תום שקד עלתה לגמר הנינג'ה: "כילדה התביישתי בידיים השריריות שלי"

 שש נשים העפילו העונה לחצי הגמר של נינג'ה ישראל. אתמול (ראשון) שודר ההמשך של שלב חצי הגמר ותום שקד עשתה היסטוריה כאישה הראשונה שעלתה לגמר נינג'ה ישראל. לפני חצי הגמר דיברנו עם כל המועמדות והן דיברו על דימוי גוף ועל הוויתורים שבדרך: 

תום שקד: "בנינג'ה יש הרבה לחץ מנטלי והוא יכול לשבור את הלב"

בת 28 מהוד השרון, בוגרת אוניברסיטת בן גוריון. מהנדסת חשמל בחברת "אינוביב", מערכת לנהיגה ללא נהג, משקיעה את כל כולה בעבודה ובנינג'ה. בעונה הקודמת תפסה את המקום הראשון במקצה הנשים ולחצה על הבאזר. השנה שיחזרה את ההישג עם באזר נוסף ושוב במקום הראשון במקצה הנשים.  

שקד הייתה ילדת מוחרמת בבית הספר אבל ניצחה בזכות ההתעמלות. מילדות מוקדמת ועד גיל 19 עסקה בהתעמלות קרקע ואקרובטיקה כולל בנבחרת ישראל. לפני שפרשה, עד גיל 27, עסקה בספורט בשביל עצמה עד שמצאה אשתקד את הנינג'ה ונכבשה. בין העונה הרביעית לחמישית עברה פציעות קשות כולל קריעה של רצועות, שבירת אף אבל לא ויתרה לעצמה. היא מופיעה בהרצאה משלה בשם "עוברת כל גבול", על כוחה של ההתמדה, בפני תלמידים בבתי ספר.  

איך נראים חייה של מתמודדת נינג'ה?
"יוצאת לעבודה שלי בבוקר ועובדת עד שבע בערב, לאחר מכן אימון נינג'ה של שלוש שעות ואימונים גם בשישי שבת. הקריירה שלי חשובה לי מאוד וגם הנינג'ה. שני אלה באים על חשבון חברות, דייטים וחוויות אחרות". 

מה הדרייב שלך?
"אני ספורטאית בנפשי ובן אדם שמגשים חלומות ומטרות. מהילדות המוקדמת ואחרי שפרשתי מהתעמלות קרקע ואקרובטיקה רציתי למצוא מטרה חדשה להתחבר אליה. הנינג'ה הוא ספורט יחידני שתלוי רק בך, דבר שלא היה לי בעבר, כשרק את אחראית לגורלך והוא ספורט ממכר".   

מה יחשב מבחינתך להישג הכי?
"לעמוד על הסטפר ולהגיד שעשיתי כל מה שאני יכולה, עבדתי הכי קשה ובאתי הכי מוכנה. כל ההכנה, העבודה המנטלית עם פסיכולוג, והעבודה עם תזונאי".

האם תהיה עוד עונה?
"אני לא יודעת, כי בסוף העבודה שלי כמהנדסת חשמל היא הקריירה שאני רוצה להתמקצע בה. בנינג'ה יש הרבה לחץ מנטלי והוא יכול לשבור את הלב, אני חושבת ששני העיסוקים שלי יוצרים אצלי איזון". 

עד כמה הנינג'ה השפיע על חייך?
"הייתי ילדה שלא לובשת שמלות וגופיות כי התביישתי בידיים השריריות שלי ורציתי להיראות כמו כולן. הנינג'ה גרמה לי לקבל את עצמי ואני חושבת שצריך לדבר על נושא של דימוי הגוף הנשי. אני 171 ס"מ גדולה ושרירית והיום אני מאוהבת בזה. הגיע הזמן לנרמל את מבנה הגוף השרירי של האישה. ואני רוצה להראות לנערות צעירות עם שרירים שיש להן ייצוג".

להיות מודל חיקוי?
"כן. אני גדלתי על מודלים לחיקוי, למשל ירדן ג'רבי. זו דרך להגיע לאנשים, לגרום להם להתמיד ולהגשים חלומות, כי בעבודה קשה זה אפשרי". 

יש לך זמן לדייטים? את בכלל מעוניינת?
"באופן כללי קשה להכיר היום בחברה של ימינו ואני מחכה לפרטנר הנכון. אני מאוד רוצה זוגיות עם פרטנר שאוכל ליצור איתו שותפות מלאה, ונתרום האחד לשניה. אני אקח את זה בשתי ידיים ואומר תודה. אני לא מתלוננת כי לא ממש התחלתי לחפש וצריך לחפש בשביל להגיד שלא מוצאים". 

עדי כרם: "הנינג'ה הוא על חשבון בילויים וזוגיות" 

בת 29, מתגוררת בהרצליה, מאמנת אקרובטיקה במועדון "סנונית מודיעין" של אופיר ורותי זוהר. ארבעה מהצוותים שלה הם אלופי ישראל לשנת 2022, וזו העונה השניה שלה בנינג'ה ישראל. כרם הייתה אשתקד אחת הנשים הבודדות שהצליחו ללחוץ על הבאזר אבל אחרי דרמה גדולה, לא עלתה לחצי הגמר.  

כרם היא ספורטאית מילדות. בגיל 13 התחילה להתחרות באקרובטיקה וטרמפולינה, בשנים 2006 ועד 2010 הייתה אלופת ישראל בטרמפולינה ומ-2008 ועד 2010 הייתה אלופת ישראל גם באקרובטיקה. למרות שלא ראו אותה הרבה בבית הספר כי הספורט היה מעל הכול, סיימה בגרות בציונים טובים, אבל היא מודה שספורט הוא מהות חייה והיא לא במסלול לתארים אקדמאיים.   

איך נראים חייה של מתמודדת נינגה?
"החיים שלי מתחלקים: או שאני מאמנת או שאני מתאמנת או שאני אימא גאה לבינה, פיטבולית שהיא נשמה טובה ולא מסוכנת. אני קמה מאוחר כי אני מתאמנת עד מאוחר בלילה. אנחנו חמש נשים שמתאמנות אצל אדם מלכי, בעיני הוא מקצוען ברמה נדירה ופורץ דרך בתחום האימון. אני משקיעה בנינג'ה משעתיים עד שש שעות ביום וצריך להוסיף לזה גם זמן פסיכולוג, וזמן לנתח כל אימון ולהפיק לקחים. והנינג'ה היום הוא על חשבון בילויים וזוגיות, לקחתי אותו כפרויקט ואני מרגישה שאני מתאמנת לאולימפיאדה".

"נתתי מקום לאכזבה כי זה חלק מהתהליך ואם תדחיקי זה ישב עליך"

 

לאחרונה התפרסם תחקיר קשה על אדם מלכי ב"ישראל היום" בו הוא הואשם בהתנהגות לא נאותה למתאמנות, ואת דווקא ממש מפרגנת לו במיוחד.
"כל מי שמכיר אותי אפילו ממש ממש טיפה יודע כמה אני מזוהה עם אדם מלכי ועם המכון שלו ״Flash”, האם אני מסכנה? האם אני מרגישה כלואה? האם אני צריכה את עזרתכם "הגברים" כדי לצאת מהמקום הזה כי אני רוצה אבל לא מסוגלת? האם אין לי אלטרנטיבה? התשובה היא חד משמעית לא! אנשים תתקדמו! אנחנו ב-2023! להציג אותי בתור אחת שלא מסוגלת לזוז או לקבל החלטה כי אני אישה זה הכי 2002. אני קיבלתי החלטה מושכלת שאני ממשיכה להתאמן במכון של אדם עם אדם, כי אני אישה בעלת דעה ויכולת התלבטות וקבלת החלטות, בין אם אתם מסכימים עם ההחלטה שלי או לא.
אבל שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי אפילו לא חצי ביקורת על אנשים שלא מעוניינים באווירה הזו או במאמן כזה, זה מובן. כי זה באמת באמת קשוח ואינטנסיבי גם כשמתעלמים לגמרי מהמתואר בכתבה. אבל מדובר באנשים בוגרים, אם לא טוב לכם, אף אחד לא מחזיק אתכם בכוח.
אני מגיעה מהעולם התחרותי, אני ספורטאית תחרותית מהיום שאני זוכרת את עצמי, והיום גם מאמנת ספורטאים תחרותיים בעצמי, ספורט תחרותי דורש המון משמעת וקצת שיגעון, זאת עובדה גם כשמדובר בספורטאי וגם כשמדובר במאמן.
אתם שוכחים שבנוסף לרגעים הפחות נעימים שמביא איתו הספורט התחרותי, יש 90 אחוזים של של עשייה, של זיעה, של למידה, של התפתחות, של דמעות ספורטיביות, של הצלחות, כשלונות, והרבה אהבה! אדם מאמן של נשמה, אכפת לו באמת שתצליח, הוא מתרצה מהגשמת חלומות של המתאמנים שלו, הוא שאפתן, עקשן, יסודי, ומקצוען ברמות שעולם הנינג'ה יגיעו אליהם אולי עוד 5 שנים, הוא פורץ דרך בתחום האימון בכלל ושל הנינג'ה בפרט. אני הכי רוצה את ההצלחה שלי בנינג'ה בעולם הזה, יש מצב שלא רציתי משהו ככה בחיים שלי ולפעמים הרגשתי שהוא רצה את זה אפילו יותר ממני, ככה הוא טוטאלי!
אני לא בן אדם שמאמין בשריפת אנשים, בהתפוצצות בתקשורת, לא בבלוקים, ולא בפומביות כזו. אני מאמינה באנשים, בשינויים ובסלחנות, בהתחלות חדשות, ובאופן כללי בראיית הטוב באנשים. אני מרגישה בודדה בתחושה הזו בזמנים שלנו, אולי בגלל זה המדינה שלנו נראת ככה והולכת לאבדון"?

אולי, מחשבה מעניינת. תגידי מה הדרייב שלך? למה את צריכה את הנינג'ה?
"הייתי במקום גרוע בחיים, הרגשתי תקועה, גם נפרדתי מבן הזוג ולא רציתי לעשות כלום, עבדתי בשביל לחיות. יום אחד החלטתי לעשות מעשה ולעזור לעצמי להתרומם, לקחתי על עצמי אתגר של 14 יום באינסטגרם שבמהלכו כל יום הייתי חייבת להוציא את עצמי לסוג אחר של ספורט. ביום האחד עשר הגעתי לאדם מלכי והתאהבתי בנינג'ה עד העצמות. שנתיים לא ראיתי חברות, נפרדתי מהג'אנק פוד, ואני בקושי רואה משפחה. אני רוצה את זה עמוק מבפנים וזה הניצחון שלי. כמה אנשים יכולים לחזור ולומר שהם מחכים ליום המחרת לעוד יום של נינג'ה?" 

מה יחשב מבחינתך להישג הכי גדול?
"במוקדמות יצאתי מאד מאוכזבת. אחרי כל ההשקעה, לא לחצתי על הבאזר, אבל זה הספיק לי כדי לעלות לחצי הגמר. נתתי מקום לאכזבה כי זה חלק מהתהליך ואם תדחיקי זה ישב עליך, אז עיכלתי, הפקתי לקחים ורשמתי טעויות. והכי שמחתי שהגעתי לחצי הגמר כי אני רוצה להוכיח שמקומי בגמר". 

האם תהיה עוד עונה בשבילך?
"כל עוד מרגישה שזה עושה לי טוב, אני שם לגמרי. יש אנשים שזה עוצר להם את החיים, לי לא. נינג'ה זה הדבר שעושה לי כיף". 

את מגדירה את עצמך פסיכופטית של נינג'ה. מה זה אומר?
"שהתאהבתי בכל הדבר הזה ושהוא אצלי תשוקה אמיתית ולא כל אחד זוכה לזה. מדובר באימונים קשוחים, כאבי תופת, לפעמים מנצחים אותך, המאמן כועס, ואת נכנסת לרכב שלך בוכה ועדיין את מחכה לאימון הבא ולא משנה מה היה. אלה התחושות וזה אמיתי. כן תחרות לא תהיה תחרות, את יוצאת בתשוקה למשהו, ולא כל אחד זוכה למשהו כזה". 

יש לכן עזרה כספית?
"לא. אנחנו מממנות את זה ונינג'ה זה עסק יקר. אין לנו ספונסרים ואין הנחות על הבאזרים. לספורטאי עלית יש ספונסרים אבל את הנינג'ה לא לוקחים ברצינות, ובסוף מדובר בספורט אכזרי בטירוף".   

רגע של אכזבה?
"בשנה שעבר היינו חמש בנות שסיימו עם באזר אבל רק שתיים עלו ולצערי אני לא הייתי אחת מהן. התבאסתי מאוד, זה סוג של התנגשות רגשות כי מצד אחד עמדתי במטרה וסיימתי מסלול ובאזר ועדיין זה לא היה מספיק טוב. אנשים לא מבינים את סערת הרגשות במסלול כי יש לך רק ניסיון אחד. זה ספורט קשוח, טעות אחת ונגמר, אין סקנד צאנס. אני מתעוררת כל בוקר ותוהה אם אצליח לשחזר את ההישג ואם אעבור הפעם".  

יש לך זמן לחיים פרטיים, עד כמה חשובה לך זוגיות?
"אני אל -הורית, עוד כשהייתי ילדה קטנה אמרתי שאני לא ארצה ילדים והיום מאוד מגובשת, הייתה לי זוגיות שנגמרה בגלל זה ואני צריכה גבר כמוני, אל הורי ומונוגמי, שגם מוכן להכיל את הנינג'ה ואת הכלבה שלי. זה מצמצם את האופציות. אם אהיה מאוד עשירה אז אני אאמץ ילד שכבר נמצא וצריך עזרה". 

עוד כמה שנים את נותנת לעצמך בנינג'ה?
"כל עוד הגוף שלי מאפשר ואין אצלי ירידה ביכולת, אני שם. בעוד שלושה חודשים אהיה בת 30, אני לא נראית ולא מרגישה בגיל הזה, אבל אשקר אם אומר שאין לי משברון. התחרות עם הבנות הצעירות שמגיעות להתחרות קשה ובכלל הילדים נותנים בראש. אבל אני עדיין מרגישה שיש לי יותר שכל מהם".  

ספיר כהן כרמי: "נינג'ה זה גם ספורט נשי ואישה עם שרירים יכולה להיות נשית ועם נוכחות" 

בת 28, מתגוררת במושב שתולים, נשואה לאיתי כרמי, איש הייטק. עונה רביעית בנינג'ה ישראל. כיום בעלים של מכון נינג'ה ברעננה בשותפות עם אדם מלכי. אשתקד הגיעה הכי רחוק מכל הנשים בחצי הגמר. 

מגיל 6 עד גיל 10 הייתה בחוג התעמלות. ומגיל 10 ועד 17 עסקה בספורט תחרותי בהתעמלות מכשירים כולל בנבחרת ישראל. כהן כרמי הייתה אלופת ישראל בהתעמלות מכשירים (2008) וסגנית אלופת המכביה (2009). לקראת הגיוס פרשה כדי להשלים בגרויות שלא הספיקה בגלל הספורט, שירתה כמדריכת כושר גופני בבה"ד 1 ואחרי קורס קצינות שימשה כקצינת אימון גופני בתותחנים. בעלת תואר ראשון באימון גופני וכיום מאמנת כושר. 

איך נראים חייה של מתמודדת נינג'ה?
"אני מגיעה מדי בוקר לעבודה במכון הנינג'ה, מאמנת ומתאמנת לאורך כל שעות היום ומגיעה הביתה בתום עוד יום נינג'ה בשעה 11 בלילה. החיים שלי סובבים סביב הנינג'ה. החברים, העבודה, האהבה, הכול זה נינג'ה".    

מה הדרייב שלך?
"אני מכורה לספורט, חיה ונושמת ספורט ואני אוהבת את הנינג'ה כי יש לו הרבה מרכיבי כושר והוא מגוון והוא מאתגר, ואני מהווה דוגמא למתאמנות מהי עבודה קשה ואיך רודפים אחרי החלומות ומגשימים מטרות למרות הפציעות והדרך הסיזיפית שהם חלק בלתי נפרד מספורט מקצועי". 

מה יחשב מבחינתך להישג הכי גדול?
"ההישג הכי גדול הוא להיות בגמר הנינג'ה ולהיות האישה הראשונה שלוחצת על הבאזר בחצי הגמר ועולה לגמר, מה שאף אישה לא עשתה עד כה. במוקדמות כבר עשיתי באזר, העונה הנוכחית היא של דו קרב, ויכול להיות שהקרב שלי יהיה מול גבר, וההישג מבחינתי יהיה להוכיח שנשות הנינג'ה לא פחות חזקות מהגברים שם". 

מתכננת עונה נוספת?
"אני לא יודעת. אני חושבת שבשנה הבאה אקח הפסקה ואולי אחזור בהמשך. אין גיל לנינג'ה, ישנם גם בני חמישים שמתחרים, אבל זה מחייב התמסרות והשאלה כמה רוצים להשקיע".    

התכוונת לשים כבר השנה את הנינג'ה בהולד לטובת היריון וילד וחזרת בך. למה? 
"זה קרה אחרי שפנו אלי להשתתף בתחרות בינלאומית של נינג'ה בגרמניה וזו הייתה הצעה שאי אפשר היה לסרב לה. התייעצתי עם בעלי והחלטנו ללכת על זה. הנבחרת הישראלית התחרתה מול ההכי טובים בעולם והכי מנוסים. אנחנו היינו טובים, אבל צריך לזכור שאנחנו רק בעונה חמש לעומת ארה"ב שבאו אחרי 15 עונות. השנה אעשה הפסקה לטובת זוגיות והרחבת המשפחה. הבעל שלי תומך בי, גם לו יש קריירה והוא רואה שאני עושה מה שאני אוהבת ושאני חדורת מוטיבציה, בלי תמיכתו היה לי קשה". 

עד כמה את לחוצה לקראת השלב הבא?
"יש לחץ ויש ציפייה מקהילת הנינג'ה שאעשה את התוצאה הכי טובה, אבל זה מקום שרציתי להגיע אליו. ואחרי החימום אני מתנתקת, באה ונהנית". 

כבעלים של מכון נינג'ה, זה העניין שלך בחיים גם בעתיד?
"נינג'ה זו דרך חיים. יש לנו 300 לקוחות, נשים, גברים וילדים. אני הכי נהנית לאמן את בני הדור הצעיר, שיש ביניהם כל כך הרבה מוכשרים. נינג'ה מחייב אורח חיים די סגפני, צריך לשמור על משקל ולא להגזים בכמויות. אני פחות מתחברת לתזונה בריאה אבל מקפידה לאכול מסודר ולא להגזים בכמויות. השנה לראשונה הלכתי לתזונאית שליוותה אותי כדי שאקבל כל מה שצריך מבחינת ברזל, ויטמינים, מינרלים פחמימות וחלבון".

מה את עונה לאלה שאומרים שמדובר בספורט מאוד גברי?
"שנינג'ה זה גם ספורט נשי ושאישה עם שרירים יכולה להיות נשית ועם נוכחות. אני מרגישה עדינה ואין לי שום קומפלקסים".   

נועה מאיר: "מספיק לי ארבע חמש-שעות שינה בלילה ולפעמים פחות"

בת 17 מתל אביב, תלמידת תיכון "ליידי דייויס" במגמת מגדר וספורט. כל עולמה סובב סביב ספורט ותחרויות בשני ענפים, נינג'ה וטניס. מתאמנת כבר ארבע שנים בנינג'ה ועכשיו זו העונה הראשונה שלה בתחרות אחרי שחיכתה בקוצר רוח לגיל 17, הגיל שבו ניתן להתקבל לתחרות. מסלול המוקדמות שלה היה מרשים מאוד והסתיים בבאזר שהעניק לה את המקום בחצי הגמר. 

מאיר גילתה את עולם הספורט בכיתה ב' כשהתחילה לשחק כדורגל, לא מעט בזכות אחיה התאום, ששיחק גם הוא. במשך שש שנים שיחקה בקבוצת בנים. האופי הג'ינג'י שלה, האמונה שבנות טובות מבנים, והורים מאוד תומכים שמלווים אותה, גורמים לה לא לפחד ולעשות מה שהיא רוצה. את אחיה היא לא הצליחה להדביק בשיגעון הנינג'ה שלה.     

איך נראים חייה של מתמודדת נינג'ה?
"בבוקר אני מתייצבת בבית הספר ולאחר מכן יש לי שני אימונים מדי יום, אחד אחר הצהריים למשך שעתיים-שלוש, ואימון נוסף בערב שנמשך עד הלילה. הנינג'ה מאוד חשוב לי, לכן נותנת בשבילו כל כך הרבה".   

מה הדרייב שלך?
"כשאמרתי לראשונה לאבא שלי, שהוא יועץ ומפתח מערכות, שאני רוצה לעסוק בנינג'ה, הוא אמר לי שנינג'ה זה לבנים. הייתי רזה וחלשה ואבא חשב שהטניס יחזק אותי והתחלתי בטניס אבל לא ויתרתי, המשכתי לנסות ולהראות לו שאני יכולה. הוא לקח אותי למתחם והתלהבתי. לנינג'ה צריך כוח פיזי ומנטלי ויש לי את שני אלה ולמזלי ההורים שלי מממנים את התחביב הזה. אני משקיעה הרבה בספורט רק לפעמים בשישי בערב אני מרשה לעצמי לצאת עם חברות". 

מה יחשב מבחינתך להישג הכי גדול?
"עשיתי באזר במוקדמות. לא הפתעתי את עצמי כי ידעתי שאני יכולה לעשות את זה. המאמן אדם סומך עלי ואני סומכת על עצמי. אבל לפעמים ברגע האמת הלחץ עלול להכריע ואת לא מצליחה להביא את היכולות שלך עד הסוף. ההישג הכי גדול מבחינתי הוא להגיע לגמר".

תהיה עוד עונה בשבילך?
"ברור. המטרה שלי היא להגיע לגמר. בשנה הבאה אתגייס לצה"ל, אני רוצה לשרת כמדריכת כושר ולהמשיך להתאמן". 

את משקיעה גם בטניס?
"אני משקיעה בהכול. מספיק לי ארבע חמש-שעות שינה בלילה ולפעמים פחות. גם בלימודים, אני טובה מאוד במתמטיקה וגם בטניס. יש לי הרבה גביעים מתחרויות טניס וזכיתי בשנה שעברה במקום ראשון בסבב וילסון, תחרויות שנערכות כל פעם במקום אחר. אני עדיין גם בטניס אבל כרגע משקיעה יותר בנינג'ה. יש לי כבר רישיון נהיגה אז כבר לא צריך ללוות אותי לכל מקום". 

הבנים מהכיתה מפרגנים? יש לך חבר?
"הבנים מפרגנים, הם חברים של אח שלי, חבר עוד לא היה. אין לי בעיה עם חבר, רק צריך למצוא אחד כזה".   

יש משהו שהיית משנה בעצמך?
לא התברכתי בגובה. הגובה שלי הוא 157 ס"מ בלבד. אילו הייתי יותר גבוהה יותר היה לי קל יותר להגיע לקיר בנינג'ה אבל מהצד השני, הייתי שוקלת יותר. בואי נגיד שזה היה נחמד אם היו לי עוד עשרה סנטימטרים". 

אדמה אבן: "חוויתי סטרס גדול בתחרות ותהיתי אם זה שווה את זה, אבל הבנתי שעצם ההתמודדות צריכה לאתגר אותי"

בת 26, מתגוררת כיום בגבעתיים, מאמנת אישית ומנחת קבוצות כושר גופני להתפתחות אישית ומנטלית. עונה שניה בנינג'ה. השנה לא הצליחה להגיע לבאזר אבל ההישגים הטובים שלה הספיקו לה להגיע לחצי הגמר. אשתקד השתתפה בתחרות תחת השם עמית אבן, השם איתו נולדה, אבל השנה היא מרגישה שהגיעה מועצמת עם שם חדש.  

אבן היא בת להורים גרושים מגיל שנה, עברה הרבה מסגרות בעקבות מעברי דירות שהשפיעו עליה קשה ובגיל צעיר סבלה מחרמות של ילדים ומצאה מפלט בסטריט וורקאאוט כתרופה לנפש. מגיל 16 למדה בפנימיית הכפר הירוק. 

איך נראים חייה של מתמודדת נינגה?
"למדתי מקצועות ספורט וקורס הנחיית קבוצות, והעבודה שלי בשנים האחרונות היא להעצים אנשים דרך הספורט כולל אימוני מיינדפולנס, אני מתאמנת בנינג'ה כבר שנים פעם בשבוע, ולפני התחרות פעמיים בשבוע ואני מתאמנת גם בריצות, אימוני כוח ומקבילים ועושה עבודה דינמית וסטטית".  

מה הדרייב שלך? 
"הייתי ילדה מופנמת וחסרת ביטחון עם קושי להרגיש שייכת ולהיות בחברת אנשים וזה קשור לקושי שחוויתי סביב החרמות שעשו עלי. הגעתי לנינג'ה בזכות מה שחויתי, עם הרבה אומץ לב. באתי להוכיח ולשתף בסיפור שלי ולהשמיע אותו בקולי כדי לעזור לאחרים שעברו או עוברים חרמות, ולשמחתי זה קיבל הדהוד. בעונה הזאת תכננתי את עצמי לבאזר וזה לא קרה וזה בסדר. בעיני הדרך שעשיתי היא יותר גדולה מאשר התוצאה. אני לא מודדת את עצמי על תוצאות והשגים. הייתי שם בעבר הרחוק. חשוב לי להתחבר למהות שלי והיא גדולה מאשר לעשות באזר".  

מה יחשב מבחינתך להישג הכי גדול מרגע שעלית לחצי הגמר?
"ההתמודדות עצמה כי יש בה התגייסות של עצמי. חוויתי סטרס גדול בתחרות ותהיתי אם זה שווה את זה, אבל הבנתי שעצם ההתמודדות צריכה לאתגר אותי ולמרות שבסוף זה לא מסתכם לתוצאה וזאת תכנית טלוויזיה, באזר אישי שלי יהיה הישג". 

האם תהיה עוד עונה בשבילך?
"אין לדעת, לא חשבתי בשנה שעברה שתהיה עוד אחת והנה היתה".  

מה הסיבה שבחרת לשנות את שמך עמית, לשם מקורי, יוצא דופן יש לומר, אדמה?
"זה קרה לפני שנה. השם עמית מאוד יפה בעיני אבל לכל שם יש משמעות ולא הרגשתי שייכות אליו. היה פער ביני לבין השם שלי, כבר בגיל 15 הרגשתי קושי אתו .אני אוהבת לחלום וחוקרת חלימה, אחרי חיפוש של שבע שנים, השם אדמה הגיע אלי בחלום והחלטתי לנסות. הוצאתי אותו בתחילה רק במרחב מסוים ואז ברשתות, עברה כבר שנה ואני לא רוצה לחזור לעמית. אחת המשמעויות החזקות של אדמה הוא שאני מנכיחה את האדמה מתחת לרגליים וצריך לשמור עליה קרקע מתחת לרגליים כי היא נותנת בטחון. אני שלמה עם השם ועם המשמעות שלו בשבילי, אני מהדהדת אותו ומרגישה שעושה לו שרות והוא יהפוך להיות מיינסטרים".

איך נראים חייך מחוץ לעולם הספורט והאימונים?
"הרבה מהתחביבים שלי קשורים לספורט: אימון בחוף, טרקים בטבע, קמפינג ולהדליק מדורה בשטח, ומרחבים של פסטיבלים אבל יש מעבר: אני אוהבת בעלי חיים וגם חתולי רחוב. אני אוהבת את המשפחה שלי וארוחות שישי. אני אוהבת רכיבה על אופניים ולרקוד, לצייר ולגנן, אני נהנית מזמן איכות עם אנשים, ההפך מהילדה שהייתי".  

וזוגיות?
"אני רווקה ולא חוויתי הרבה זמן זוגיות, ואני מאחלת לעצמי זוגיות טובה וקשר זוגי ובריא". 

שרון בירנבוים: "אני אחות תאומה ואין מנוס בסטטוס הזה מלהיות עם אופי תחרותי"

בת 23, מרעננה, אחת מארבע בנות להורים וסבים רופאים, בוגרת תיכון אוסטרובסקי במגמת כימיה וביולוגיה. מאז הבאזר בעונה הקודמת, היא הספיקה להשתחרר מצה"ל ולהתחיל עבודה בסטארט אפ רפואי בתור מפענחת דאטה. עיקר העבודה שלה היא מול מחשב אבל בסוף היום היא מפנה זמן ללכת לאימון במתחם הנינג'ה ברעננה ונחשבת לאחת הנשים החזקות שם. 

בירבנבוים היא אחת מארבע בנות במשפחה, תאומה. התאמנה בעברה בהתעמלות מכשירים, ריקוד ואקרובטיקה. ובשנת 2015 זכתה במדליית זהב באליפות הארץ באקרובטיקה. נחשבת למתמודדת הכי צ'יל בנינג'ה. היא לוקחת הכול בפרופורציות וטוענת שבאה בעיקר ליהנות. 

איך נראים חייה של מתמודדת נינג'ה?
"החיים שלי רגילים, אין לי לו"ז קשוח. הנינג'ה אצלי זה תחביב שאני מאד אוהבת. אני מתאמנת בממוצע שלוש פעמים בשבוע, שעתיים עד שלוש שעות על חשבון שנ"צים. ההתמודדות הגדולה היא גם עם פציעות בעיקר בידיים וצריך סיבולת כאב".

מה הדרייב שלך?
"אני נהנית לנסות דברים חדשים, להתגבר על פחדים ולאתגר את עצמי. מבחינתי להשתתף בנינג'ה זה לצאת מאזור הנוחות שלי ולהעמיד את עצמי בסיטואציה חדשה, מלחיצה, כל פעם מחדש בהשקעה והתמדה. ומצאתי את הספורט הכי כיף שיש".  

מה יחשב מבחינתך להישג הכי גדול?
"להצליח ברגע האמת ולדעת שהבאתי את היכולות שלי לידי ביטוי, וזה אומר להגיע הכי רחוק ולהיות בגמר. הישג גדול יכול להיות בהתמודדות מול בנים. אני מרגישה שאני מסוגלת לנצח אותם, ברגע האמת אני מאמינה שיכולתי לעקוף הרבה בנים אם היינו באותו מסלול". 

האם תהיה עוד עונה?
"כרגע זה לא משהו שאני מתכננת או מתכוננת אליו, אבל תמיד יש סיכוי". 

מה ההישג הגדול שלך עד כה?
"אני האישה היחידה שעשתה סווינג של ארבעה מטרים וגם המתמודדת היחידה, כולל גברים, שצלחה את הסווינג במכשול האנקונדה בעונה הזאת. זה היה רגע מטורף ומדהים". 

עד כמה את תחרותית?
"אני אחות תאומה ואין מנוס בסטטוס הזה מלהיות עם אופי תחרותי. כשהייתי קטנה התחרות בינינו הייתה מאד מורגשת והכל היה סביב התחרות. עכשיו זה מתבטא ברצון להצליח ולא בהכרח דחוף לי להיות במקום הראשון אלא להביא את עצמי לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר אבל כמובן שזה תמיד נחמד לזכות". 

מה החלום הגדול שלך?
"להתקבל ללימודי רפואה. בימים אלה אני נמצאת בדרום אמריקה, טיול של חצי שנה עם החברה הכי טובה שלי והחבר שלי, שקד שוסטר, שהוא גם מתמודד בנינג'ה, הכרנו במכון בזמן האימונים אבל התחלנו לצאת רק אחרי שהצילומים נגמרו. אני נמצאת בשלב הפסיכומטרי ומקווה ללכת בדרכי המשפחה, סבא וסבתא שלי רופאי שיניים, אבי רופא פנימי, אימא רופאת שיניים, ואחותי בת השלושים עושה כיום סטאז'. התחום שמעניין אותי הוא אף אוזן גרון. נינג'ה יישאר תחביב".