המון? בכיתי השבוע כשביקרתי בבית של סבתא שלי שנפטרה. זה ממש הרגיש כאילו היא עוד רגע מגיעה הביתה, והיה לי קשה להיות מול זה. נשכבתי במיטה שלה ופתחתי את הארונות כדי להריח אותה. מצד שני, ולא שאני מוזילה, אבל יום קודם בכיתי אפילו יותר לבן הזוג שלי כי לא היו לנו מצרכים בדירה. התעצבנתי מכמה שהסופר יהודה יקר, ומזה שבא לי אוכל ואין לי איך, וכבר מאוחר עד שנביא דברים ונבשל. בקיצור, סיבה מוצדקת בעיניי. יש לי אפילו סדרת סרטונים שבה אני מדרגת מקומות שבכיתי בהם בציבור. אני מרגישה שמגיע לאנשים משהו בחינם כשהם בוכים במקומות פומביים. איזו עוגייה או כדור שוקולד. לא שצריך לנצל את זה, פשוט לפעמים בבתי קפה מביאים דברים כאלה בחינם, אז למה לא לפנק מישהו שהוא עצוב?".
מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"וואו, לא יודעת, אולי לא להצחיק אותם? יש לי חלומות רעים וסיוטים על דברים מביכים שקורים לי מול קהל. נראה לי שמרוב שאני אובססיבית ולחוצה, אני לא נותנת לשום דבר לא מתוכנן לקרות, אלא אם כן זה הקטע. יש לי כל הזמן סיוטים על ההצגה שלי, 'בואו לאכול אותי': שהאוכל נהרס, שלא מספיקים להרים בזמן והקהל כבר הגיע, ששכחנו אביזרים (בפרינג' מקימים הכל לבד). אני רצה עם ההצגה כבר שנה, וזו פיזית יצירה על אובססיה, אבל החרדה סביב זה שהכל יהיה מושלם עדיין רודפת אותי. לשמחתי, הקהל תמיד יוצא בעננים, גם אם שכחנו שורה. מאיפה להם לדעת מה היה אמור להיות? זה מחזק אותי. לא מזמן עשיתי הופעה ואני חושבת שלא הייתי כל כך טובה בה. עבדתי עם אנשים ממש גדולים ומרגשים, אז אולי הביך אותי מול עצמי שיכולתי לעשות יותר טוב בהזדמנות שקיבלתי".
מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"פיגועים ותאונות. זה פחד ממש גדול. כשההורים שלי יוצאים לנסיעה, אני צריכה שהם יעדכנו לאורך הדרך שהם בסדר. גם קשה לי מאוד לראות סרטי אימה, אני ממש לא מסכימה לראות, כי יש משהו בתמונות הגרפיות שפשוט נשאר איתי ואז אני לא מצליחה לישון. בסרטי אימה אני מתכוונת גם להארי פוטר. כשראיתי את 'משחקי הרעב' ישנתי עם ההורים שלי חודש במיטה מרוב שפחדתי והיו לי סיוטים. והייתי בת 15 או 16".
מהי המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"להגיע לכמה שיותר אנשים על המסך בכל העולם. אני חושבת בעיקר על אנשים שעשו את זה בגדול ואומרת לעצמי: גם להם היה קשה והם בכל זאת המשיכו. את לא יותר טובה מהם שאת יכולה לוותר ככה. את רוצה להיות בליגה שלהם? קומי".
את והצ'אט – סיפור אהבה, יחסי עבודה או השלימי בעצמך?
"יחסי עבודה. אני חושבת שאין שום דבר רע בדרך הישנה של 'לחפש בגוגל' במקום לפנות ישר לצ'אט (זה גם פחות מזהם). כשאני כותבת אמנות אני לרוב לא משתמשת בו, אלא אם כן מדובר בשלב בירוקרטי של הצעה או משהו כזה. אני ממש מנסה שלא לעבוד איתו, אולי רק אם אני צריכה לתמצת משהו".
אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי הייתה מגלמת אותך?
"אוף, אבל בא לי לשחק את עצמי. זה לא כל הקטע של מה שאני עושה? חחח. זאת צריכה להיות מישהי קרינג' שבוכה בקלות. אולי אליסון ברי (סתם, מה אולי? זה הצ'אט הציע). הוא אומר ש'יש בה שילוב של קומיות קצת נוירוטית, אינטליגנציה, כריזמה, יכולת להיות מביכה בלי להתאמץ, ומתחת לכל זה גם עומק רגשי'. וואלה, לקחתי. היא גם שחקנית מטורפת והמבט שלנו מאוד מזכיר. אני אולי יותר קלאמזי וטייפ ב', אבל היא הייתה מצליחה להכניס את זה".
מי בעינייך הגבר ו/או האישה הכי לוהטים על הפלנטה?
"בן הזוג שלי, מתי. וכל הנשים שעושות אמנות גדולה ועפות על העולם. זה לוהט ברמות".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"להצליח לקבל אינטראקציה חברתית שבה לא הייתי ב-100 אחוז. אני כבר הרבה יותר טובה בזה, אבל לפעמים אני יכולה לתת איזו בדיחה שלא הבינו עד הסוף או שלא ישבה טוב לאנשים, וזה הולך איתי".
על מה יש לך רגשות אשם?
"שאני פחות אקולוגית מפעם. ובאופן כללי, העולם. פעם זה היה ממש נושא חם וחשוב ועכשיו כאילו לא. אבל זה בדיוק ההפך, כי המצב החמיר, ובגלל שיש לנו בעיות יותר אקוטיות זה נדחק לתחתית הרשימה. ועוד עכשיו קשים מנייר מזהמים? מה הקטע?".
מה חסר לך בחיים?
"אני אוהבת את החיים שלי, אבל הייתי שמחה לשקט מהצורך להפוך הכל למשהו. ואיזה תפקיד ראשי או צעד משמעותי. אני רוצה יותר כל הזמן. יש בי איזה רעב מקצועי שדוחף אותי ליצור תוכן, לכתוב סדרה ('חפלה של הלב' ועוד משהו שמתבשל), ליצור את ההצגה 'בואו לאכול אותי', לעלות עם סטנדאפ ובקיצור, כל הזמן לעשות. אז כן, שקט. אני כן שמחה שאני במקום שבו אני גאה בעצמי מעצם היותי. זה לא תמיד היה ככה".
מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"לא חושבת שפספסתי הזדמנויות, חוץ מזאת שפירטתי קודם בשאלה על הדבר הכי מביך שקרה לי מול קהל. בגלל שאני נוטה להיות באובססיה ובשליטה, אני מנסה מאוד לשחרר ולהגיד לעצמי: מה שקורה לי ומגיע אליי, זה בזמנו. הכל יגיע. ושהסוכנות שלי, 'יולי', תביא לי מה שצריך עד הדלת".
מה הדעה הכי לא פופולרית שלך?
"שלא חייבים להוריד מים בשירותים אם עשיתי פיפי שקוף ומיד אחריי מישהו נכנס (כמו בן הזוג שלי). או אם זה ממש שקוף ושמתי את הנייר בפח, גם בשירותים ציבוריים עמוסים. כל הדחה זה איזה 3–5 ליטר, לא חייבים לבזבז את זה על כל פיפי".
לאיזו אישה בא לך להרים?
"לאמא שלי, ד"ר סוזי קגן המלכה. היא מאירה כל מקום שהיא מגיעה אליו, וכל המטרה שלה היא לרפא אנשים. היא פסיכותרפיסטית, כן? ד"ר מהסוג הזה. היא מטורפת במה שהיא עושה, יש לה כל כך הרבה פרויקטים: היא מלווה ילדים עם מחלות סופניות, מלמדת אסירי עולם להיות הורים, יש לה בית ספר לפסיכותרפיה במשחק ועוד ועוד. כולם אוהבים אותה, ומעל הכל היא האימא מספר אחת. היא גם קורעת, מזהים אותה מהסרטונים שלי. בגדול (ובקטן), זכיתי".