אילנית בן יעקב: "בכל פעם שאני לא מקבלת תפקיד שאני רוצה זה מרגיש כאילו העולם חרב"

אילנית בן יעקב, 48, נשואה ואימא לשניים, גרה במצפה רמון. יוצרת ושחקנית זוכת פרס האקדמיה. תשחק בהצגה חדשה "האחים" שתעלה בקרוב בתיאטרון באר שבע ומשתתפת בעונה החדשה של "הבאר" בחינוכית

תעודת זהות בבקשה.
"שחקנית, יוצרת, אימא לגלי וזוהר, בת זוג למעוז. זו רשימה של כובעים שאני חובשת אבל הסדר שבה היא כתובה לא מעיד בהכרח על מי אני יותר. זה משתנה בהתאם לתקופה ולפעמים יש חפיפה בין התפקידים, כמו שקורה אצל כל אחד ואחת מהאנשים שאני מכירה לפחות".

מאיפה את במקור?
"נולדתי וגדלתי בבאר שבע. בגיל 14 עברתי עם משפחתי לישוב להבים ומשם התגלגלתי בהתאם לכיוונים שהחיים לקחו אותי. שירות צבאי בצפת, לימודי תיאטרון בירושלים, עד שהתמקמתי בתל אביב. חשבתי שזהו זה, שמצאתי את מקומי. אבל אז, נפתחה לנו הדרום הטובה ולפני תשע שנים נחתנו במצפה רמון. אנחנו מאוד מאושרים בבחירה שעשינו ואני לא רואה את עצמי גרה בשום מקום אחר".

"לפני שנתיים, גיליתי את ה'טיקטוק' ונדלקתי על פילטר של גבר עם זקן"

 

איפה אנחנו תופסות אותך?
"לומדת טקסטים להצגה חדשה 'האחים' שתעלה בקרוב בתיאטרון באר שבע, מאת שחר פנקס ובבימויה של שיר גולדברג. זו חוויה נפלאה שציפיתי לה המון זמן, אחרי שנים של עבודה בסטים מול המצלמה, לעלות על במה, להרגיש את הקהל, זו חוויה שמלווה בהתרגשות מאוד גדולה".

מי הוא האדם הסקסי בעולם בעינייך?
"בסגר הראשון, עם פרוץ מגיפת הקורונה לפני שנתיים, גיליתי את הטיקטוק. כמות הפילטרים שיש שם היא מטורפת. נדלקתי על פילטר של  גבר עם זקן שהוליד דמות שקראתי לה ריקרדו – מוזיקאי לטיני, שרמנטי מזוקן וסקסי. הוא האדם הכי סקסי שאני מכירה על הכדור. כרגע, וזה לא משהו שרק אני חושבת".

מה השריטה שלך?
"איחורים. קשה לי כשמאחרים לי ועוד יותר לאחר בעצמי. כשיש לי יום צילום שמתחיל מוקדם בבוקר, אני מכוונת את השעון המעורר שיצלצל כל חמש דקות וגם אז, אני לא נרדמת מהלחץ שלא אקום, כך שלרוב אני מתעוררת לפני שהוא בכלל מספיק לצלצל. אני זוכרת שהתקשרה אליי עוזרת הפקה ברבע לארבע בבוקר, בעודי ישנה במיטתי במצפה רמון, ושואלת איפה אני. אני עונה לה שהצילומים הם באחר הצהריים והיא עונה שלא. נכנסתי לאוטו ונסעתי שעתיים לסט. הקללות שיצאו ממני יכלו למלא משאית זבל. בסוף הגעתי ובלי לאחר כי היה עיכוב על הסט. לא משנה מה, אין סיכוי שזה קורה לי שוב".

מה הקללה האהובה עלייך?
"נשפך לי משהו, אני מקללת. נתקעה לי הבוהן בספה, אני מקללת. מישהו עוקף אותי בכביש אני מקללת. כשאני לבד, יוצאות ממני קללות שעדיף שלא היו יוצאות. אבל ליד הילדים אני משתדלת לא לקלל, ואם בורחת קללה זה יכול להתחיל ב"כוס" להמשיך לפאוזה, לקלוט מה אמרתי ולתקן את עצמי בשנייה האחרונה ל 'ארטיק' – כוסססארטיק".

למה את מאזינה?
"בזמן האחרון אני בעיקר מאזינה לפודקאסטים. הנסיעות הארוכות למרכז ובחזרה הביתה מפנות לי זמן לצלול לעולמות תוכן שהשגרה שלי לא מאפשרת לי בדרך כלל. יש פודקאסטים נהדרים ממש: 'שיר אחד', 'האזנה מודרכת', 'חומרי גלם' והאהוב עליי 'Heavyweight'. מאוד מומלץ – פודקאסטים!"

מתי בכית בפעם האחרונה?
"השבוע, בזמן שצפיתי עם הילדים ובעלי בסרט "שכחו אותי בבית 2". גם בראשון בכיתי. אני בוכה מפרסומת לגבינה צהובה, מסרטון ביוטיוב על ילדה שאבא שלה מפתיע אותה בביה"ס לאחר שחזר מעירק אחרי חצי שנה, אני בוכה מכלב שמציל חתול, והכי אני בוכה ממחוות או מילים שהילדים שלי עושים או אומרים לי".

מה ההחלטה הכי טובה שעשית?
"ללמוד בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. למדתי שם ארבע שנים וזו תקופה שאני זוכרת ומבינה עם הזמן עד כמה הלימודים הם אבן דרך בקריירה שלי וגם שתפיסת העולם שלי את עולם המשחק מאוד קשורה בכלים שקיבלתי בבית הספר, ממורים ומורות שאני מוקירה עד היום".

"בכל פעם שאני לא מקבלת תפקיד שאני מאוד רוצה, או כשאני יוצאת מבואסת מאודישן וזה מרגיש כאילו העולם חרב עליי, שיחה אחת לאבא ואימא ואני מקבלת שיחת עידוד שעושה לי פו חזק במפרשים"

 

מה הדבר שאת הכי מחכה לו כרגע?
"חופשה עם הילדים. לעלות על מטוס ולטוס למקום אחר. לטייל, להיות הרבה ביחד, להתנתק מהשגרה, מהמחייב, ממה צריך, ולתת לעצמנו לזרום עם מה שהיום מביא וליהנות".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"בכל פעם שאני לא מקבלת תפקיד שאני מאוד רוצה, או כשאני יוצאת מבואסת מאודישן וזה מרגיש כאילו העולם חרב עליי, שיחה אחת לאבא ואימא ואני מקבלת שיחת עידוד שעושה לי פו חזק במפרשים. השיחה לרוב מסתיימת במשפט של אימא שלי 'לא לקחת ללב'. אני משתדלת להפנים. אני מקווה שהיא לא לוקחת ללב שלה בשבילי ושאת העצה הזו היא מפנה גם לעצמה".

מה הדבר שהכי מטריד אותך ברגע זה?
"איך לג'נגל בין העבודה והילדים. בעיקר בתקופות שאני עובדת יום יום, יוצאת בבוקר וחוזרת רגע לפני שהילדים הולכים לישון. זה שק של רגשות אשם שאני סוחבת מאז שהם נולדו. ככל שהם גדלים, ההתנהלות בין השניים נעשית טיפה יותר קלה אבל השק ממשיך להיות כבד".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי שמחה להוריד את מפלס החרדה בכל מה שקשור בילדים שלי, כשהבן שלי נופל הוא מיד קם וצועק לי 'אימא אני בסדר' כי הוא כבר כל כך מתורגל ומכיר את התגובות שלי. באופן כללי, הייתי מוציאה חרדות ודאגות מהחיים שלי, לפעמים הן ממש מתנהלות כאילו אני עובדת אצלן".

מה חסר לך בחיים?
"זמן".

מה מצחיק אותך?
"בדיחות קרש, משחקי מילים והילדים שלי".