ניו יורק, ניו יורק
סדרת הטלוויזיה "נויורק" עוסקת בישראלים המנסים להגשים את החלום האמריקאי. קבלו הצצה לסט התכנית שצולמה ב-3 מדינות שונות
כששמעתי שעושים סדרה חדשה על ניו יורק ועל ישראלים בניו יורק, ממש הסתקרנתי. הסדרה מגוללת את סיפורו של יוסי, בן למשפחת פשע שהוגלה לניו יורק ומתחבר שם עם ישראלים שעובדים בעגלות ומנסים להגשים את החלום האמריקאי. למעשה מדובר בעבדים מודרניים של תרבות הצריכה בעיר שמקרינה כל כך הרבה שפע כלפי חוץ.
דורי מדיה דרסט, חברת ההפקות שנחשבת בתעשייה למוצלחת ביותר בהפקת סדרות ישראליות, נכנסה לפרויקט מחייב, כי כשהכותרת היא "ניו יורק" – השמים הם הגבול. בסדרה כזאת, אי אפשר לא ללכת עד הסוף עם כל היבט אפשרי: עם תסריט, עם השחקנים, עם הבימוי, עם ההלבשה ועם הארט (עיצוב התפאורה) כמובן.
רחובות ניו יורק באולפן בהונגריה
על הצד האמנותי של הסדרה הגרנדיוזית הזאת ניצח המעצב יצחק (צחי) רונן, בוגר בצלאל. בירור קצר הבהיר לי שהחלק ראשון של הצילומים נערך באולפנים בהונגריה, שם היה רונן אחראי על עיצוב הרחובות בסגנון ניו יורקי.
בעזרת צוות עבודה גדול, הוא שינה את מראה הרחובות בהתאם לאווירה הניו יורקית שאותה רצה ליצור, וזאת על ידי שינוי צבעי הקירות, מראה המדרגות וחלונות הראווה ועוד. בארץ, הוא עיצב כמה דירות שכביכול נמצאות בניו יורק, ובניו יורק עצמה צולמו סצנות חוץ שונות.
עניין אותי לדעת כיצד מכניסים לדירות צנועות את הקסם הזה שחשים ישראלים שחיים בניו יורק, אילו החלטות עיצוביות מקבלים בשביל להעביר את הססגוניות הזאת. בגורדי שחקים הנוף העוצמתי עושה לבדו את כל העבודה, אך מה אפשר לעשות עם דירות צנועות, שאי אפשר
לבנות עולם
צחי, במה הפרויקט הזה שונה מהפקות אחרות?
"הפרויקט בעיקרו אינו שונה מהפקות אחרות. כשניגשים לעצב הפקה, באים בעצם לבנות עולם. זה לא משנה אם העולם הוא עולם מודרני, עתיק, ישן או חדש. האתגר העיקרי בהפקה הזאת היה לבנות שני עולמות מקבילים. לשניהם יש את החוץ והפנים שלהם, ושניהם צריכים בחלקיק השנייה לגרום לצופה להבין איפה הוא נמצא.
ההחלטה הייתה לאפיין את הדירות האמריקאיות בצבעוניות כהה, להשתמש בהן בטקסטורות יותר עמוסות ובצבעים יותר רוויים, מה שנותן תחושה של מקום עם היסטוריה רבת שנים. הדירות בישראל, לעומת זאת, מתאפיינות בסדרה בצבעוניות בהירה ובאוהאוסית".
הרחובות וכל צילומי החוץ בסדרה צולמו בניו יורק. צילום: יצחק רונן
דירה של צעירים ישראלים שהגיעו לעבוד בניו יורק. צילום: מירי שמעונוביץ'
הדירה של איבון מרוהטת בריהוט אמריקאי-קלאסי. צילום: מירי שמעונוביץ'
התפוח הגדול בשלושה חלקים
האם החיבור בין אתרי הצילומים המרובים (דירות בישראל, אולפנים בהונגריה וצילומי חוץ בניו יורק) היה אתגר עיצובי או שלא היה צורך להקדיש לכך התייחסות מיוחדת?
"ריבוי אתרי הצילומים יוצר כמובן עומס בעבודה, אבל אינו משנה את דרך החשיבה. את ניו יורק חילקנו לשלושה סוגי צילומים: בניו יורק עצמה צילמנו את הרחובות השוקקים אנשים ומכוניות.
היה לנו חשוב לאפיין את סביבת המגורים של כל דמות, את אזורי המחיה שלה. את הסצנות המסובכות מבחינת משחק צילמנו בבולגריה, באולפנים שבהם בנינו סט בסיסי של רחובות ניו יורק. את הרחובות האלה הלבשנו וצבענו, ובנינו בהם חנויות וחלונות ראווה. זאת בעצם עבודת ההכנה שעשינו כדי לצלם בעיר.
|
|||||
העברנו רפרנסים של חנויות ושל חלקי רחוב שאותם יצרו בבולגריה כדי לייצר התאמה מושלמת בין חלקי הסצנות שצולמו בניו יורק לאלה שצולמו בבולגריה. החלק השלישי הוא הצילומים בארץ – פה צילמנו את פנים הדירות והמסעדות. כדי לייצר המשכיות בין צילומי הפנים לצילומי החוץ הדפסנו צילומי ענק של הרחובות שבהם צילמנו, העמדנו אותם מחוץ לחלונות וייצרנו למעשה נוף זהה לנוף הנשקף מבעד לחלונות הבניינים המצולמים".
איך יוצרים לכל דירה את האופי המותאם לדמות ספציפית?
"כל דמות עוברת סוג של תחקיר ותהליך אפיון – מה היא לובשת, עד כמה נקייה הדירה שלה, האם זו דמות ששכרה מעצב או לא, האם הדירה קלאסית או מודרנית וכן הלאה. לאחר מכן עוברים לשלב הרפרנס, מסרטים, ממגזינים, מספרי עיצוב וכדומה".
ואני אומרת, איזו הפקה! לטוס על חשבון העבודה לניו יורק, לצלם ועוד לקבל על זה שכר? אם לא הייתי אמא הייתי קופצת על הגב של המפיקה ולא מסכימה לשחרר.
טביעת ידו של המעצב ניכרת בחלל המוקפד. צילום: אייל בצלאל
מסעדת דימה – מסעדה של מאפיונרים בניו יורק. צילום: מירי שמעונוביץ'
מטבח בדירה של צעירים ישראלים שהגיעו לעבוד בניו יורק. צילום: אייל בצלאל