מתרשלת

אני אפתח בכמה מחמאות: לא הייתה ולא תקום עוד זמרת כמו שרית חדד כשזה נוגע לעשיית כסף ממוסיקה. האישה בעלת הקול המסתלסל מצליחה למכור את אלבומיה ולייצר מהם אלבומי זהב, פלטינה, פלטינה כפולה ואפילו לפלטינה מחומשת.

עוד לפני שהאלבום החדש שלה "מרוץ החיים" יצא, הוא כבר הספיק להגיע למעמד אלבום זהב עם מכירות מעל 25,000 עותקים. זה לא נגמר שם. שלושה ימים לאחר מכן, כשהוא כבר מונח בחנויות, הוא הגיע למעמד אלבום פלטינה. וזאת למרות ההורדות שיש היום ברשת, שיתוף הקבצים וכל שאר מרעין בישין. קשה מאוד להתווכח עם ההצלחה המדהימה של שרית.

מיס מיוזיק

את האלבומים של שרית אפשר למעשה לחלק לשלוש תקופות: התקופה המזרחית-עממית שהתחילה ב- 1995 עם "ניצוץ החיים", אלבומה הראשון והסתיימה ב-1999 עם אלבום ההופעה החיה; התקופה הישראלית-לאומית שהתחילה ב"לעשות מה שבא לי" ב- 2000 והסתיימה ב- 2003 עם "רק אהבה תביא אהבה" וכמובן התקופה השלישית שהיא תקופת המיתוג של שרית בתור מיס מיוזיק, ובכלל, התקופה שבה עלתה המוזיקה שלה לסטנדרטים בינלאומיים כשהתחילה עם "חגיגה" ב- 2005 והמשיכה עד ל- 2007 עם "זה ששומר עלי".

האלבום החדש שלה הוא ההזדמנות להתחיל מסע חדש בקריירה ארוכת השנים של שרית. לעומת אלבומי התקופה האחרונה, באלבום זה החליטה שרית לחזור לתקופה המזרחית, וזה מתבטא בטקסטים הפשוטים (שבהגזמה אגיד שהם אפילו גרועים) שלא צריך להתעמק בהם לעומת הטקסטים של כל האלבומים הקודמים (שהיו מאוד טובים ביחס למוסיקה ים תיכונית), ההגשה בנוסח אישתר אלבינה שפשוט מורידה את שרית בכמה רמות והעיבודים האוריינטלים שלעומת האלבום הקודם, די על הפנים וזה בלשון המעטה.

באלבום נטלו חלק צ'ולי זכאי ושי ראובני, צמד דו סול, הנרי שתרם רק שני שירים ומשה פרץ שהגיח לו עם שיר אחד. "מרוץ החיים" נפתח בשתי רצועות של זכאי-ראובני. "הגורל הטוב" היא רצועה קובי פרץ-שיק, עם טקסט שבעצם אומר "למי אכפת על מה השיר מדבר ואם יש קשר בין המילים, העיקר שיש עיבוד טוב וביצוע מעולה". ואכן יש. "אתה החיים שלי, אתה הנשמה שלי, אתה העולם שלי", היא שורת המחץ הבנאלית של "הנשמה שלי", הרצועה השנייה. טקסט חיוור מאוד, ביצוע מאולץ, ועיבוד פשוט משעמם. "אהבה בתוכי" של דו סול בשיתוף של שי ראובני הוא סוג של גרסה נשית: טקסט, עיבוד וביצוע ל"הוזה אותך מולי" של אייל גולן. ואני אומר לעצמי "שמענו את זה כבר פעם, לא?" וחבל! "מקודשת" הוא שיר מזרחי פשוט נהדר.



מה רצתה המשוררת?

סוף סוף אחרי שלושה שירים, ברוך השם מבינים על מה שרית בעצם שרה. שיר חתונות להיטי שפשוט עושה כייף. אם כבר מזכירים את ה', אז הוא מגיע גם ב"בעזרת השם" שממשיך את אווירת האירועים שהתחילה ב"מקודשת". מדובר בשיר תקווה שבחיים לא הייתי מאמין ששרית הייתה מקליטה, אבל אני לא מתפלא לנוכח שאר הרצועות.

קיבלתי קצת נחת עם הרצועה "דג זהב" – שיר מקסים עם טקסט קטן וטוב וביצוע מרגש של שרית. אבל התבאסתי ברצועה "מילה טובה" שבאה לאחר מכן. "מילה טובה" נשמע כמו חיקוי ל"אש" של משה פרץ. העיבוד פשוט לא מתאים לרמה של שרית והוא עוד ניסיון לייצר להיטים פשוטים שימכרו טוב בסלולרי. "בשבילך", הרצועה הבאה נשמעת כמו עוד חיקוי, והפעם של שרית עצמה, לשיר שלה "עם הפנים למערב" שהופיע באלבום "מיס מיוזיק" ב- 2005. למרות זאת, מדובר בשיר טוב, ממש כמו ה"מקור".

"כמה" היא בלדה יפה וייחודית לעומת שאר השירים באלבום, עם עיבוד יפה וביצוע יפה גם כן. מתאים מאוד כסינגל לדעתי. שיר הנושא, "מרוץ החיים" הוא שיר טוב של הנרי שפשוט גורם לי לשאול "הנרי, למה לא תרמת יותר שירים לאלבום הזה? אתה חסר!". "זוזו" היא רצועה קצבית באווירה יותר עממית, והתוצאה עצמה טובה, מכיוון שהשיר מצליח לייצר את אותה תחושה של "חפלה" שכמעט כל אלבום של שרית לא שלם בלעדיה, אבל זה לא משתווה בכלל ל"חפלות" מהאלבומים הקודמים.

השיר הכי טוב באלבום, "החיים שלך נפלאים", הוא סוף סוף שיר שפוי טקסטואלית אחרי מיקס הקשקושים שקיבלנו בשאר הרצועות, ומי אם לא הנרי עומד מאחורי הרצועה המדהימה הזאת. ללא ספק עוד סינגל פוטנציאלי. "חמסה" הוא שיר מאוד חמוד שיעשה טוב לכל אימא טרייה: שיר על ילד מקסים שאומרים עליו "חמסה עלייך". מעלה חיוך! לסיכום, מדובר באלבום שאותי אישית הותיר לא מרוצה. אני בטוח שלא אהיה היחיד שיתאכזב, וזאת במיוחד אחרי שאהבתי את מרבית האלבומים הקודמים של שרית.

ולא, למרות מה שמעריציה הכבדים יחשבו, לא צריך לאהוב מוסיקה מזרחית כדי לאהוב את שרית. המזרחית ששרית נהגה לעשות הייתה איכותית מאוד ביחס לשאר הז'אנר, ומשום מה, באלבום הזה היא נפלה ברמה.

שרית חדד, מרוץ החיים, הד ארצי