"הייתי בת 13 כשהוא ניסה לגעת בי": הטראומה המינית שהפכה לקומיקס

זהו סיפורה של אדל שהייתה רק בת 12 כשהעולם שלה התרסק. זה גם הסיפור של סיון, שהטראומה המינית פגעה בה כשהייתה בת 13.  מתוך הטראומה שחלחלה לתאים ומלווה אותן בבגרותן, נולד הקומיקס "המטפחת האדומה" שיצרה סיון, ומספר את הסיפור של אדל, שנפגעה על ידי האיש שאמור היה להגן עליה, בן זוגה של אמה. כמו ב"כיפה אדומה", המטפחת מסמלת אזהרה מפני זאבים, אבל הפעם הזאב קרוב מדי, בתוך הבית. בגוון אדום דם ובסגנון איורי בהשראת מאנגה, סיון ציירה את הטראומה ואת הכאב, ויצרה כרזות המציגות מסרים של תמיכה ומספרי חירום לכל ילדה, נערה או אישה שמרגישות שהן לבד, אבל הן לא. ביקשנו ממנה לכתוב טור בדיוק על זה. 

>> אל תשלחי תמונת עירום פן תפגעי: למה שוב מאשימים אותנו?

אותו לילה היה הרגע ששינה אותי. הייתי אז ילדה בת 13, הולכת לבד ברחוב בצפת, כשזר עצר אותי ושאל "מה השעה?". עניתי מתוך תמימות, ובשנייה הבאה הרגשתי את המגע שלו. הפחד השתלט והתחלתי לרוץ, ליבי פועם במהירות, עד שנמלטתי ליער וניצלתי. במשך חודשים ניסיתי לשכוח, להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה, אבל הגוף והנפש שלי לא נתנו לי לברוח.

רק כשפניתי ליועצת בית הספר, התחלתי להבין את גודל האירוע והשפעתו עליי. הפתיחות בשיחות האלו אפשרה לי לראשונה לשתף את הוריי, לקבל תמיכה ולהתחיל את תהליך הריפוי. בזמנו, בחרתי לוותר על תלונה במשטרה ולהתמקד בטיפול רגשי, לבנות את עצמי מחדש.

המוות האכזרי של התמימות

שנים אחר כך, כשהתחלתי את פרויקט הגמר שלי בלימודי עיצוב גרפי, לא ידעתי שאותה חוויה שעברתי בגיל 13, תהפוך למרכז העשייה שלי. הכל התחיל מנורה אדומה בקופסה שקיבלנו בכיתה – סמל לתמה עבור פרויקט הגמר. התמה הזאת הובילה אותי למסע יצירתי ואישי, שבו חקרתי את סיפורה של כיפה אדומה. במהרה הבנתי שהמטאפורה של הסיפור מתארת חוויות כמו שלי ושל אחרות: מעבר מילדות לתמימות שנשברת, לעיתים בצורה אכזרית.

"שנים אחר כך, כשהתחלתי את פרויקט הגמר שלי בלימודים, לא ידעתי שאותה חוויה שעברתי בגיל 13, תהפוך למרכז העשייה שלי. בחרתי להראות את הטראומה כפי שהיא – כואבת, מפחידה ולא מצונזרת"

 

בעבודת הקומיקס שלי, "המטפחת האדומה", בחרתי להראות את הטראומה כפי שהיא – כואבת, מפחידה ולא מצונזרת. המטפחת מייצגת נערות, נשיות ועוצמה, והיא גם הסמל לרצון להנגיש עזרה למי שחוותה תקיפה או הטרדה. שילבתי את סגנון הארט-נובו עם מנגה – השראה שמייצגת יופי נשי שברירי אך חזק, בדיוק כמו הגיבורה שלי.

הטראומה ככוח על

המטרה שלי הייתה ברורה: ליצור כלי שייתן מענה ממשי לנערות ונשים שמתמודדות עם ההשלכות של חוויות כאלה. לצד הסיפור, הכנתי רשימה של מוקדי עזרה – ער”ן, משטרה, מד”א וארגונים נוספים, כך שכל מי שתחזיק את החוברת תדע שהיא לא לבד ויש לה לאן לפנות. אני יודעת כמה קשה לשתף, כמה קל להתנתק מהעולם ולנסות להתמודד לבד. לכן חשוב לי להעביר את המסר: יש לך למי לפנות. כשהסתכלתי אחורה על אותה ילדה בת 13, הבנתי כמה עברתי. למדתי לאהוב את עצמי מחדש, להתחזק וליצור רשת תמיכה מסביבי. זה תהליך שלוקח זמן, אבל הוא אפשרי. הטראומה היא חלק ממני, אבל היא לא מגדירה אותי. הבחירה שלי היא לקחת אותה ולהפוך אותה למשהו שיכול לעזור לאחרות, שיכול להיות מקור לתקווה ולכוח.

אם אתן מכירות מישהי שמשנה התנהגות, שמסתגרת או נמנעת ממפגשים, אל תתעלמו. תהיו שם, תראו לה שיש לה למי לפנות, גם אם היא לא מוכנה עדיין לשתף. המסר שלי ברור: היא לא צריכה להתמודד לבד. "המטפחת האדומה" הוא לא רק פרויקט אישי, אלא קריאה לפעולה. בואו ניצור מציאות שבה כל ילדה ונערה יודעת שהיא יכולה לפנות, לשתף ולקבל עזרה. היא לא לבד. אנחנו כאן בשבילן.

כותבת הטור היא סיון שניצר קלמן, בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי בתילתן, המכללה לעיצוב ותקשורת חזותית בחיפה