תם עידן: מתי כספי הלך לעולמו. לא יהיו עוד אמנים כמותו

הבוקר (ראשון 8.2) הלך לעולמו מתי כספי, מהיוצרים המרכזיים והמשפיעים בתולדות המוזיקה הישראלית. כספי נפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב, בגיל 76, לאחר מאבק במחלת הסרטן. במאי 2025 חשף לראשונה את דבר מחלתו, ובהמשך פנה לציבור בבקשה לסיוע במימון טיפולים רפואיים מורכבים. בתוך חמישה ימים גויס סכום של כחמישה מיליון שקלים – תגובה יוצאת דופן בהיקפה, שמעידה על מקומו הייחודי בתרבות הישראלית ועל הקשר העמוק שנרקם בינו לבין הקהל לאורך עשרות שנים.

>> מתי כספי חושף: "חליתי בסרטן מתקדם עם גרורות בכל הגוף"

כספי נולד בקיבוץ חניתה שבגליל המערבי, בן אמצעי לשלושה אחים, להורים שעלו לישראל מרומניה. שם המשפחה המקורי שלו, ארז'נטרו, עוברת על ידי אביו ל"כספי", מבלי שמישהו יכול היה לנחש אז עד כמה השם הזה יהפוך לאחד המזוהים ביותר עם מוזיקה ישראלית איכותית. בינקותו חלה בפוליו, ובילדותו המוקדמת כבר מצא מפלט, ואולי ייעוד, בעולם הצלילים: בגיל חמש ניגן בחלילית ובמנדולינה, ובגיל שמונה היה צופה בקביעות בהופעותיו של נגן המפוחית שמואל גוגול. הצעה אחת, כמעט אגבית, שינתה את מסלול חייו: מפוחית תמורת לימודי פסנתר.

כך הגיע כספי לקונסרבטוריון בנהריה, בליווי תמיכה יוצאת דופן מקיבוץ חניתה, שאף רכש עבורו פסנתר – מעשה לא מובן מאליו באותן שנים. בגיל 15, כשהתבקש לכתוב עיבוד מוזיקלי כחלק מתרגיל לימודי, הבין שזהו הרבה מעבר לשיעור. זה היה רגע מכונן, כזה שמסמן התחלה של שפה אישית. זמן קצר לאחר מכן הופיע בתוכנית "תשואות ראשונות", ובגיל 17 הקליט את שירו הראשון, "ליצן כיפורים", במסגרת האוסף "הידד לצעירים", לצד השירים "המאושר באדם" ו"חופי זהב" – כל זאת עוד במהלך שירותו הצבאי.

מכאן התפתח מסע מוזיקלי נדיר בעקביותו ובעומקו: עשרות אלבומים, מאות שירים, ועולם צלילי שהלך והסתעף מבלי לוותר על זהות ברורה. כספי היה אמן של מלודיות מורכבות, הרמוניות לא צפויות וטקסטים שלא פחדו משקט, מהשהיה, מהקשבה. לאורך השנים שיתף פעולה עם שורה ארוכה של יוצרים ואמנים – מאהוד מנור, שהיה שותפו המרכזי ליצירה, דרך סשה ארגוב, ועד ריקי גל, מאיר בנאי, אביב גפן, גידי גוב ועוד רבים וטובים – שייצגו קולות ודורות שונים בתרבות הישראלית.

אבל מעבר לרשימת השמות וההישגים, מתי כספי מייצג דור הולך ונעלם של יוצרים – כאלה שהמוזיקה אצלם היא בגדר מלאכה, מחשבה ואמירה תרבותית. דור שלא מיהר לפזמון, שלא חשש ממורכבות, ושלא נמדד רק במספר השמעות בפלייליסט של גלגלצ, צפיות ביוטיוב וטיקטוק או לייקים באינסטגרם. שירים כמו שלו כמעט ואינם נוצרים היום: לא מפני שאין כישרון, אלא מפני שהאקלים התרבותי השתנה באופן רדיקלי ולמורכבות כבר אין מקום במיינסטרים.

מותו של כספי אינו רק פרידה מאמן גדול, אלא סימון של סוף תקופה. תקופה שבה מוזיקה הייתה חכמה, מאתגרת ואהובה בו זמנית. ובעיקר – חסרת תחליף.