הווידוי של סמדי בומבה: "שידרתי שהכל בסדר – אבל לא יצאתי מהמיטה"

סמדר וקנין, הידועה בתור סמדי בומבה (61). מהמתחרות האייקוניות של "מאסטר שף", עורכת אירועים בסגנון מרוקאי וסדנאות, ומבשלת בבתים על פי הזמנה. בפסח תשתתף בתוכנית "בואו לאכול איתי" (15.4 בכאן 11). לראשונה בחייה צעדה כדוגמנית בתצוגת האופנה של מותג האופנה גלביה, כאשר כל ההכנסות מהתצוגה נתרמו לעמותת FRONT LIFE – התומכת בחיילים קרביים משוחררים. נשואה לניסים ואם לשלושה. מתגוררת בבאר שבע.

>> אורנה דץ לוהטת ברמות – בסטייל הכי יפה שלה אי פעם

שגרת טיפוח

"העור שלי רגיל עם נטייה ליובש, ואני שומרת עליו ונותנת לו חיזוקים. אני שוטפת פנים עם סבון של ד"ר פישר, שמה סרום של לוריאל – אייג' פרפקט לה דואה, ומעל קרם לחות של לוריאל או קרם קוריאני של ריר חלזונות SNAIL 96 של חברת COSRX, שאני קונה באינטרנט ב-70 ש"ח. קרם הגוף שלי הוא אותו אחד מאז הצבא – בבקבוק הוורוד עם הפקק הירוק של פנינה רוזנבלום, ואני מכורה לו. סבון גוף אני אוהבת של הוואי או פינוק".

קוסמטיקאית

"הקוסמטיקאית הקבועה שלי היא מירי נחמיאס מבאר שבע, אחת הכי תותחיות שיש. אני באה אליה כל ארבעה חודשים לניקוי, פילינג, מכשירים בגלי רדיו, מסכות – ואני יוצאת עם עור נהדר".

אנטי אייג'ינג

"לאורך הרבה שנים לא עשיתי כלום. לפני שלוש-ארבע שנים קמתי בוקר אחד, ולא אהבתי מה שראיתי במראה. עד אז לא עשיתי שום דבר מעבר לטיפול קוסמטי. פניתי לד"ר שחר אטיאס – כירורג בסורוקה ובעל קליניקה לרפואה אסתטית. התחלתי עם בוטוקס במצח, המשכתי להזרקות קטנות עם חומרים טובים שממצקים את העור ועושים בו פלאים. על ניתוח אני לא חושבת – לא עכשיו ולא בעתיד. אני חושבת שאישה אחרי גיל 60 יכולה להיות עם קצת קמטים. אין לי שום כוונה להיראות בת 20. חוץ מזה, חשוב לי לשמור על המימיקה. אני מקבלת מחמאות שאני נראית טוב, אבל לא 'טו מאצ' מוזרקת'. מודה שאני מפחדת מהגיל – אולי בגלל שיש לי נפש צעירה. לא רוצה להיראות מבוגרת מדי, כי זה עלול להשפיע לי על הנפש – ועוד בשביל הנפש: אני נוסעת מדי פעם לבאבא סאלי בנתיבות".

איפור

"מאז שהתחלתי לטפל בעור הפנים, אני כמעט לא מתאפרת. ביום-יום בכלל לא, אבל לאירועים בערב אני מתאפרת מעט: אייליינר של סקארה, סומק של קיקו מילאנו, וליפ גלוס עמיד של לוריאל שמחזיק 24 שעות".

בושם

"אני שמה בושם פצ'ולי שגיליתי לפני 30 שנה בדיוטי בפריז. היום אני מוצאת אותו בספורה. אני אפילו לא יכולה להגדיר בדיוק את הריח – הוא לא מתוק, פרשי, קצת פרחוני, הכי נעים, ותמיד שואלים אותי מה אני שמה".

שיער

"נולדתי עם שיער חום, אבל מגיל צעיר הוא הפך לבן – עניין של גנטיקה. בגיל 45 כבר הייתי כולי לבנה. עברתי איתו הכול: חלק, גלי, מתולתל, אפילו צבעתי לאדום, ואז חזרתי לחום, עשיתי גוונים – והיום אני בלונדינית. החלום שלי זה לגדל את השיער הלבן ולעשות עליו גוונים. הבן שלי מכפר עזה – הקיבוץ שנפגע קשה בשבעה באוקטובר – מתחתן בעוד חודשיים עם חברתו שפגש בזמן המלחמה. עד אז אני מקווה להיות כבר עם שיער לבן וגוונים. אני חופפת עם שמפו של הוואי או פינוק – תלוי במבצע בסופר-פארם – ולפעמים עם שמפו סילבר של ד"ר פישר כדי להוציא את הצהוב. אושרי הוא הספר שלי לתספורת, ובני רבינוביץ' לצבע וגוונים. מסכת השיער של פנינה רוזנבלום זולה ומצוינת. בחורף אני חופפת פעמיים בשבוע, בקיץ – יום כן, יום לא".

מני פדי

"רק בשנים האחרונות גיליתי את המניקור, וזה קרה כשהתחלתי להעלות מתכונים לרשת – תוך כדי שאני מראה כל שלב, והידיים פשוט לא נראו טוב. שוב אמרתי לעצמי 'מה נסגר איתך?', וגיליתי את אתיקה סוויסה מאופקים שעשתה לי את הבנייה הראשונה. מאז אני נוסעת אליה כל שלושה שבועות. אני לא אוהבת צבעים כהים – רק פרנץ', ניוד או צבעים בהירים. פדיקור אני עושה בערך אחת לחודשיים".

גבות

"חוץ מאתיקה שמטפלת לי בגבות ובשפם, יש לי את 'מורם גבות' מבאר שבע – היא ציירה לי את הגבות והגביהה אותן כי הן נפלו, וזה גם הרים לי את העפעף".

כושר

אני סובלת מפיברומיאלגיה, וקשה לי לעשות כושר. אני גם לא טיפוס של מכון כושר. אבל אני הולכת ברגל עם החברות שלי – מוניק, שוש דקר ואני – ואנחנו קוראות לעצמנו 'הכיתה הטיפולית'. תמיד הולכות עם מטרה. למשל, אם יש סוף עונה בקניון – זו שעה וחצי הליכה. אם יש מבצע על בשרים במחסני השוק – שעה הליכה לשם, והבעלים אוספים אותנו עם הקניות. השבוע הלכנו לנחם חברה – שעה ורבע הליכה. כשאנחנו הולכות, אנחנו מדברות, מרכלות, מספרות, תומכות, מחליפות מתכונים".

תזונה

"אני אוכלת הרבה, אין לי תפריט מסודר – אבל לא תמצאו אצלי שיבולת שועל או קינואה, כי זה מדכא אותי. המוטו שלי: לאכול מהכול במינון נכון. אם יום אחד אכלתי כמו פרה, למחרת אדע לאזן. כמה נשאר לנו בחיים – למה לא ליהנות ושבבוא היום יהיה לתולעים מה לאכול?

בבוקר אני שותה נס, ולפעמים אוכלת פתית עם גבינה צהובה. אני מבשלת די הרבה, יש לי שייח מרוקאי בבית. אבל אם אני צריכה לצאת – אני אומרת לו שיקנה שווארמה או פלאפל. התראפיה שלי היא בישולים: עוף עם ירקות, בשר, קציצות עוף והודו. ניסים אוהב אוכל ביתי – ואני עושה מה שהוא אוהב. מז'וז'ים – סרדינים מפולטים עם לימון כבוש וכוסברה.

בערב זה מזנון פתוח. ניסים ואני לרוב לבד, הוא עושה לעצמו חביתה עם בגט, ולפעמים אוכלים בחוץ. כל יום אני לוקחת טונה, מסננת את השמן, מוסיפה מיונז או טחינה ולימון כבוש, עושה פתיתים ומערבבת – טעים בטירוף. אני פחות במתוקים, יותר בפחמימות. הכי אוהבת מצות. כל מי שנשאר לו מפסח מביא לי – ואני שומרת עד ראש השנה. מצות עם חמאה, גבינה צהובה, נקניק ומיונז – אין על הקריספיות. ואני שותה הרבה מים – ד"ר שחר המליץ, זה טוב לעור הפנים".

טיפ לחיים

"שנים הזנחתי את עצמי. הייתי סמדי מאופקים עם הפרח בשיער – זו שעושה עוף בזיתים. אחרי שפרצתי למסך, דברים התחילו לחלחל. ראיתי נשים מטופחות ואמרתי לעצמי – מה נסגר איתך?

כשהייתי ילדה חלמתי להיות שחקנית, אבל החיים לקחו אותי לכיוונים אחרים. בגיל 50 הגעתי ל'מאסטר שף', אחר כך רציתי להשתלב בתעשייה – אבל גיליתי שהיא תובענית. יום אחד את באה לבשל באולפן, ולמחרת מגיעות אחרות. הבנתי שזה לא מה שחשבתי. חמש שנים אחרי התוכנית הבנתי את הקונפליקט – הקהל אוהב אותך, אבל במדיה את כלום. היו לי רגשי נחיתות של ילדת פריפריה. היו לי 15 דקות של תהילה שנמשכו חמש שנים. רציתי עוד – וזה לא קרה. נפלתי עמוק, ואז חליתי בפיברומיאלגיה. שידרתי שהכול בסדר, אבל הייתי במיטה ימים ולילות. למה אחרים מצליחים ואני לא? למה משלמים לי שקל וחצי, ולאחרים הרבה יותר?אבל הפנמתי. התחזקתי. יש לי משפחה נהדרת, בעל וילדים, והבנתי שאני צריכה להרים את הראש. פתחתי אינסטגרם – יש לי 25 אלף עוקבים, ואני שואפת ליותר, כי אז אפשר לעשות שיתופי פעולה. היה לי חלום לדגמן – והגשמתי אותו בתצוגה של המותג גלביה. קיבלתי יותר מחיאות כפיים מכל הדוגמניות הרזות.

אז הנה הטיפ שלי: תתעלמו מרעשי רקע. כשאת שוכבת במיטה וחושבת על מי שאמרה עלייך משהו – זה עושה רע ומפריע לשינה. תעשו טוב – הכול יחזור אליכן. אין לי הכנסה גדולה, אבל אני עוזרת לילדים. אני לא טסה הרבה, אבל יש לי כסף לטיפוח ולמסיבות יומולדת עם חברות. במלחמה הקמתי קבוצה עם 12 נשים – בישלנו לטייסים בחצרים. היום יש לי קבוצה של 172 נשים – אני מארגנת להן טיולים, והן משלמות רק על האוטובוס. אני צריכה אהבה – וזו הדרך שלי לקבל.
הכי מפחיד אותי זה הגיל. לפעמים אני שואלת את עצמי: למה נולדתי אם בסוף אני צריכה למות? אבל בינתיים, אני ממשיכה לחלום. החלום הבא – תוכנית בישול שהיא גם דיבורים, וגם לבשל לאנשים שמעריכים אוכל טוב".