"אני מתייחסת לעצמי כמניה שצריך להשקיע בה"

מאי קורץ (24), שחקנית, התפרסמה בסדרת הנוער "כראמל", מככבת בסרט ההוליוודי "לוחמות ללא גבול" שייצא לאקרנים ב-16.1, ובהצגה "אלבום בשחור לבן" של תיאטרון חיפה שתעלה ב-15.1, רווקה, גרה בתל אביב

>> בת-אל בורנשטיין: "אני כל הזמן בודקת עם עצמי אם אני אימא טובה"

היי מאי איך את מרגישה?
"קמתי הבוקר בחרדה קיומית של 'אומייגאד, למה עדיין לא כבשתי את כל העולם?' ואז קראתי 'מודה אני' ונרגעתי. האמת שאני בבוקר רגוע מזה תקופה – בחודשיים האחרונים אני בחזרות אינטנסיביות להצגה חדשה בתיאטרון חיפה. אתמול עשינו ראן טוב, אז הבמאי אילן רונן פרגן לנו ביום חופש. סוף סוף הלכתי לישון מוקדם, עשיתי מדיטציה, קראתי פרק בספר הטאו (חוכמה סינית עתיקה) ויצאתי לריצה בים".

מה הדבר שהכי מטריד או מעצבן אותך כרגע?
"מאז שחזרתי מתאילנד אני במחקר ובמלחמה יומיומית למצוא דרך לחיות בשלווה כמו במזרח, בתוך החיים הסוערים וההישרדותיים כאן בארץ. יש בי שני קולות; קול שמבין שהכל הבל הבלים ונהנה מהעכשיו וקול שלא נותן לי שקט ורק רוצה עוד. אני לומדת לתפעל בתוכי את הקולות האלה – יש בזה הרבה כאב ויופי".

מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה?
"מישהי אמרה לי ליום ההולדת, 'את כל הניגודים האפשריים וזה מה שכל כך מיוחד בך'. אני בנאדם שאי אפשר להכניס אותו לתבנית. במקצוע שלי, אני מחושבת, לא רואה בעיניים, סופר פרקטית, אשת עסקים שתזיז הרים עד שתשיג את מה שהיא רוצה. כשאני עם מתנדבת עם ילדים וכלבים, אני כולי לב ורגש, כמו ילדה קטנה שנשכבת על הרצפה ומתלקקת עם הכלבים. עם החברים שלי אני סופר צינית עם הומור שחור. בשיעורי קבלה אני סופר רוחנית, חיובית וכל כולי מאמינה בבריאה. אני באמת חיה בין ניגודים, בגלל זה הדמויות שאני מקבלת שונות בתכלית אחת מהשנייה, ובכל פעם אנשים שאני עובדת איתם אומרים לי, 'יואו, את הדמות'".

מה הקללה האהובה עליך?
"פאק. זאת קללה כל כך דרמטית, ואני גם מרגישה בסרט אמריקאי כשאני אומרת אותה".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"אני בוכה כמעט כל יום. אני בן אדם מאוד מודע וחוקר, ואני שואלת את עצמי שאלות קשות שמובילות לבכי. אתמול בלילה בכיתי – המוח שלי אמר לי דברים מפחידים".

למי את מתגעגעת?
"לגורו שלי בתאילנד, שגרם לי לעשות מדיטציה בהליכה מקיר לקיר במשך 16 שעות בשתיקה. יש בי כאב שמתגעגע אליו כל יום, לדברים שלמדתי ממנו, הוא ראה אותי כמו שאף אחד אחר לא ראה. הייתי עקשנית ובעייתית כמו תמיד, התנגדתי לכל הקונספט של המדיטציה, ובכל יום רציתי לעזוב. אבל הוא לא ויתר לי, ובסוף נכנעתי לו ולתהליך וחזרתי לארץ עם מתנה ענקית – אני מתרגלת את המדיטציה הזאת בכל יום במשך שעה".

מה השריטה שלך?
"אחת? גם חמש כתבות שער לא יספיקו. אבל בואי נגיד שאני לא סובלת שמתקשרים אליי. לא יכולה להכיל את זה. מרגישה שלוקחים ממני את החופש שלי, שפולשים לי לטריטוריה. אני נמנעת מכל שיחת טלפון, חוץ מצלצול מהסוכנת שלי – אם היא מתקשרת זה תמיד סימן טוב".

מה הדבר הכי מוזר שלא יודעים עליך?
"דבר אחד? אני מאמינה מאוד בזימון מציאות. בחדר שלי תלויות תמונות שלי בסיטואציות שאני מזמנת לעצמי. יש לי מלא משפטי מוטיבציה ותמונות שמעוררות בי השראה ובכל יום, אני פשוט בוהה בהם ומדמיינת במשך כמה דקות. בגיל 11 עיצבתי לעצמי בפוטושופ כתבת שער שבה רשום בכותרת 'מאי קורץ התקבלה להיות הלנה מחלום ליל קיץ' (הלנה היא דמות ממחזה של שייקספיר. כן, קראתי שייקספיר בגיל 11, לא היו לי ממש חברים) ואכן כתבת השער הראשונה שלי הייתה על הלנה – הדמות שקיבלתי ב'כראמל'. מטורף – מאי בת ה-11 זימנה לעצמה את הלנה של גיל 20".

מה העצה הכי טובה שקיבלת בחיים? ומה העצה הכי גרועה?
"העצה הכי טובה: 'הכל אפשרי, רק תאמיני והשמיים הם הגבול'. זה משפט שהחזיק אותי לאורך שנים, ונתן לי תקווה להתמודד עם כל מכשול שהמציאות שמה לי בדרך. מצד שני, זאת העצה הכי גרועה שקיבלתי בחיים כי אנחנו לא אלוהים ואין לנו שליטה מוחלטת על הכל. המשפט הזה ייצר אצלי המון תקוות – ותקווה זה פחד. הבנתן את הפרדוקס".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"אני לא מוציאה כסף על בגדים ורכוש. אני מתייחסת לעצמי כאל מניה של עסק שצריך להשקיע בו. כל הכסף שאני מכניסה מהעסק, הולך להשקעה בעסק – מורים פרטיים עבור אודישנים או הכנות לתפקידים, קורסים וסדנאות שמפתחים אותי כשחקנית, כמו גם טיפולים וסדנאות לפיתוח הנפש שלי, כי הנפש זה המקצוע שלי, וכל הכסף שלי הולך על השקעה ופיתוח הכלי הזה שהוא אני".

מהו הבגד הכי יקר ללבך שאת מחזיקה בארון?
"אין לי ערך אישי לחפצים, התלות שלי היא בדברים אחרים".

עם איזה אדם מפורסם – חי או מת – היית שמחה לבלות לילה אינטימי?
"הייתי רוצה לבלות לילה אינטימי עם הנזיר שלי בתאילנד. הייתי אומרת לו שיפסיק עם ההתנזרות שלו מסקס, עם הצומות וכל הבולשיט שבודהה המציא כדי לנצח את המיינד – ושיהיה בן הזוג שלי, זה באמת לנצח את המיינד. אם הוא יצלח את זה, יובטח לו כס בגן עדן, עליי".

איזה שיר את הכי אוהבת לשיר במקלחת?
"אני שומעת בכל בוקר במקלחת מדיטציית הגדים חיוביים של אהובה קשת או מוזיקת תדרים".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"דבר אחד? הייתי בוחרת לשחרר את ההתנגדות שלי למציאות ופשוט ללמוד להיכנע, לקבל באהבה את מה שאי אפשר לשנות, ולא לנסות להילחם כל הזמן ולרדוף אחרי הישגים".

על מה יש לך רגשות אשם?
"על חוסר הטאקט שלי. לפעמים אני אומרת דברים, שאני באמת לא יודעת מה גרם למיינד שלי לחשוב שזה סבבה להגיד אותם".

על מה את מתחרטת?
"אני לא בן אדם שמתחרט, כי אני גאה בדרך שלי וחושבת שתמיד עשיתי את הכי טוב שלי בהתאם לנסיבות. אני כן יכולה להתחרט אם פגעתי באנשים בדרך – אני אוהבת אנשים, ולפעמים הם נפגעים ממני, ועל זה אני מתחרטת, על תחושות קשות שמישהו הרגיש בגללי"

מה חסר לך בחיים?
"המיינד שלי יגיד – עוד תפקידים, כי אני רוצה לעבוד ללא הפסקה, אבל הנפש שלי תגיד שאני פשוט רוצה שקט ונחת".

מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"'כראמל'. התקבלתי לסדרה בגיל 20 אחרי שעשיתי אודישנים מגיל 14 – שבע שנים של לקבל 'לא' והרבה כאב, עד האושר הגדול ש'כראמל' הביא איתו – נפתחה לי דלת לחיים עם הזדמנויות חדשות ומרגשות".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"לאימא שלי. היא תמיד אומרת שאני לא מעריכה אותה ורק מתלוננת עליה, אז הפעם בא לי להגיד שמגיע לה מקום בגן עדן. כי להיות אימא שלי זה לא פשוט, והיא וונדר וומן שלא רואה בעיניים; למדה שלושה תארים, יועצת ארגונית , מטפלת זוגית, עושה ספורט, יפה , נראית תמיד בשיאה והיא תמיד מעורבת בחיים שלי ושל אחותי. לא משנה כמה מרדתי, בכל משבר שהיה לי – היא תמיד הטלפון הראשון. והיא תמיד פה בשבילי. חשוב לי שהיא תדע שאני אוהבת אותה, גם אם אני לא יודעת תמיד להראות את זה".