מעצבת התכשיטים רוני נמדר חוזרת לתל אביב
אחרי 12 שנה בהונג קונג, כשתכשיטי היהלומים המעוצבים שלה כבשו רבות מנשות החברה הגבוהה גם בניו יורק, מגיעה רוני נמדר גם לתל אביב ומציגה יהלומים במהדורה מוגבלת
לכאורה, יש כאן עוד סיפור על אישה צעירה שעושה חייל מיצירת תכשיטי יהלומים. אם נורא מתעקשים, אפשר גם למצוא איזו כותרת שעושה משחק מילים כלשהו עם סינדרלה, כי כן, היא גדלה בעפולה, בת למשפחה קשת יום ואילו היום את תכשיטיה אוספות ועונדות "נסיכות" גרסת 2016. רק שהסיפור המעניין באמת שמסתתר פה הוא על אומץ, אומץ לתכנן מסלול מחדש גם כשכל התמרורים של החיים מורים לך להמשיך בתלם.
במקרה של רוני נמדר (39), זו הייתה אימא שלה שחלמה עבורה על קריירה מסודרת ולימודים אקדמאיים שאותם החלה. רק שערב אחד, בעודה לומדת למבחן מייגע בסטטיסטיקה, היא החליטה לעזוב הכל וללכת אחרי הלב, גם אם הלב אומר לעשות את כל הדרך עד הונג קונג.
אבל ההתחלה דווקא מתרחשת במקסיקו, בטיול של אחרי צבא, ששם היא פגשה את מי שיהפוך לבן זוגה איתן נמדר, דור שלישי לשושלת של יהלומנים. היא עבדה בחנות תכשיטים שנתנה לה גם הזדמנות לעצב, הוא נשלח לשם כדי להמשיך את המסורת המשפחתית וללמוד את התחום. אחרי שלוש שנים, שבמהלכן עיצבה ומכרה תכשיטים, חזרו השניים לארץ ונמדר נרשמה ללימודי משפטים ומנהל עסקים.
"באותו ערב של למידה למבחן המתיש, איתן שאל אותי פתאום 'למה שלא תעשי את מה שאת טובה בו, תמשיכי לעצב ולעבוד עם אנשים?'. ואני מצאתי את עצמי עונה 'אוקי. אשלח תיק עבודות ואם אתקבל – אז אלך על זה'. התקבלתי והתחלתי שלוש שנים של לימודי צורפות". כבר במהלך הלימודים החלה נמדר ליצור ולצרוף תכשיטים – בעיקר למעגל הקרוב. אבל התפנית המשמעותית בעלילה התרחשה כאשר בעלה קיבל הצעה לפתוח סניף נוסף של החברה המשפחתית בהונג קונג. השניים ארזו חפציהם ונסעו. הם לא ידעו אז שיחזרו לישראל רק 12 שנים אחר כך עם תוספת של ארבעה ילדים ומותג תכשיטים בועט ומצליח הנושא את שמה.
כל תכשיט הוא עולם ומלואו
מה מצאתם דווקא שם?
"ענף התכשיטים שמצאנו שם היה מאוד מסורתי והציג תכשיטים שגרתיים במובן מסוים. אני באתי עם משהו שהיה ניסיוני מבחינתי, וזה תפס. קסמה להם העובדה שאני מעצבת מערבית שמציעה תכשיטים שהם לא ראו קודם. נשים נהנו לענוד פריטים מקוריים שאין לאף אחת אחרת".
ומכאן הלך ונבנה המותג.
"כן, כשהרעיון הוא שמכל עיצוב יש לכל היותר שש יחידות, כך שמראש מדובר בברנד מאוד אקסקלוסיבי. התכשיטים כולם מיוצרים בעבודת יד ולא בייצור המוני – בידי בעלי מלאכה שמעבירים את הידע מאב לבן. כל תכשיט הוא עולם ומלואו, והסיכוי שתראי עוד אחת עונדת את אותו אחד לא קיים כמעט. גם תהליך הייצור הוא ארוך ומורכב – מבחירת האבנים המיוחדות והאיכותיות ביותר, דרך העיצוב וכלה בייצור בבית המלאכה שלנו".
על איתור האבנים המיוחדות אחראי שלא במפתיע בן זוגה שכבר הפך לגמולוג, דבר המבטיח, לדבריה, את בחירת חומרי הגלם הטובים ביותר מהיבטים של חיתוך היהלום, ניקיונו וצבעו. כל יהלומי הקולקציה מצוידים בתעודת יהלום מוסמכת ומתוקף כך גם הופכים מהר מאוד לפריט לאספנים: "מלבד קולקציית התכשיטים יש לנו ליין מיוחד של יהלומים גדולים וצבעוניים – ורודים, כחולים או צהובים – ששוויים מוערך במיליוני דולרים. אני עצמי, אגב, עדיין מוקסמת מהאבן עצמה בכל פעם מחדש ולא משנה אם זהו יהלום של 20 נקודות או של 20 קראט".
איך שומרים על קלאסיקה מצד אחד, כמתבקש מתכשיט ששוויו עשרות אלפי דולרים, ועל עיצוב עדכני מצד שני?
"זה בדיוק מה שאני יודעת לעשות – אינטרפרטציה מודרנית לעיצובים קלאסיים שנכונים תמיד, ומה שעומד לנגד עיניי הוא יצירת תכשיט כזה שגם בתי תוכל לענוד ביום מן הימים והוא עדיין יהיה עדכני ואלמותי. זו אולי קלישאה אבל השראה יש מכל דבר כמעט, ואני מלאת תשוקה ליצירה שלי בכל בוקר מחדש".
שאלת השאלות – מדוע חזרתם לארץ?
"חזרנו לפני שנה וזו הייתה החלטה שנבעה אך ורק מרצוננו לגדל כאן את ילדינו, במקום שהם יוכלו לקרוא לו בית. במקביל, העסקים ממשיכים לגמרי כרגיל, וזה אומר הרבה נסיעות ופגישות עם לקוחות בהונג קונג, יחד עם גלריה פה בארץ, במגדל יהלום. אני שמחה להביא לפה את העיצובים הלא שגרתיים שלנו, בתוספת החידוש של 'מהדורה מוגבלת'. יש משהו מרגש בעובדה שמסדרה של שישה תכשיטים בלבד, אחד נקנה על ידי אישה מניו יורק, השני במונקו והשלישי בתל אביב".
