"איך יכול להיות שאני מגשימה חלומות בזמן שמטר ממני יש שבויות בעזה"

סוזנה פפיאן, 32, משחקת בסדרה "האיש שרצה לדעת הכל" המשודרת בכאן 11 בימים ראשון ושלישי, מאורסת, גרה בתל אביב

>> "אני לא אוהבת להוציא כסף. זה מלחיץ אותי"

תעודת זהות בבקשה.
"אישה, ישראלית, שחקנית חובבת שירה וציור, בת זוגתו של סשה ואפוטרופוס של סאני החתול".

איפה אנחנו תופסות אותך עכשיו?
"ממש עכשיו סיימתי לתרגל את יוגת הבוקר שלי, יש לצידי ערימה של טקסטים שאני צריכה ללמוד לכמה פרויקטים שמצטלמים במקביל וזה עושה לי קצת תחושת לחץ, לצד תחושת הודיה גדולה בלב. בערב אני מופיעה עם ציפורלה אז כדאי לאכול היום חלבון".

מאיפה את במקור? מתי ולמה עברת למקום מגורייך הנוכחי?
"נולדתי בתל אביב וחייתי בבת ים עד גיל 6. מגיל 6 עד 15 חייתי בארמניה עם אמא שלי ואחי, בגיל 15 חזרתי לישראל וגרתי עם המשפחה ביפו, וכבר שמונה שנים אני גרה בתל אביב. כרגע בשכונת התקווה".

מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה? מי אמר לך ובאיזו סיטואציה?
"ממש לפני כמה ימים אחד מאנשי הצוות של הסדרה שאני משתתפת בה, ניגש אליי ואמר לי: 'כל פעם שאת מגיעה לפה, כל הסט כאילו מתעורר לחיים'. זה ריגש אותי למרות ההגזמה".

מה הדבר שהכי מטריד אותך ברגע זה?
"מטריד אותי כל מה שקורה פה. העתיד של המדינה שלנו ובעיקר ההווה. מאז השבעה באוקטובר קשה לנשום. ממש פיזית אני מרגישה קושי להתמלא באוויר. כל העדויות והסרטונים החדשים שיצאו לאחרונה – אני כל הזמן שואלת את עצמי איך יכול להיות שאני ככה מגשימה את עצמי ואת החלומות שלי בזמן שמטר ממני אימא בוכה על הבת שלה ששבויה בעזה. אני די רדופה. כמו כל המדינה הזאת כנראה".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"את המילה 'ערימה'. רציתי לבדוק אם כותבים אותה עם י או בלי. מסתבר שעם".

מוזיקה – למי את מאזינה? מה השיר האחרון שחיפשת בשאזאם?
"הורים שלי מוזיקאים קלאסיים, אז גדלתי על בטהובן ומוצרט. אחר כך התמרדתי והלכתי לכיוון הרוק והמטאל, אחרי כמה שנים של זה התחלתי לשמוע הרבה פופ והיפ הופ שהפך לג'אז ואר אנד בי ופתאום מוזיקה יותר ליריט וישנה עד שסגרתי מעגל וחזרתי שוב לקלאסיקה. בקיצור הפלייליסט שלי מורכב מהכל. אין קשר סגנוני בין השירים. זה מתחיל בשוברט ונגמר בדודו טסה".

מה הספר האחרון שקראת?
"'השמיים שבתוכי' של אתי הילסום. יהודיה צעירה שחיה באמסטרדם בשנות ה-40 וכתבה יומן על ההתפתחות הרוחנית שלה בזמן השואה. למרות הזוועות שסביבה היא הצליחה לשמור על האופטימיות והאמונה באהבה. הדרך שהיא כותבת מאוד חיזקה אותי בזמן המלחמה. מדי פעם אני חוזרת לספר הזה כדי להתחזק. עכשיו יש לי חלום לשחק אותה".

מי היא הסול מייט התרבותית שלך?
"טוב זה משתנה לפי תקופה. אני מרגישה שכל הזמן אני משתנה, ובעיקבות זה גם הסולמייטס שלי. וכמו שאמרתי לאחרונה התחברתי מאוד לאתי הלסום וחזרתי לשורות שלה לא מעט. אז כנראה שעכשיו זאת אתי. הייתי רוצה לפגוש אותה ולדבר איתה שעות".

מי או מה מצחיק אותך?
"זה לא מאוד קשה לגרום לי לצחוק. אני ממש מחפשת סיבות לצחוק. עכשיו בדיוק מצטלמת לעונה השלישית של 'האחיין שלי בנץ' אז עשיתי בינג' של שתי העונות הראשונות וצחקתי המון, וגם בצילומים עצמם לפעמים אי אפשר לצלם כי הצחוק ממש שוטף אותי. חוץ מזה, אני כרגע מופיעה הרבה עם אנסמבל ציפורלה ושם הצחוק הוא הדמות הראשית. בציפורלה אנחנו משחקים משחקים מאוד מטומטמים לפני ההופעות כדי להכנס לאווירת שטות והצחוק לפעמים מגיע לרמה כל כך היסטרית שזה מרגיש שזה בא במקום הבכי".

מה הקללה האהובה עלייך?
"כל מה שמתחיל ב'כוס' ויש הרבה ווריאציות. משום מה זה הדבר הראשון שיוצא לי כשאני עצבנית".

מתי בכית בפעם האחרונה? למה?
"בכיתי אתמול. כשראיתי את סרטון החטיפה של התצפיתניות. זה פשוט לא נתפס מה הבנות האלה היו צריכות לעבור ומה שעוד יותר לא נתפס שהן עדיין נמצאות בסיוט הזה. הנה שוב החנק".

>> סרטון התצפיתניות: פריים מדמם בפיג'מה של סנופי שאומר הכל

למה או למי את מתגעגעת?
"כשאני קוראת את השורה הזאת, ישר מול העיניים שלי מופיעות הפנים היפות של אחי. דוד. אני מתגעגעת אליו. תמיד. כבר 16 שנים שהוא איננו. אחרי ה-7.10 הייתי בכמה שבעות ופגשתי אנשים שאיבדו את יקיריהם, ורובם אמרו שהפחד הכי גדול שלהם הוא שבעוד 10 שנים הם לא יזכרו אותם. אני מכירה את זה. גם אני הכי פחדתי מלשכוח. אבל אני יכולה להרגיע את מי שדואג. לא שוכחים. ממשיכים לאהוב להתגעגע, הכאב של האובדן לא פוסק אף פעם. הוא תמיד נוכח. אבל כן אפשר – למרות ולצד הכאב הזה – לחיות חיים מלאים ומאושרים".

מה השריטה שלך?
"יש לי איזה עניין עם הכביסה. אני אוהבת לתלות אותה ישר ומסודר, וממש מגרד לי בכל הגוף כשאני רואה איך סשה תולה עקום ומקומט".

מה העצה הכי טובה שקיבלת בחיים? ומה העצה הכי גרועה?
"הייתה תקופה שהייתי מאוד מסוכסכת עם עצמי. על כל צעד שלי שפטתי והורדתי את עצמי. פעם חברה לי הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי: 'את תמיד חברה כל כך טובה שלי ותמיד באה אליי באהבה ובהכלה. למה שלא תהיי ככה גם החברה הכי טובה של עצמך? כדאי לך'. זה עשה לי סוויץ' של 180 מעלות במוח. וגם עכשיו, כשאני נכנסת עם עצמי לפינות, אני נזכרת במשפט הזה, לוקחת נשימה ומדמיינת שאני יושבת עם חברה טובה. לרוב כל מה שהיא צריכה זה הקשבה וחיבוק של אהבה. את העצה הכי גרועה קיבלתי מקרוב משפחה שאמר לי שכשאני רוצה לבכות אני צריכה לאסוף את עצמי ולהיות חזקה חזקה, אחרת לא אשרוד בעולם הזה".

מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"אני חושבת שאלו הרבה רגעים של התמדה וחוסר וויתור בזמנים שהכי רציתי ליפול ולוותר".

מה ההחלטה הכי טובה שעשית?
"ללכת עם החלום האינפנטילי שלי ולהיות שחקנית. בתכלס המקצוע הזה, המשחק, הוא האוויר לריאות".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"אני בת של מהגרים. חונכתי לחסוך ולא להוציא אם אין בזה באמת צורך. אני מודה על החינוך הזה כי לשמחתי אני מצליחה להתנהל בחוכמה ובשיקול דעת עם הכסף שאני מרוויחה. אבל בתכלס כל מה שבא לי להוציא עליו כסף זה מסאז'ים. אמאלה איך אני אוהבת מסאז'ים!".

מי האדם הכי סקסי בעולם בעינייך? מה הופך אותו לכזה?
"סשה שלי ואל פצ'ינו (כשהיה צעיר יותר)".

מה הדבר שאת הכי מחכה לו כרגע?
"אני מתחילה עוד רגע חזרות למחזמר חדש. אז התחלתי שיעורי פיתוח קול, והמורה אמר לי שבמהות שלי אני מוזיקאית. ואני גם מרגישה את זה בעצמי. זה בא לי באמת בקלות ואני כל כך נהנית לדייק בצלילים ולשחק עם הקול. השירה כאילו יוצאת מאותו המקום שיוצא ממנו הצחוק והבכי, פשוט בצורה יפה ופיוטית יותר. אם במשחק אני כל פעם דמות אחרת אז בשירה זה מרגיש כמו לחשוף את האני האמיתית. יש בזה משהו מפחיד ומרגש. אני כבר ממש מחכה לשיעור".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה יותר לסמוך על עצמי. לפעמים יש רגעים שפתאום אני מרגישה שיש לי בפנים איזו סבתוש בת 100 והיא פשוט יודעת הכל. יש בה מין חוכמה עתיקה עתיקה כזאת וחיוך של ידע עמוק. וברגעים האלה אני מרגישה שהכל כבר בפנים. כל התשובות וכל הידע. אבל ביום יום אני לרוב מנותקת מהתחושה העוצמתית הזאת. מרגיש לי שכל החיים הם בעצם דרך לאותה הסבתא העתיקה. אולי זה נשמע מוזר".

מה ההרגל המגונה שלך?
"לפעמים אני נתקעת מול המראה ומפוצצת לעצמי חצ'קונים ושחורים יותר מדי זמן. זה תמיד נגמר בחרטה. סליחה זה מגעיל, אבל זאת האמת".

על מה יש לך רגשות אשם?
"כרגע אני חשה רגש אשמה מול החטופים, משפחות החטופים, מול החיילים שנלחמים. אני יודעת שזה לא יעזור לאף אחד אם אהיה בדיכאון וסבל, ההיפך הוא הנכון. ככל שאני אהיה במקום שמסוגל להרגיש אהבה ושמחה ככה אני אוכל לתת את זה לאנשים שסביבי".

מה חסר לך בחיים?
"האמת שכרגע לא חסר לי כלום. יש לי כל כך הרבה ואני מודה על כך מאוד".