הזיווג שלא ידענו שאנחנו צריכות: מאז "ים של דמעות", לא נרשמה כזאת התלהבות. נינט טייב חוזרת למקורות עם אחד הלהיטים הכי גדולים של שרית חדד, והקהל באקסטזה. ועוד לא דיברנו על הלוק (אימאלה!) - וגם, גילינו את הסיפור מאחורי בגד הגוף ההיסטרי
מאז "ים של דמעות" לא נרשמה כזאת התלהבות בקהל.נינט טייב. התארחה אמש בהופעה שלשרית חדדונתנה ביצוע מהפנט ל"הייתי בגן עדן" – אחת הבלדות הכי חזקות ברפרטואר של חדד, עם מילים של אהוד מנור, לחן של שמעון בוסקילה, ונשמה מזרחית אחת ענקית.
>> אהבנו הכל בלוק של נינט – אבל החזייה שלה גנבה את ההצגה
כשנינט נוגעת בטקסט כזה, קורה משהו שהוא מעבר למוזיקה – הבמה הופכת למרחב של רגש טהור, געגוע מהול בכוח על. אין שיר שהיא שמה עליו את היד, בטח כשיש בו נגיעה מזרחית, שלא נמס לתוך הלב.
ותקלטו את הלוק, אימאלה. הסטייליסט הצמוד של נינט, גדי אלימלך, פוגע בול בכל פעם מחדש: "זה בגד גוף שהבאתי באחת הנסיעות, ואז רקמתי עליו שושנים ופרפרים ושיבצתי באבני סברובסקי", מספר אלימלך. התוצאה: בגד גוף שחור-אפור, צמוד, נוצץ ומעוטר שמצוות למכנסי עור שחורים – שילוב בין דיווה גלקטית למלכת גן עדן. בדיוק ככה נראית אישה ששולטת בסטייג' בלי לבקש רשות.
מאז השיפט האמנותי של נינט לעולמות הרוק, היה נדמה שהיא הניחה בצד את הגוון המזרחי שבזכותו מדינה שלמה התאהבה בה – כאילו השורשים נצבעו בדיסטורשן של גיטרות. אבל אז מגיע הרגע הזה, עם "הייתי בגן עדן", והדמעות גולשות מעצמן. המפגש בין שתי האגדות האלה – שרית ונינט – הוא לא עוד קאבר או דואט. זה רגע תרבותי. הדגמה חיה של נינט כאמנית שמסרבת להיכלא בז'אנר אחד. וכשאין גבולות – היא הכי חופשייה, מפתיעה, ובזון שלה. ובתכלס, הכי רוקסטארית בלב.