נאבקה עד הרגע האחרון: סיפורה הפחות ידוע של נסטיה בת ה-7
איזו טרגדיה: דליה בן ארי גילתה פרטים חדשים על נסטיה בת ה-7, הילדה היפה והאמיצה שנלחמה בסרטן עד הרגע האחרון ונהרגה מפגיעת טיל איראני בבת ים, ועל אמה מריה פשקורובה - שגופתה אותרה אחרי 5 ימים
"חדשות נוראיות נפלו עליי ב-15 ביוני", כתב ארטיום בוריק בדף הפייסבוק שלו. "קיבלתי טלפון ואמרו לי שהבת שלי, נסטיה, כבר לא פה. כל המשפחה נהרגה בהפגזה – אמה של בתי, חמותה, שני אחיינים והיקרה לי מכל – הבת שלי. חלמנו שנינו כל כך הרבה פעמים ללכת לדוג, ובכל שיחה היא שאלה אותי 'אבא, לא שכחת?'. התינוקת שלי נלחמה כל כך קשה על החיים שלה, ומה שקרה – לא אמור היה לקרות. בתי, את לנצח בליבי ובזכרוני. אבא שלך".
>> "אף אחד לא יחפש אותי": מצוקת הקשישים במלחמה
"סיפור עצוב", אומרים בבית החולים לילדים "דנה" באיכילוב, שבו טופלה נסטיה בוריק בת ה-7 וחצי שנהרגה עם משפחתה מפגיעת הטיל האיראני בבת ים. לפני כשלוש שנים אובחנה נסטיה עם סרטן אלים במיוחד מסוג לוקמיה לימפובלסטית. היא הגיעה במיוחד לישראל מהעיר אודסה באוקראינה, בשביל לעבור טיפולים. משפחתה אינה יהודיה ואין לה זיקה לישראל, אבל הטיפול בבית החולים באודסה היה יקר מאוד – ובישראל הסכימו לקבל את נסטיה עבור סכום צנוע יותר בהתחלה, ואת השאר אפשרו למשפחה להשלים בהמשך. המשפחה אספה פרוטה לפרוטה, כדי לגייס את סכום הכסף הדרוש לטיפול שלה.
נסטיה ניהלה מאבק עיקש במחלה במשך שנתיים וחצי, עברה השתלת מח עצם, ועדיין הסרטן לא הרפה. לאחרונה התגלו סימנים שהעידו כי הסרטן חזר, אבל נסטיה, שהחלה השנה ללמוד בכיתה א' בבית הספר גורדון בבת ים, רק רצתה לשמוח – וחלמה על העוגה והבלונים שתקבל ביום הולדתה השמונה.
מריה פשקורובה (31), אמה של נסטיה שנהרגה אף היא מפגיעת הטיל האיראני, הבטיחה לה בשיחה ביניהן רק שעות אחדות קודם: "כל זמן שאת מצליחה ללכת, הדרך שלנו נמשכת". אבל הדרך נעצרה לתמיד. יחד עם נסטיה ומריה נהרגו בדירה בבת ים סבתא אולנה סוקולובה בת ה-54, ושני בני הדודים של נסטיה, איליה פשקורוב בן ה-15 וקונסטנטין טוטביץ בן העשר. איליה וקונסטנטין הגיעו לישראל לפני שנה וקצת כי הוריהם רצו להגן עליהם מאימת המלחמה בין אוקראינה לרוסיה, ולאפשר להם חיים יותר בטוחים בישראל.
קונסטנטין, שכולם קראו לו קוסטה, למד בבית הספר גורדון בעיר. איליה למד בתיכון רמות בבת ים. הוא היה ילד אהוב ומקובל שהתערה היטב בחברה הישראלית. ארבע מהגופות זוהו מיד. החיפושים אחר גופתה נמשכו במשך חמישה ימים, והערב (חמישי) היא אותרה וזוהתה רשמית. הסיפור הזה פשוט מצמרר את הלב ומרעיד את הנפש.
אבי המשפחה, ארטיום בוריק (39), חייל בצבא אוקראינה בארבע השנים האחרונות, נלחם בימים אלה במחוז סומי, ועדיין מנסה לקלוט את האסון שאין נורא ממנו.
"באמצעי התקשורת באודסה דיווחו על האסון רק ביום רביעי", אומר הרב אברהם וולף, שליח חב"ד באודסה, איש של חסד שנרתם לעזור למשפחה. "הדיווח הראשוני היה יבש", הוא אומר ומקריא: "ב-14 ביוני בבית בעיר בת ים, פרבר של תל אביב, פגע טיל בליסטי במכוון במסגרת מתקפת טילים עוצמתית בבניין שבו התגוררה משפחה אוקראינית".
"בכתבה מוזכרים השמות, לצד העובדה שלאביה של נסטיה יש בת נוספת מקשר קודם – ושהוא ומריה לא היו נשואים רשמית", אומר וולף, "הוא כבר ידע על האסון דרך גיסתו, ששלחה את בנה לארץ ודיווחה לו על מה שקרה. השמיים נפלו עליו. הוא אמר שאינו יודע איך יוכל לשאת את הכאב הנורא. נסטיה היא הבת היחידה שלו ושל מריה".
"בימים אלה ארטיום ממשיך להילחם כחייל", מספר וולף, "הוא לא יכול להגיע לישראל בגלל שאין לאנשים מתחת לגיל 60 אפשרות לצאת את גבולות המדינה. הוא רק מחכה שישיבו את אפרם של בני המשפחה לאודסה".
"לא יודעים מה מצפה לנו"
בדצמבר 2022 נפלה החלטה בקרב הוריה של נסטיה – לעבור לישראל בשביל הטיפולים. משפחתה פתחה בגיוס המונים, וזמן קצר לאחר מכן נסטיה הגיעה לישראל בליווי אמה מריה וסבתה אולנה. נסטיה הייתה כחושה מאוד, חלשה ומבוהלת. המשפחה התמקמה ברחוב בדירה בבת ים, בבניין ישן בן עשר קומות ששופץ חיצונית בלבד. בבניין שהוחרב בעקבות המתקפה האיראנית לא היה ממ"ד, אבל היה ממ"ק בכל קומה.
חייהן של בנות המשפחה התנהלו על קו בת ים-איכילוב. לדברי עיריית בת ים, הן היו ידועות כנשים שקטות ונורמטיביות, שהגיעו לארץ על בסיס של "תיירות מרפא", ומשפחתן לא הייתה מוכרת לרווחה. בהפוגות בין הטיפולים, נסטיה הגיעה הביתה לדירה בבת ים. היא התקשתה ללכת, אבל למרות הכאבים היא התעקשה בגבורה לעשות זאת.
סביב סיפור המשפחה מרחפים סימני שאלה. מריה, בוגרת לימודים בבית ספר טכני בתחום הבנייה, מופיעה באתרי החדשות באוקראינה בכל מיני שמות, ואפילו שמה הפרטי כתוב אחרת בכל מקום. שם משפחה נוסף שלה הוא קונסטנטינובה. מריה רשומה כתושבת בת ים, והגדירה את עצמה ברישומים כרווקה. סבתא אולנה רשומה עדיין כמי שמתגוררת באודסה, אוקראינה.
שאלות רבות נותרו ללא מענה, אבל כעת זה לא באמת משנה, כי השורה התחתונה מכאיבה בכל הגוף – ילדה בת 7 הגיעה לישראל בשביל לזכות בהזדמנות לחיות, ונהרגה.
ביום ראשון הארור של ה-14 ביוני, נסטיה ומריה דיברו ביניהן. מריה ניסתה לעודד את בתה. הבדיקות האחרונות במחלקת הילדים, שנעשו רק זמן קצר לפני כן, העידו כי הסרטן חזר ומקנן בגופה – אבל הן בחרו להיות אופטימיות. רגע לפני שמריה ובני משפחתה מצאו את מותם, היא הספיקה לכתוב בתחינה בדף גיוס ההמונים שפתחה למען בתה: "המחלה חזרה, מגייסים כסף בדחיפות".
באחד הפוסטים האחרונים ששיתפה מריה באינסטגרם, היא ניסתה להיאחז בכל כוחה באופטימיות, וכתבה: "ילד שמתמודד עם מחלה לא תמיד יכול להביע כמה קשה לו, אבל הוא מרגיש כל נשימה של אימו, כל אינטונציה בקולה וכל פחד שלה. כשהורים נשברים וצועקים, עולמו של הילד קורס. אנחנו ההגנה שלהם, האור שלהם, עמודי התווך שלהם. כן, יש רגעים שנראה שלא נשאר כוח, שכל העולם הופך לשחור ולבן".
"אנחנו לא יודעים מה מצפה לנו הלאה, אף אחד לא יודע", חתמה מריה את הפוסט שלה, "אבל דבר אחד אנחנו יודעים בוודאות – האמונה שלנו, המחשבות שלנו, הכוח הפנימי שלנו יכולים להפוך לחבל הצלה באוקיינוס הסוער הזה. אנחנו חייבים להחזיק מעמד. אנחנו רק צריכים להאמין, וחייבים להילחם בחיוך, גם כשכואב. כי אם לא אנחנו, אז מי? יבוא יום שבו נסתכל אחורה ונבין שלא הכול היה לשווא".