ניילומאניה

הניילון הוא פולימר סינתטי פלסטי טהור שהומצא בשנות השלושים של המאה העשרים. הסיב הומצא בעיקר כפועל יוצא מהתחרות המאסיבית על שוק הסיבים, ובעיקר כדי לתת מענה זול ויעיל כנגד יצרני המשי מהמזרח הרחוק. מי שעמד מאחורי הפרויקט וקידם את פיתוח החומר הסודי עבור חברת דופונט האמריקאית היה המדען וואלס קרותרס.

בתחילת אותו עשור, או ליתר דיוק בספטמבר 1931, נולד הסיב הפלאי שנועד לעשות מהפכה בעולם הסיבים בפרט, והטקסטיל בכלל. מאפייניו של סיב הניילון שכוללים בין היתר חוזק, גמישות ועמידות בפני לחות וחום, הפכו אותו לחומר נחשק ומוערך מיד עם צאתו לשוק.



גרביונים – המצאה מרגשת

המוצר הראשון בו שולבו סיבי הניילון באופן פרקטי הוא מברשות השיניים, שהוצגו לראשונה לציבור בשנת 1938. אך גרבוני הניילון הן ללא ספק המוצר המזוהה ביותר עם החומר. ייצורן המסחרי של סיבי הניילון עבור הגרבונים החל רק שנה מאוחר יותר, ב-1939. באותה שנה נראו בתערוכת הסחר הבינלאומי בניו יורק גרבי הניילון הראשונים שהפכו ברגע אחד לאחת ההמצאות המרגשות והמשפיעות על עולם האופנה באותה תקופה.

השינויים האופנתיים שאפשרו לנשים לחשוף את רגליהן, ומחירם הזול של הגרבונים יצרו להיט מכירתי שהביקוש לו עלה מעל למצופה. במאי 1940 הופיעו הגרבונים הראשונים בחנויות הכלבו בארה"ב ולמעלה מ-780 אלף זוגות נחטפו כבר ביום הראשון להופעתם. במחצית אותה שנה נמכרו בארה"ב בלבד כ-65 מיליון זוגות.



ניילון – שם גנרי

ניילון הוא למעשה שמם של אותם גרבונים, שהפך עם הזמן לשם גנרי של החומר הסינתטי הנפוץ ביותר. מעניין לציין שמקור שתי האותיות הראשונות במילה NYlon נלקחו מהעיר ניו יורק שבה הוצגו הגרבונים לראשונה. לפי גרסה אחרת, מקור השם ניילון בעת פיתוחו הסופי של החומר, אז פלט אחד המדענים את המשפט "Now You Lose, Old Nippons" (עכשיו הפסדתם יפנים מיושנים). ראשי התיבות של אותו משפט נבחרו כשמו החדש של החומר והביעו את ההתרסה כנגד היפנים שהתחרו על אותו פלח שוק.

במהלך מלחמת העולם השנייה חלה האטה משמעותית בייצור ניילון לצרכים אופנתיים ויומיומיים. רוב הייצור תועל למטרות אספקה צבאית שכללה מצנחים, אוהלים, חבלים, צמיגים, שכמיות, כובעים וכדומה. הנשים אמנם התקשו להשיג את הגרבונים, אך כיוון שלא יכלו לוותר על המראה המפתה, מצאו תחלופה בשרטוט פסים ישרים על אחורי רגליהן, שדימו את הפריט האופנתי החסר.

הניילון חזר לשוק ובגדול רק בשנת 1945 ולקראת סופו של אותו עשור כבר נעשה בו שימוש גם בתעשיות השטיחים וריפודי המושבים במכוניות. היום הניילון עדיין נחשב לאחד החומרים הפלסטיים החשובים ביותר והוא משמש בין היתר לייצור בגדים, בדים, רשתות, חבלים, חומרי אריזה, תיקים, ציוד מחנאות ועוד.



טקסטורות כיד הדמיון

לדברי אדריכל צביקה דונסקי, "תכונתו הבולטת של הניילון היא עמידותו יחד עם יכולתו לקבל טקסטורות וצבעים כיד הדמיון. חסרונו הבולט הוא שאינו ידידותי לסביבה". בהקשר זה, מן הראוי לציין כי במספר מדינות בעולם כבר נחקקו חוקים המחייבים תשלום עבור שקיות ניילון, מה שהביא להפחתה משמעותית בשימוש בשקיות. במקביל, לא מעט מיזמים של ארגוני איכות הסביבה וחברות ענק, שוקדים על מחזור שאריות ניילון מסוגים שונים והפיכתם למוצרים חדשים.

הניילון הוא חומר מרתק ומסקרן שמהווה מקור להשראה ולשימוש על ידי מעצבים בתחומים שונים. מצבי הצבירה השונים של הניילון מאפשרים לעשות בו כמעט ככל העולה על הדעת ומייצרים תוצאות מרתקות בתחומים רבים בחיינו: הניילון נכנס אלינו הביתה, יוצא אתנו החוצה לטיולים, מגן על גופנו ולמעשה נמצא בכל מקום.

המעצבת הגרמנייה מוניקה פורסטר, עיצבה חדר ישיבות עתידני נייד עשוי ניילון. חדר הישיבות, שצורתו עגלגלה, מתנפח באמצעות המאוורר שמוצמד לו ומתקפל לתוך תיק מיוחד בתום השימוש. אולריקה אנגברג וקספר מדין השוודים, עיצבו אלמנט נייד בצורת פרח, שגם הוא ניתן לאחסון בתוך תיק מיוחד.

מדובר במרבץ בצורת פרח מרופד ניילון שניתן להתרפק עליו ולשחק עם עלי הכותרת שלו בתוך ומחוץ לבית. מרבצי פוף שונים, לגדולים ולקטנים, מיוצרים על ידי חברת "סומו" האמריקאית. בית העיצוב הבריטי "פיוצ'ר פקטורי", משכלל את כסא "רוח רפאים" של קארים ראשיד, ומוסיף לו שכבת ניילון מפוסלת על המשענת והידיות.



הניילון משמש כחומר גלם גם ללא מעט גופי תאורה. שרון מרסטון הבריטית, מעצבת גופים עשויים אינספור פיסות קטנות וצבעוניות של אריגי ניילון. סטפן בורקס האמריקאי, מייצר גופי תאורה עליהם הוא מותח בדי ניילון לקבלת אפקט מסתורי. אפקט דומה מקבלים ת'לרמון והמפטון הבריטים, כשהם מותחים גרבי ניילון שחורים עם דוגמאות על גופי עשויים זכוכית. דיוויד דיזיין השוודי, מנצל אף הוא את האלסטיות של הניילון ומעצב גופים שמתנפחים למקסימום בעת הדלקתם ומשחררים אוויר כשאינם נמצאים בשימוש, בדומה לבלון. גופים דומים מוצגים באולטרה תאורה.

הניילון נמצא סביבנו גם מחוץ לבית. חברת "דשא עוז", למשל, מייצרת מבחר מרבדי דשא סינתטיים עשויים סיבי ניילון. "טויס אר אס", מציעים ערכת טיולים לילדים שכוללת אוהל, כיסא ושק שינה שמתקפלים כולם לתוך תיק מתנייד על גלגלים. עוד מ"בייביס אר אס", לול נייד מתקפל לטיולים או ביקורים מחוץ לבית, שכולל כילה שמגינה על התינוקות מפני יתושים ומזיקים. שניהם עשויים ניילון.

ואיך אפשר לצאת בלי שקיות לכריכים ושלל ממתקים, פירות ודברים טובים? "חוגלה קימברלי", מציעה שלל סוגי שקיות ניילון, בהן שקיות אחסון לנשנושים בשם שקיות חבורת ריצ'רץ', שעליהן איורים ילדותיים משעשעים. המעצב הנודע טוד אולדהם, עיצב דוגמאות לחברת השקיות האמריקאית מובי", שמייצרת שלל שקיות עם איורים ודוגמאות שונות. שקיות דומות מוצעות על ידי חברת "הפטי".



האופנה בשירות המחזור

בתחום האופנה ניתן לציין את התיקים של חברת "פלסטטשה" שנעשו במיזם משותף גרמני-הודי, במסגרתו מעוצבים התיקים בברלין, אך מיוצרים מסיבי הניילון בהודו. התיקים נארגים בעבות יד ומופיעים בגדלים שונים, כשעליהם מוטיבים שונים של פירות, מלאכים, בעלי חיים ועוד. התיקים של האמנית מיכל אדרי, עשויים שקיות ניילון שאספה, עיבדה וסרגה בגוונים ובדוגמאות שונות. על פי אדרי, "אוסף התיקים מוכיח שגם חומר פשוט יחסית יכול להפוך לפריט אופנתי לכל דבר".

בקולקציית הקיץ של "ליה", ניתן למצוא גופייה ממוחזרת עשויה שקיות ניילון פשוטות. לדבריה, "מקור ההשראה לגופייה בהצטברות שקיות הניילון שנערמות אצלנו בבית מהסופר. במקום לזרוק אותן אפשר לעשות בהן שימוש נוסף ולאורך זמן, וגם לתרום לאיכות הסביבה. הגופייה היא ייחודית ונעשתה כאות הזדהות למודעות ההולכת וגוברת לאיכות הסביבה ולמחזור".

אירית וילנסקי, יוצרת גם היא פריטי אופנה משקיות ניילון ממוחזרות. התיקים, הארנקים והתכשיטים עשויים בעבודה יד, כך שלעולם לא מתקבלים שני מוצרים זהים. לדבריה, "את הניילון אני מעבדת בטכניקה של חימום שמקשה את החומר ומבטיח את עמידותו לאורך זמן. כל המוצרים ממוחזרים וידידותיים לסביבה".

התכשיטנית הגרמנייה אלין בויאסיאן, עושה אף היא שימוש בניילון ביצירותיה. תוך כדי ניסוי ותעייה היא גילתה שהנחת פיסת ניילון צבעוני בתוך גומחת טבעת כסף, גורמת לניילון להיראות כמו אבן חן יוקרתית בשל החזרי האור של הכסף מתחתיה.

 

מתוך: נישה

לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה