דו"ח המלחמה החדש שצריך להטריד כל אישה בישראל

דו"ח חדש בוחן את השפעות המלחמה על נשים בישראל ומצביע פעם נוספת על ההשפעה השונה שיש למשברים על נשים וגברים, ולצורך בפתרונות רגישי מגדר.

>> שרדה כדי לצלם: התערוכה המצמררת של החטופה שחזרה

בעולם בו קיים אי-שוויון מגדרי בימים כתיקונם, אין פלא שמשברים מייצרים השפעה שונה על גברים ועל נשים. זאת לא תובנה חדשה, אבל רצף המשברים הדרמטיים של השנים האחרונות סיפק הוכחות ברורות לקיומה.

השבוע יצא דו"ח חדש של מרכז אדווה ומרכז יודעת בשם "השלכות המלחמה על נשים בישראל – חיוניות, שקופות ומודרות", שכתבו ד"ר הדס בן אליהו, ד"ר יעל חסון ונוגה דגן-בוזגלו. המחקר מבקש לעמוד על ההיבטים המגדריים של המלחמה שפרצה בעקבות מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, ומצביע על כשלים באיתור הצרכים של נשים בתחומי החיים השונים ובגיבוש מענים המתאימים למיקומים החברתיים והכלכליים שלהן. כך, מציין המחקר, מתרחבים הפערים שמסיגים לאחור את מצבן של נשים – בין היתר, במידת ההשפעה על קבלת החלטות, ביכולת להתפרנס, בהעמקת הקושי לאזן בין עבודה בשכר והטיפול בבני ובנות משפחה, בבריאות הפיזית והנפשית ובחשיפה לאלימות.

מדוע הדו"חות הללו חשובים? נהוג להגיד שהכרה בתופעה היא הצעד הראשון בדרך לפתרון. כשם שהשפעת המשבר לעיתים קרובות שונה בין גברים לנשים, כך גם הפתרונות צריכים להיות רגישי מגדר

הדו"ח משרטט את מה שנלמד מהעולם בעקבות משברים – ממלחמות למשברי בריאות – ומייצר תשתית תיאורטית ואת נקודת המפגש בינה ובין המציאות הישראלית. הוא אינו מציג סיפורים אישיים, אלא תמונת מציאות כללית ונתוני מקרו. הנקודות העיקריות שעולות במחקר הן בכל הנוגע לעוצמה – ייצוג בעמדות השפעה והשתתפות פוליטית – בפוליטיקה ובמוקדי קבלת החלטות, בחברה האזרחית ותנועות המחאה וכן בתקשורת; תעסוקה – תנודתיות תעסוקתית והיקף האבטלה והיעדרויות מהעבודה, פגיעה בזכויות בעבודה וכן הנטל הגדל על נשים במסגרת עבודה שלא בשכר במשקי הבית ("עבודה שקופה"); שירותים חברתיים והגירעון הטיפולי – התרחבות הצרכים בתחומי הבריאות והרווחה, בין היתר בתחומי התמודדות עם טראומה ובריאות הנפש; ואלימות במשפחה והחשש בשל התרחבות משמעותית במספר הנשקים במרחב הציבורי. פרק נוסף עוסק באופן מיוחד בחברה הערבית – השתקה, רדיפה פוליטית והפגיעה בתחושת הביטחון של נשים ערביות.

זה לא הדו"ח ראשון שעוסק בהשלכות המגדריות של משברים שיוצא בישראל בשנים האחרונות. באפריל 2020, חודש בלבד אחרי פרוץ משבר הקורונה, הוציאה שדולת הנשים בישראל דו"ח בשם "נשים בצל הקורונה: השפעתם של משברים על שוויון מגדרי", שיזמה וכתבה עו"ד שי אוקסנברג (גילוי נאות: הייתי מנכ"לית השדולה באותם הימים).

מדוע הדו"חות הללו חשובים? נהוג להגיד שהכרה בתופעה היא הצעד הראשון בדרך לפתרון. כשם שהשפעת המשבר לעיתים קרובות שונה בין גברים לנשים, כך גם הפתרונות צריכים להיות רגישי מגדר. אם מקבלי ומקבלות החלטות לא יפעלו כך, המשבר עשוי להעמיק את אי השוויון המגדרי הקיים.

המשברים התכופים גם מראים שלמרות השוני ביניהם, רבות מהסוגיות המגדריות חוזרות על עצמן, ובראשם ייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות, השתתפות בשוק התעסוקה ועלייה באלימות כלפי נשים. העובדה שמדובר בנושאים כרוניים בכלל ובתקופות משבר בפרט, הייתה אמורה להדליק נורת אזהרה בקרב מקבלי החלטות וליצירת התייחסות קונקרטית מענה מיידי. לצערנו, זה לא המצב.

הארגונים הפמיניסטיים מבצעים את תפקידם – יצירת תשתית עובדתית ברורה שמתארת את הפער בין המציאות הקיימת לזו הרצויה, למידה מהעולם והמלצות מדיניות. אלא שהדו"חות הללו לרוב נופלים על אוזניים ערלות. אם נרצה להיות אופטימיות, נוכל אולי להיאחז בכך שאם הפוליטיקאים וגורמי המקצוע יחליטו כן לעשות מעשה, טיפול נכון במשברים יכול לייצר הזדמנות: לא רק שלא נחזור אחורה – ליום שלפני פרוץ המשבר – אלא פתרונות יעילים וצודקים יכולים לקדם את כלל החברה לעתיד טוב יותר. אולי בעתיד נגיע לכך.

הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל