"אני גוללת ימים שלמים בקבוצות פורנו קטינות": הכירו את ציידת הטורפים המיניים ברשת

עד לא מזמן, נעמה פיילכנפלד בת ה-27 הייתה על דרך המלך לגרסה הישראלית הקלאסית של חיים שלווים ונוחים: אחרי שירות מודיעיני ב-8200 ובמשרד ראש הממשלה, היא השתלבה באופן טבעי בעולמות הטכנולוגיים ועבדה כמנהלת צוות דאטה בסטארטאפ רפואי. "לפעמים אני חושבת – הייתי יכולה להישאר בחברה הנחמדה בה עבדתי, להזמין 'תן ביס' עם הצוות שלי, לטייל וליהנות מהחיים – ובמקום זה אני גוללת ימים שלמים בקבוצות של פורנו קטינות", היא אומרת. אתן יכולות להחזיר את הלסת למקום, כי זה ממש לא מה שאתן חושבות.

>> מגוגל לגלימה של שפחה: הדרך של מורן זר קצנשטיין לחזית המחאה

כדי להסביר איפה פיילכנפלד נמצאת היום, צריך לחזור קצת אחורה. "במקביל לעשייה הטכנולוגית, התחום החברתי תמיד היה אצלי ברקע: הובלתי פיילוט לארגון חברתי, הייתי מדריכה שיקומית ב'אנוש' ופעילה בניידות הלילה של 'עלם', וידעתי שאני רוצה ליצור פרויקט שישלב את החברתי עם הטכנולוגי", מספרת נעמה, "בקיץ האחרון נסעתי לחממת מיזמים של שלושה חודשים בבוסטון, והתחלתי לעבוד שם על מיזם שיאפשר אוטומציה לתביעות קטנות על הטרדה מינית ברשת. דיברתי עם עשרות עורכי דין, נפגעים ונפגעות, חוקרי משטרה – וכולם אמרו אותו דבר: 'הבעיה היא לא שקשה להגיש תביעה, הבעיה היא שלא יודעים את מי צריך לתבוע'".

"לפני 50 שנה זה היה סבבה להפליק לקולגה על התחת, היום זה לא סבבה. היום זה סבבה שילד בן 16 מתחבר לקבוצות הפצה כי זה מה שמגניב, והאקסית שלו מט'4 ששלחה לו סרטון ישר מופצת בין כל החברים"

על הקשר האישי שלה לנושא נעמה ביקשה שלא להרחיב, אך ציינה שהיה נוכח בסביבתה.

הגילוי הזה מוביל את פיילכנפלד להתפטר מהעבודה הנוחה בהייטק ולייסד את "פרויקט מא'את", עמותת סייבר שמטרתה לחשוף פוגעים מיניים ברשת ולסייע לנפגעי העבירה למצות עימם את הדין. "עבדתי על הבסיס לאורך כל השהות שלי בבוסטון – הבנתי איך משפטית אפשר להשתמש בכלים הטכנולוגיים שיש לי כדי לייצר בסיס ראייתי. מדובר במידע שכבר קיים באינטרנט, רק צריך לדעת איך להוציא אותו. כשחזרתי לארץ הבנתי שמדובר בצורך אמיתי שיש לנו מה לעשות איתו, ויצאתי לדרך ביחד עם שותפים, מומחים ויועצים שהכרתי לאורך התהליך".

מה בנושא הזה כל כך מפעיל אותך?
"הטרדות מיניות ברשת הן הפשע המושלם. הפוגעים יכולים להסתתר מאחורי המסך, והפגיעה נשארת לנצח באינטרנט באופן שמשחית באכזריות גמורה את פרטיות הנפגע/ת. החלק הכי מדהים הוא שהפוגעים זוכים גם לשמור על האנונימיות שלהם לנצח, לעשות מה שהם רוצים ולא לתת את הדין".

נעמה פיילכנפלד והשותף אברומי שרייבר | צילום: באדיבות המצולמת

"אנחנו חושבים שאם הפוגעים ברשת הם ילדים קטנים, אז זו לא באמת פגיעה", היא ממשיכה, "אבל זו לגמרי פגיעה, פשוט מאוד שונה מהטרדה או פגיעה מינית במרחב הפיזי. אני חושבת שיש בתופעה הזו חוסר צדק כל כך בוטה, שפשוט קורא להתערבות חיצונית. התערבות למען הדמות הנפגע או הנפגעת שכולנו מכירים: זו שאין לה הוכחות ואין לה את הידע איך לנהל את הסיטואציה. זו הסיבה שקראנו לעמותה 'מא'את', על שם האלה המצרית לצדק, חוק ואמת. אנחנו אמנם עמותת סייבר, אבל בסוף אנחנו מחפשים צדק".

באילו מקרים של הטרדה מינית ברשת אתם מטפלים?
"אנחנו מטפלים במגוון מאוד גדול של מקרים: הפצת תמונות, סחיטה, התנכלות והתעללות. זה יכול להתבטא גם בהרבה מאוד דרכים – פתיחת אתרי פורנו פיקטיביים, פרסום פרטים אישיים ומכירת שירותי מין בשמך, פריצה לחשבונות ושליחת איומים. זה מאוד משתנה ממקרה למקרה. אנחנו מתעסקים בפניות בהן הנפגע או הנפגעת מעל לגיל 14, כי מתחת לגיל 14 מדובר במגרש חוקי אחר לחלוטין, אבל אנחנו כמובן מפנים גם מקרים של נפגעים/ות צעירים יותר לגופים רלוונטיים אחרים. הפצת תכנים אינטימיים זו עבירת מין חמורה, ויש אנשים שעדיין לא מבינים את זה".

רוב הנפגעות הן נשים?
"אנחנו לא עמותה מגדרית. הרבה מאוד מהנפגעות הן נשים, אבל יש תחומים ספציפיים בהם גברים נפגעים יותר, כמו התנכלות וסחיטה. הפצת תמונות וסרטונים, לצערנו, היא פגיעה שנשים חוות יותר".

"אחד האתגרים בשבילי היה להבין שאני לא דמות טיפולית. אני אדם נחמד, אבל אני לא יכולה לתת מענה רגשי לדבר הזה. קשה מאוד לעשות את ההפרדה בין האישי למקצועי, אני חולמת על המחקרים שלנו בלילה, אני נותנת את המספר שלי לנפגעים ונפגעות. לא קל להציב גבול"

איך נראה התהליך מהרגע שנפגע/ת מגיע/ה אליכם?
"הפניות מגיעות לאתר שלנו, לפעמים דרך עובדת סוציאלית או עורך דין, ואז הנפגעות והנפגעים צריכים למלא שאלון אפיון מקרה. לאחר מכן, הם יושבים לשיחת אפיון עם חוקר רשת שיקבל מהם את כל הפרטים על המקרה עד הפרט הקטן ביותר. אחרי השיחה הזו אנחנו יוצאים לחודש מחקר, בעיקר טכנולוגי. המטרה היא בסוף למצוא קישור חד משמעי לזהות הפוגע: מספר חשבון בנק, מספר טלפון, רשתות חברתיות. השלב האחרון הוא שיחת סיכום יחד עם מתנדבת ממרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. זו שיחה שנשמעת פשוטה אבל היא מורכבת מאוד: אם מצאנו את הפוגע, הנפגע צריך להתחיל תהליך משפטי – איך עושים את זה? אנחנו מפנים לייעוץ משפטי, לעורכי דין פרו-בונו, מייעצים איך ללכת למשטרה, מה לומר, נותנים מספר לחוקר במקרה שבתחנה יבקשו להסביר את הראיות שנמצאו. אנחנו משקיעים בשיחות האלה המון משאבים כדי שהנפגעים יוכלו לעשות משהו אמיתי עם מה שמצאנו".

כמה זמן התהליך נמשך?
"אנחנו משתדלים מאוד לתת מסגרת זמן למחקר הזה. כשהמשטרה פותחת תיק היא לא אומרת איפה התיק עומד, לפעמים התיק נסגר בלי שהם יגידו מה הם כבר מצאו, אפשר לחכות שנים וכלום לא יתפתח. אנחנו מאוד רוצים לתת סגירת מעגל לנפגעים/ות ולשמור אותם מעודכנים. לא תמיד מצליחים לזהות את הפוגע באופן מלא, אבל לרוב אנחנו לכל הפחות מוצאים עוד נתונים להוסיף לתיק הראיות".

איך ההתעסקות בנושא המורכב כל כך הזה משפיעה עלייך אישית?
"נחשפתי להתנהלות מאוד קשוחה, אי אפשר להכחיש את זה. קבוצות הפצת התמונות בטלגרם ששומעים עליהן בחדשות הן המקרה הקל, הפורומים האלה נמצאים גם בדארק-נט וב'דיסקורד' (פלטפורמה לקהילות משחקי וידאו, ת"ש) ושם זה עוד פחות סימפטי. כואב לי לתת למתנדבים ולמתנדבות להיחשף לדבר הזה – זה פשוט לא מידע שבכל מצב אחר הם היו צריכים להיחשף אליו".

עד כמה קשה לעשות את ההפרדה בין האישי למקצועי במקום כזה?
"אחד האתגרים בשבילי היה להבין שאני לא דמות טיפולית. אני אדם נחמד, אבל אני לא יכולה לתת מענה רגשי לדבר הזה, ואין תחליף למענה טיפולי. לשמחתי מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הוא שותף דומיננטי שלנו ומספק את המענה הטיפולי כשאנחנו מבצעים את השירות המקצועי. קשה מאוד לעשות את ההפרדה בין האישי למקצועי בתוך המיזם הזה, אני חולמת על המחקרים שלנו בלילה, אני נותנת את מספר הטלפון האישי שלי לנפגעים ונפגעות. לא קל להציב שם גבול".

"אני אגיד לך מה כן מעודד אותי", היא ממשיכה, "הטרדה מינית היא חברתית. לפני 50 שנה זה היה סבבה להפליק לקולגה על התחת, היום זה לא סבבה. היום זה סבבה שילד בן 16 מתחבר לקבוצות הפצה כי זה מה שמגניב, והאקסית שלו מט4' ששלחה לו סרטון ישר מופצת בין כל החברים. אני מקווה שעוד חמש שנים, בתקווה שאפילו פחות, זה כבר לא יהיה בקונצנזוס. יש אחריות אזרחית סביב הדבר הזה, שלנו כחברה, זה לא רק אצל המשטרה ומערכת המשפט. זה מה שאני מקווה שהפרויקט הזה יביא".

נעמה פיילכנפלד בחממת המיזמים בבוסטון | צילום: באדיבות המצולמת

העמותה התחילה לפעול בנובמבר האחרון והתחילה לקבל מקרים באופן רשמי בינואר. "שמנו במרכז הפעילות שלנו שלושה דברים", אומרת פיילכנפלד, "קודם כל – לגרום לנפגעים/ות להבין שיש משהו לעשות מעבר לתלונה במשטרה, לאחר מכן מחקר רשת לטובת יצירת תיק ראיות להפללת הפוגע, ולבסוף מיצוי זכויות עבור הנפגעים/ות לקראת הליך משפטי".

פיילכנפלד מספרת על הצעדים הראשונים של הקמת העמותה: "התחלנו מליצור קשר עם שותפים לדרך, וההיענות העצומה שהייתה רק הבהירה כמה הצורך בשטח הוא אמיתי. ידעתי את זה בלב, אבל ממש לא מספרית. בבוסטון הכרתי שותף טכנולוגי לפרויקט, בשם אברומי שרייבר, ומשם זה כבר התגלגל. גייסנו קליניקות משפטיות משלוש אוניברסיטאות שונות, משרדי עורכי דין, אקטיביסטים, אנשי הייטק, חוקרי משטרה, קהילה שלמה של חוקרי רשת בשם 'וובינט מאסטר', והרשימה נמשכת.

"מאשה אברבוך, לשעבר אחת מהעיתונאיות הבולטות מ'המקום הכי חם בגיהנום', עזרה המון עם חיבורים, הפניות ומסייעת גם בחקירות עצמן. מרכזי הסיוע פתחו לי דלת מהשנייה הראשונה ואמרו לי: 'הנה, מחכות פה עשרות בנות שצריכות שתטפלו במקרים שלהן, רק קחי'. הגעתי להמון עורכי דין שרק חיכו לעשות את המעשה הטוב שלהם, להמון אנשי טכנולוגיה שאמרו 'אני עושה את אותה עבודה שנים בשביל מודיעין עסקי וצבאות זרים, אני רוצה לעשות עם הידע שלי משהו טוב'. היינו בזרימת יתר של מקרים ומתנדבים, בחיים לא ציפיתי לזה".

בזמן הקצר בו הספיקה לפעול, צמח היקף פעילות העמותה עשרות מונים. בימים אלה נמצאת העמותה בשיאו של קמפיין מימון המונים, במטרה לממן את סדר הגודל של הפעילות אליו צמחה. "עוד לפני שפתחנו את השערים רשמית קיבלנו עשרות מקרים. מאז כבר היו לנו מספר פיצוחים", מספרת פיילכנפלד, "הפעילות שלנו כרגע נמצאת בהולד כי אנחנו צריכים עוד תמיכה כדי לאפשר את העומס הזה: אנחנו צריכים לממן מנהלת חקירות, אבטחת מידע וביטוח למתנדבים, וגם לממן חברות שייעצו לנו – זה מערך מאוד מורכב".

"אני זוכרת שיחה עם נפגעת שלא הצלחנו למצוא את הפוגע שלה. היא אמרה לי 'את יודעת שנפגשתי גם עם חוקר פרטי וגם עם המשטרה, ואתם היחידים שהקשיבו לי'. התנחמתי שלפחות עשינו את זה"

הקמפיין יסתיים ב-23 במרץ ואחריו, מקווה פיילכנפלד, תוכל העמותה להרשות לעצמה לקחת יותר מקרים. לדבריה "זה קמפיין של הכל או כלום, אם לא נצליח לגייס את מלוא הסכום – לא נקבל את הכסף".

בכל זאת, התפטרת מהעבודה, מהחיים הכי נוחים שאפשר לבקש, בשביל עשייה מאוד לא פשוטה.
"זה מפחיד מאוד, אבל זה גם מרגש וכיף. אני מרגישה שאנחנו חלק ממשהו די מטורף, ולא מרגישה שעשיתי ויתור גדול מדי על המשכורת והנוחות של ההייטק. רוב האנשים שמעורבים עובדים בעבודה היומיומית שלהם, והרבה פעמים העבודה שלהם גם מקושרת לפרויקט. אברומי מנהל קהילה וחברה של מחקרי רשת, עורכי הדין שמתנדבים מתמחים בעבירות מין, מה שהם עושים במיזם הזה זה חלק מהחיים שלהם".

איך זה מרגיש לנהל מיזם כזה לצד שותף גבר?
"אני לא מרגישה שאני אישה שעושה את זה עם גבר. להפך, אני חושבת שזה מאוד משמעותי שהחוקרים והמתנדבים הם ברובם גברים, זה ממלא אותי כי זה מאבק משותף. ללא ספק יש נפגעות שמעדיפות לדבר עם אישה ואני רואה הרבה משמעות לזה שאני שם, הפנים שלי הן פנים של אישה צעירה – אז גם אם החוקר הוא גבר, אני זו שעולה לרוב הפגישות, יש לזה אפקט מרגיע. ועדיין, זה חשוב ומשמח שעומד מאחורי הארגון הזה רוב גברי. הרבה גברים שמתעסקים בעולם של פגיעות מיניות יודעים לומר למה הם הגיעו לזה – זה קרה לאקסית, לחברה של חבר, לאחותם. זה עצוב אבל זה מחמם את הלב".

איזה פידבקים קיבלת מנפגעות אחרי סגירה של תיק?
"אני זוכרת שיחה עם נפגעת שלא הצלחנו למצוא את הפוגע שלה, ממש בתחילת הדרך. העציב אותי מאוד שלא הצלחנו למצוא אותו אבל אני זוכרת שהיא אמרה לי 'את יודעת שנפגשתי גם עם חוקר פרטי וגם עם המשטרה, ואתם היחידים שהקשיבו לי, שהרגשתי שמבינים את עומק הפגיעה שחוויתי'. אז התנחמתי שלפחות עשינו את זה. הסביבה הקרובה של הנפגעים והנפגעות גם מאוד נרגעת מזה שיש גורם שמטפל בדברים יותר מקרוב שהוא לא המשטרה. אנחנו ממליצים כמובן על הגשת תלונה במשטרה ועל כניסה לתהליך משפטי, אנחנו עובדים יחד עם המשטרה, אבל זה לא מוריד מעצם העובדה שאלו גופים מערכתיים, והרבה פעמים צריך להגיע אליהם עם משהו כבר ביד. זה מה שאנחנו כאן כדי לעשות".

ומה הלאה?
"אני רוצה שזה יהיה עסק שמצליח לתחזק את עצמו, מסובסידיות או מהסדרים משפטיים. מאוד קשה לעשות את הדבר הזה בארץ. הייתי רוצה להגיע למצב שבו אנשים אחרים מקימים ארגונים ועסקים כאלה, שהמשטרה תיקח מאיתנו כמה דברים לגבי הפרוטוקולים שלה, שחברות מסחריות יבינו שיש פה אינטרס כלכלי. החלום שלי הוא לא לעשות את זה כל החיים, החלום שלי זה שהכלים האלה לחיפוש פוגעים יהיו מוטמעים בחברה. אבל החלום הכי גדול הוא שלא יצטרכו אותנו בכלל".

נעמה פיילכנפלד הייתה אחת המרצות בכנס הפמטק השנתי לציון יום האשה הבינלאומי 2023 שהתקיים השנה במרכז ענב לתרבות בתל אביב. כנס הפמטק השנתי עוסק בפתרונות טכנולוגיים וחדשנות עבור צרכי נשים וקידום נקודת מבט חדשה, מודעת-מגדר בכל השלבים של פיתוח ועיצוב מוצרים ושירותים טכנולוגיים. האירוע פתוח לקהל הרחב ולשלל בעלי ובעלות התפקידים בעולמות הפמטק.