סערת נגה ארז ועדן בן זקן היא הדובדבן הרקוב שבקצפת
זה היה יכול להיות שיתוף פעולה מהמם, אבל התגובות האכזריות שגרמו לעדן בן זקן ונגה ארז לבטל הכל - ועוד ביום בו נדרשנו להתענות בשל שנאת חינם - הן עוד הוכחה לכמה שהכל רקוב פה. טור אישי
היה הייתה גולדה (לא ההיא מהגלידה), שאמרה פעם שהשלום יבוא, כשהערבים יאהבו את הילדים שלהם יותר משהם שונאים אותנו. מאז, יש לציין כי בוצע במשפט הזה כל אופורטוניזם גזעני אפשרי אבל יתרה מכך, הוא הפך אותנו לחברה שאסור לה לתהות אם גם היא די שונאת ערבים, הרבה יותר ממה שהיא אוהבת את הילדים שלה. אני אומרת את זה בקול רם כשברור לי שאיחשד באנטישמיות במקרה הטוב. בעיקר אם אגנה את השחתת שלטי קמפיין החזרת החטופים, את העובדה שעינב צנגאוקר היא אחת הנשים המושמצות ברשת לצד רבות וטובות כמו נגה ארז. כולנו נישלח להתאבד בעזה בהקדם, שהרי לקפלן, אנחנו כבר מגיעות בכוחות עצמנו. אבל בואו, אם היינו באמת סבבה עם הילדים שלנו, היינו יודעות שלהוריד אותם מהמדים ולהוציא אותם מהמנהרות דחוף יותר מעוד כמה מבוקשים מחוסלים או כיבוש מחדש של התנחלות לא נחוצה על ציר נצרים.
>> נועה קירל מציגה: איך להישאר בחיים בתקופה הכי חשוכה
בכנות, ניסיתי לחסוך את ריקאפ החדשות השבועי והמלא, שהרי בהכשרתי אני אישה שאמנם כותבת מילים אבל מרשמים לקלונקס זה עדיין לא בסמכותי. ועדיין, בואו נדבר על השילוב של נגה ארז וחדוות ההרס העצמי של קריאת טוקבקים. סתם, בואו נדבר על שיתוף הפעולה המתוכנן בין עדן בן זקן ונגה ארז שסוכל מהר יותר מטיל בליסטי והיה קצר יותר מהקריירה של ג׳קו אייזנברג. ובינינו, מסיבות לא מאוד שונות. וכל הכיף הבלתי נגמר הזה, הוא רק דובדבן חמוץ מדי מעל הציניות היהודית הבלתי נתפסת, שעדיין דרשה מאיתנו לציין את תשעה באב בתענית והטפת מוסר לאהבת חינם (כל עוד אינך ערבייה, חילונית, דמוקרטית או חלילה נפלטת לה המילה שלום מהפה. מתוך שינה) – כשאנחנו בשיאו של חורבן בית שנמשך כבר כמעט שנה, איך לא, בגלל שנאת חינם.
שיתוף הפעולה המתוכנן בין עדן בן זקן ונגה ארז סוכל מהר יותר מטיל בליסטי, אבל זה רק דובדבן חמוץ מדי מעל הציניות היהודית הבלתי נתפסת, שעדיין דרשה מאיתנו לציין את תשעה באב בתענית והטפת מוסר לאהבת חינם
במציאות שבה קומץ משיחי מגובה בצבא בוטים ומליציות חמושות, שמגדיר מה יהודי ומה צריך להישלח לחאן יונס, קירוב הלבבות הזה שבין היפסטריות עם פוני קטמין ואוברולים מנומרים בשלושים שקל היה יכול להיות מה ש"ווי אר דה וורלד" ניסה להיות באייטיז. זה לבטח היה נחמד יותר מלקבל על עצמנו מציאות שבה זה ממש בסדר להרוג את כל מי שלא מסכים איתנו ולצרוב עליו מגן דוד (קרה), או סתם לקרוא לו בוגד. בואו, כבר ראינו שלפרוץ לבסיסים באלימות זה ממש בסדר כל עוד אתה חובש את הכיפה הנכונה והאלוהים שלך מדבר משיחית למתחילים. ולא תמצאו את הקורס הזה בדואלינגו של הגויים, בדקתי.
ונכון, הקריירה של השתיים כנראה תשרוד את רעש האדמה הדמגוגי הזה. ארז תמשיך לבנות גשרים מוזיקליים בחו״ל גם כשכולם ימשיכו לקרוא לנו רוצחי ילדים ובן זקן תמלא את האצטדיונים תוך ריצוי מלא של הקהל שלה. אלו שנותרו בין לבין וללא רגשות פלייליסט מיוחדים לכל אחת מהשתיים, ייאלצו להבין שמדובר בעוד פרק בהגדה מסויטת שנהיה חייבות להעביר הלאה, בין אם במקלט השכונתי או במקלט המדיני של הרילוקיישן. על סתימת הפיות, על האלימות, על החיוך המעושה שקורא לך ״אחותי״ ומציע לך להתלבש אחרת תוך שהוא רוכב על כספי המסים שלך כדי לממן עוד מליציה. ואם תעיזי למחות בכלים הדמוקרטיים המעטים שעוד נותרו לך, הוא גם יכול לוודא שתשבי במעצר כמה ימים כדי לחשוב על המעשים שלך. העיקר שכיכר דיזנגוף תבער למען תפילות מופרדות שכל קשר בינן ובין מסורת מקרי בהחלט.
וזה בדיוק מה שכל כך מפחיד, כשהעיניים שלנו מסומאות מאיומים בערבית ואיראנית, כמעט שקשה להבחין בקו הדמיון שהולך ונעשה דקיק עד לכדי בלתי נראה, בין מי שמנסה להכחיד אותנו בגבולות ובין מי שידיו אוחזות חזק בשאלטר של שלטון החוק (וזה כשהן לא הולכות לעשות לינץ׳ באמא ובנותיה שכל חטאן היה להתגורר ברהט ולהתבלבל עם הוייז). ואנחנו לא נוכל לעשות להם הנחת דה-הומנזיציה. לא נוכל להתחמק, להקריס עליהם בית ספר ולהגיד "אופסי, היו שם טרוריסטים" ולא להביט בתמונות. וזה לא כי רק האלימות הזו לא מובילה לשום מקום, היא מלמדת אותך להפנים שזה לא יהודי לחלץ אנשים מהשבי.
אבל נחזור לנגה ארז שכבר התקפלה בפעם הקודמת כשנטען שהיא תומכת בארגון החרם BDS שבאופן אישי אין לי עניינים חביבים מולו. הטענות שהופנו כלפיה הן לא רק דמגוגיות, הן ממש מבטאות פער מדאיג בהבנת הנקרא. הן של מילים והן של מציאות. שהרי לארז, שמרכז העשייה האומנותית שלה עדיין מתרחש בחו״ל (כאמור, במציאות שבה אנחנו באמת מוחרמים) – אין שום אינטרס לתמוך בתנועה שתחרים בין היתר, ובכן, גם אותה. בציטוט המלא מהסערה דאז, היא אמרה: "אני מאמינה שה-BDS עשה עבודה חשובה בלהטיל זרקור על הסיטואציה, אבל אני מקווה שכל המאמץ, הזמן והכסף שהם השקיעו בזה – יושקעו בשיח ובחיבור". אז אנחנו בעד קירוב לבבות כל עוד זה לא מצריך מאיתנו לנהל דיאלוג, להקשיב ואולי להתמודד עם ביקורת? מה, אנחנו דיקטטורים או סתם ילדים בני ארבע?
ובכנות, אין לי טענות כלפי עדן בן זקן. יש לה קהל לרצות וחשבונות לשלם ושת״פים באינסטגרם לסגור ואני עדיין רוצה לחיות בחברה שבה אנשים יכולים לחשוב ולחלום בשפה ובערכים שמתאימים להם, כל עוד הם לא נכפים עליי. גם אם אני לא רואה את המציאות באותה עין, אני חייבת להילחם על הזכות שלה להתקיים מבלי להרגיש ״פראיירית״ ואני יודעת שהולכים לדפוק אותי על זה. אז ארז תמשיך להופיע בחו״ל, בן זקן תמשיך למלא אצטדיונים מפוצצים, כמו זמרים אחרים מהמילייה שלה. וכולם יחד בסלסול גדול יוכיחו לנו שבמדינת ישראל הנוכחית, דיאלוג זה לא קירוב לבבות וזה עדיין יותר גרוע מלשכב עם ילדה מתחת לגיל 18, לכאורה.