השחקנית המבטיחה ששרדה פיגוע בגיל 16: "לא מרגישה חריגה יותר"

היא כבשה את המסך ב"מלכת היופי של ירושלים", עברה ללוס אנג'לס, ואחרי שהגיעה לנקודת קיצון – למדה איך למצוא את האיזון. סוול אריאל אור חושפת סודות טיפוח מסקרנים, מדברת בגילוי לב על הפיגוע שצילק את נפשה – ועל האהבה החדשה ששינתה את הכול
סוול אריאל אור (26), שחקנית ויוצרת, כיכבה בתפקיד הראשי בסדרה "מלכת היופי של ירושלים", וכיום שוקדת על כתיבת תסריט לסדרת טלוויזיה. לאחרונה נבחרה להוביל את קמפיין האביב של מותג האופנה "אלף אלף", קולקציה שמוקדשת לכוח נשי ומקוריות – כל דגם בה נקרא על שם זמרת יוצרת אהובה, משושנה דמארי ועד נינט טייב. בזוגיות, מתגוררת בלוס אנג'לס ומנסה לפתח שם קריירת משחק.
>> נינט טייב בגילוי מפתיע ולא צפוי: "התאהבתי קשות"
שגרת טיפוח
"לעור שלי יש נטייה לשמנוניות, וכשהגעתי לסט של 'מלכת היופי של ירושלים' הייתה לי התפרצות חריפה של אקנה בגלל הסטרס. לקחתי רואקוטן – כדור קשה, ואני לא ממליצה לכולן לקחת אלא רק במצב קיצוני. יחד עם טיפול קוסמטי זה עבר, וכשאני מטפלת בו טוב, יש לו ברק טבעי יפה. גדלתי בחוף מציצים, ילדה היפית, ומגיל קטן לימדו אותי להיות מודעת לעצמי ובהמשך גם למיניות שלי. לקחתי את זה לקיצון, ורק בשנים האחרונות מצאתי את האיזון. אני מתחילה את היום עם כוס מים וחצי לימון, ולפני אודישנים אני מניחה את הפנים במי קרח. אני משתמשת בקרם יום ובסרום על בסיס תפוח וסלרי – שניהם של לילי קאי. סבון המקלחת הוא שמן של ל'אוקסיטאן, שנספג נהדר ומשאיר תחושה שמנונית נעימה. קרם הגוף האהוב עליי הוא של המותג DAPHNE, יש להם גם פילינג סוכר חום נפלא שאני משתמשת בו הרבה".


קוסמטיקאית
"ניסיתי הרבה קוסמטיקאיות, וכבר תקופה שאני מגיעה באופן קבוע לעופרי בס – היא הכי טובה שיש. היא הבעלים של חברת לילי קאי, עושה דיקור קוסמטי לפי הרפואה הסינית, בודקת את העור והלשון ומזהה מה קורה בגוף ומה לא מאוזן. הדיקור שלה עוזר לעור להתחדש, ובזכותה עור הפנים שלי מאוזן".
אנטי אייג'ינג
"מלבד סרום שהייעוד שלו הוא אנטי אייג'ינג, אני לא עושה דבר בתחום. ראיתי את אימא שלי מתבגרת – היא האישה הכי יפה בעולם, וכשהיא צוחקת רואים את הקמטים וזה יפה בעיניי. כל אחת שתעשה מה שהיא רוצה, אבל אני, כשחקנית, לא רוצה לאבד הבעות".
איפור
"המאפרת הילה אלקיים לימדה אותי להתאפר על הסט של 'מלכת היופי של ירושלים', ולמדתי הרבה גם מהמאפר ערן ישראלי על הסט של 'הכוכב הבא' ו'רוקדים עם כוכבים'. ביום־יום אני לא מתאפרת, כי המקצוע שלי כולל הרבה שעות איפור, וכשאני לא חייבת – אני מעדיפה לתת לעור להתאוורר. לפגישות ואירועים אני מתאפרת בלוק שלי, ואני אוהבת להתמקד בעיניים. יש לי פלטת צבעים של שאנל לעיניים וצללית זהב של מק. אני אוהבת את המייק־אפ המושלם שלהם – עדין אבל מטשטש מה שצריך. הפודרה השקופה של נארס, המסקרה החומה של מק, והשפתונים – של דיור או של מאק, מותג שאני מאוד אוהבת".


בושם
"צילמתי סדרה בברזיל ולאחת השחקניות על הסט היה ריח מטריף שלא דומה לשום ריח שמכירים. היא גילתה לי מהו – וזה שוס שאני משתפת כאן: הוא של חברה ברזילאית בשם AMYI, והמספר שלו 2.11. הריח שלו לא מתוק, אלא של עץ טרי, ויש לו וייב של קשמיר נעים ועדין. הוא יושב נפלא על העור, נפתח לאט לאט ונשאר שעות".
שיער
"המוצא שלי משלב תימן, עיראק ורוסיה – הרווחתי מזה גבות עבות מהצד העיראקי, שיער דליל וגלי מהצד התימני, ומהצד הרוסי קיבלתי את צבע העור, העיניים ואת החינוך הסובייטי. אני לא צובעת את השיער, אלא אם זה נדרש לתפקיד. אני עם אותו מעצב שיער מגיל 16 – אביעד אלדר מראשון לציון, גאון בתספורות. הכרנו כשעשיתי בייביסיטר לילדים שלו. יש לי גם מעצב לפן – חיים זיו מבן יהודה בתל אביב, ואני מגיעה אליו לפני אירועים. אני חופפת עם שמפו קרטין ללא מלחים של BOSA אחת ליומיים, לא שמה מרכך ומשתדלת לגעת בשיער כמה שפחות – הוא עדין ודק".

מני פדי
"בגלל שאני מנגנת בגיטרה, זה לא אפשרי בשבילי ציפורניים ארוכות. אני מטפלת בציפורניים כבר שנים בכרם התימנים, בקליניקה קטנה ומתוקה אצל רבקה גרבלי. חוץ מזה שאני נאמנה לאנשים – היא בעיניי הכי טובה".
גבות
"בעבר הייתי אצל מושיק טקו, ועברתי לבחורה בוכרית שעובדת עם אמא שלי הגננת – היא מנקה את הגבות העבות שלי ואני עושה אצלה גם שפם. מאז שאני בארה"ב מצאתי ישראלית מקומית בשם מיכל".
כושר
"אי אפשר לגדול אצל אמא סובייטית בלי לשמור על כושר, תזונה, נראות וחוזקה. אני אוהבת מאוד לרקוד והולכת לשיעורי היפ הופ בסטודיו מקומי בלוס אנג'לס. אני עושה פילאטיס מכשירים, עובדת על מכשיר בשם מגה פורמר שעדיין לא הגיע לארץ – והאמריקאים עפים עליו כי הוא מחטב ומחזק בטירוף. אני אוהבת גם לרוץ. הבית של ההורים שלי בארץ נמצא בחוף מציצים, אז אני רצה שם או בחדר כושר. לאחרונה גיליתי שבריצות קצרות אני שורפת יותר שומן".

תזונה
"אני משתדלת לאכול בריא, ולאחרונה התחלתי לבשל לבן זוגי ולחברות – מרגישה שמשהו נפתח בי. אני רוצה לדעת מה אני מכניסה לפה, וזה גם סוג של אהבה עצמית. כשאני משקיעה באוכל בריא ומזין – זה עושה לי טוב. אני לא נשקלת, כי בתור מי שמתאמנת – מסת שריר שוקלת יותר משומן. בעיניי חשוב יותר לשמור על אורח חיים נכון מאשר על המספר על המשקל, שעלול לגרום לחוסר ביטחון. ארוחת בוקר טובה אהובה עליי. אני לא אוכלת בשר – זה קרה אחרי ביקור בחווה של חיבוק פרות. אני אוהבת בעלי חיים ופתוחה לנסות דברים – ממליצה לחבק פרות! בצהריים אני אוכלת דגים ועוף, כמה שפחות. אני מכינה לעצמי סלמון או מפרום, ואוהבת מאוד מרקים, סלטים ירוקים, קייל, ארוגולה, חסות. קולורבי אני יכולה לאכול יום ולילה, וסלרי – זה הכי בעולם. הנשנוש האהוב עליי הוא זה שנותנים לילדים: סלרי עם חמאת בוטנים, קצת שוקולד וצימוקים – יחסית בריא".
הטיפ שלי לחיים
"אני עדיין לומדת מהחיים והדרך ארוכה. הגעתי לארה"ב שבוע לפני ה־7 באוקטובר, והתחילה תקופה מאתגרת. למדתי על המסוגלות שלי כשגייסתי חצי מיליון דולר לקרן עבור חיילי צה"ל. במקביל אני מרצה על הכוח של הקולנוע בעיצוב דעת הקהל – על ישראל ועל יהודים. לפעמים אנחנו מקבעות את עצמנו בתבניות של מה שאנחנו יודעות לעשות, אבל צריך לצאת מהן. אם מגיעה הזדמנות – לא לפחד ולעשות. יש לי פוסט־טראומה שמלווה אותי מגיל 16, כשנכחתי בפיגוע בדיזנגוף. לא נפגעתי פיזית, אבל נפשית כן, ועכשיו אני לא מרגישה חריגה יותר. חברים שלי נרצחו בנובה, והשנה הזאת לימדה אותי שהכול זמני ובר חלוף. החיים הם בלופים: שבוע מחריד ויומיים מדהימים, או עבודה מדהימה וזוגיות חרא – או ההפך. אז כשמגיע אליכן משהו טוב, או רגע טוב – תחבקו אותו. אל תפחדו שהוא ייעלם. תשתו את הטוב בכפית ותיהנו ממנו.
"אני בזוגיות טובה כבר חצי שנה. בן הזוג שלי – רואה חשבון ישראלי, אוהב את הפרטיות שלו וטוב שכך. למדתי בזוגיות הזאת שלושה דברים חשובים: אחד – כשמגיע האדם הנכון, את רואה כמה קל לאהוב, וכמה את בת זוג טובה – כי כשמישהו לא מדויק לך, את לא יכולה לעשות טוב. אני חשבתי הרבה זמן שאולי זוגיות זה לא בשבילי, שאני סוליסטית – והנה הגיע האדם הנכון. הדבר השני – לצחוק. אם אתן לא צוחקות בזוגיות, אני לא יודעת מה אתן עושות איתו. והשלישי – הפכים זה הכי כיף. זה מלמד אותנו הרבה על עצמנו. בן זוגי הוא האדם האהוב עליי לצלם איתו אודישנים.
ועוד דבר: תזכרו שההורים שלכן עשו הכי טוב שהם יכלו. לפעמים קל לנו לשפוט אותם כשאנחנו חיות בסביבה שהם לא גדלו בה, ולא היו להם הכלים שיש לנו היום. אפשר להתבגר עם ההורים שלנו, ללמד אותם דברים. אמא שלי לא דיברה שנים על מה שיושב עליה – לא מכבסים כביסה מלוכלכת בחוץ. כשהתחלתי טיפול בעקבות הפיגוע בדיזנגוף, יכולתי לבחור באנטגוניזם על זה שאמא לא מבינה – אבל יש דרך טובה יותר: לדבר, לשתף, לעבור יחד תהליך ולשבור דפוסים. ואמא שלי הייתה מדהימה בתהליך הזה".