"יש לי ייסורי מצפון על כך שאני כאן. לפעמים אני שמחה"

יערה יעקב (44), סופרת ועיתונאית, מחברת הספר "טוטו, לוטו, קסטות יחזקאל" בהוצאת ידיעות אחרונות. בזוגיות פלוס ילדה, גרה בתל אביב

>> "הגעתי לחזרות בהבימה ובכיתי בכי מר שלא יכולתי לעצור"

מה שלומך היום? איך את מרגישה?
"ייסורי מצפון על כך שאני כאן, ולפעמים מרגישה שמחה. יש חטופים בעזה ומשפחות שלא מסוגלות לישון כבר חודשים".

מה הדבר שהכי מטריד אותך כרגע?
"טילים, ממשלות, תגובות נגד של מדינות. בקצה השני, התעצבנתי כשראיתי לאחרונה את הירקן השכונתי קונה המון המון עגבניות ב'שלישי שוק' של אחת הרשתות הגדולות, ואז מוכר אותן בחנות שלו במחיר יקר יותר. הפסקתי לקנות אצלו".

"אבא שלי היה חוצה כבישים לא במעבר חצייה. שאלתי אותו פעם אם הוא לא מפחד שהנהגים ידרסו אותו. הוא אמר לי: 'שהם יפחדו ממך ולא להפך'. בסוף הוא מת מסרטן ולא בתאונה, אז אולי הוא צדק"

 

מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה?
"שהספר שהוצאתי ריגש קוראים וגרם להזדהות שלא צפיתי אותה. חשבתי שאני מספרת סיפור פרטי וגיליתי שהוא שייך להרבה מאוד אנשים".

מה הקללה האהובה עלייך?
"אידיוט/ית. אני לא מגבילה את עצמי לשימוש ספציפי. ברגעים מסוימים, כל אחד או אחת יכולים להיות אידיוטים".

מתי בכית בפעם האחרונה? 
"אני בכיינית די גדולה. בכיתי כששמעתי זוג מדבר ברחוב בעיראקית, זה הזכיר לי את ההורים שלי. בכיתי גם בפרק של 'בלואי' שצפיתי בו עם הבת שלי. זה נגמר עצוב עם אמא ואבא שלה שמדברים על העבר בצורה שוברת לב".

למי את מתגעגעת?
"לאבא שלי, שהיה אידיוט אבל גם איש מצחיק בדרכו. סיפור אידיוטי עליו: אני זוכרת שהוא תמיד היה חוצה כבישים לא במעבר חצייה. שאלתי אותו פעם אם הוא לא מפחד שהנהגים ידרסו אותו. הוא אמר לי: 'שהם יפחדו ממך ולא להפך'. בסוף אגב הוא מת מסרטן ולא בתאונה, אז אולי הוא צדק".

מה השריטה שלך?
"דברים מתוקים. הלוואי שבחיים לא הייתי פוגשת את הסוכר ונופלת בפח של חברות רעילה במסווה של חברות הכי טובה".

מה העצה הכי טובה שקיבלת בחיים? ומה העצה הכי גרועה?
"העצה הכי טובה הייתה לכתוב את מה שאני לא רוצה או שקשה לי לכתוב. וגם לא לפחד מעבודה קשה. העצה הכי גרועה הייתה לקנות חלקה על הירח. קניתי חלקה כזאת כשהייתי בתיכון ובינתיים הנדל"ן הזה לא רווחי כל כך".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על הבת שלי, על עטים ומחברות יפות, על סרטים ועל גלידת פרוזן יוגורט".

עם איזה אדם מפורסם היית שמחה להעביר לילה?
"יש הרבה שהייתי רוצה לפגוש כי הם מעניינים אותי: אילנה דיין, אתגר קרת, אורלי קסטל בלום. אבל נראה לי שהם שייכים בעיקר לפגישת יום. אם זה בלילה אז דיוויד בואי. אבל בלי ענייני מאוהבהבות. נראה לי שאם תהיה לנו הזדמנות להיפגש, זה יהיה בזבוז זמן להשקיע בסקרנות גופנית במקום מוחית על אדם כמו דיוויד".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"להפסיק עם שנאה עצמית, להוריד מפלסי חרדה בחיים וגם לא להתעצבן מהחום בקיץ".

על מה יש לך רגשות אשם?
"על כל דבר בחיים בערך. אבל זה משתפר. הגיל (וטיפול פסיכולוגי) עושה ממש טוב לרעשים בתוך הראש".

מה מפחיד אותך?
"שמשהו יקרה ליולי הבת שלי או לגיא, בן הזוג שלי. שלא יהיה מקום לאנשים עם דעות שונות במדינה. שיקרו דברים לילדים של אחרים. שאם כבר קרו דברים לילדים של אחרים, כמו חטיפה, תהיה תחושה של קלות ביחס לזה ושזה לא כל מה שידובר או יעסיק עכשיו את הממשלה".

מה חסר לך בחיים?
"תחושה שזה בסדר לשמוח בתקופה כזו מהישגים. להרגיש שאפשר לטוס לחו"ל ולא להתייסר או לפחד מזה. כסף גם יהיה נחמד".

>> "אני מפחדת מהמקום אליו המדינה הולכת. וגם לעלות על המשקל"

מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"יש שניים. הראשון – אלון עידן, שהיה בזמנו עורך "העיר" ועדי עוז, עורכת מגזין תרבות של "העיר" בזמנו, אהבו מאוד את הפיילוט של הטור שלי 'נערה רכלנית' ונתנו לי לפרסם אותו בקביעות. הם לימדו אותי על עיתונות. הרגע השני – סלין אסייג, עורכת ספרות המקור של 'ידיעות אחרונות' אהבה את הספר שלי והחליטה לפרסם אותו. זה נעים לקבל הכרה על מה שאתה חושב שאולי רק קורה אצלך במוח".