מרגישה תקועה בחיים? למעין קרת יש כמה טיפים מעולים בשבילך

להתיידד עם התקיעות. מעין קרת | צילום: איתן טל
להתיידד עם התקיעות. מעין קרת | צילום: איתן טל

מכירה את הרגעים האלה שבהם את מרגישה כמו גלגל שתקוע בבוץ ואת לא מצליחה להניע? מעין קרת חולקת תובנות וכלים פשוטים שיעזרו לך להתגבר על התקיעות ולזוז, אפילו קצת

88 שיתופים | 132 צפיות

נסעתי עם דניאלה באוטו לסדנה. "את יודעת," היא אמרה לי, "חמש שנים לקח לי להירשם לחוג ריקוד לנשים בגילי, בנות 60. כמה אני תקועה ואיטית". "את יודעת," עניתי לה, רגילה למילים פוגעניות של נשים כלפי עצמן, "חמש שנים זה לגמרי הזמן שדברים כאלה לוקחים אצל הרבה מאיתנו. עד שאת מחליטה, מתגברת על כל החששות – 'ריקוד? מקום חדש? הקבוצה? מה יגידו? מה אני מסוגלת בגוף שלי?' – ואז את מחפשת מקום מתאים שגם עומד בתקציב שלך, וכל זה כשבמקביל החיים זורקים עלייך בלת"מים בלי סוף. ככה עוברות חמש שנים, או אפילו חיים שלמים, ובכלל לא נרשמת".

>> מתי נפסיק להתבייש במיניות שלנו? מעין קרת מגלה

אז אולי הגיע הזמן לנרמל את תחושת התקיעות? הרגעים שבהם את מרגישה כמו גלגל תקוע בבוץ, לא מצליחה להניע. התחושה הזו משותפת לרבות מאיתנו, במיוחד במדינה כמו שלנו, שבה המקרו לא פעם חודר ומשפיע על המיקרו – על החיים האישיים שלנו.

מעין קרת | צילום: איתן טל
מעין קרת | צילום: איתן טל

אולי התרגלת לתנועה מבחוץ – הצעות עבודה, מחזרים, חברות שמתקשרות. ואז, פתאום, זה מפסיק להגיע, או קורה הרבה פחות. התקוות תלויות שם, ואיתן מגיעים הכעס והאכזבה כשהדברים לא קורים כפי שציפית. או שאולי התרגלת לתנועה מבפנים – יצירתיות שפורצת, חשיבה אנליטית או תנופה שמניעה אותך לצעד הבא. אבל גם שם, הפתרון שאת מחכה לו פשוט לא מגיע. יש לי משהו חשוב להגיד לך: זה קורה לכולן. תחושת תקיעות מופיעה אצל כל אחת, בחלקים שונים של החיים. כשהייתי צעירה, התקיעות הזו גרמה לי לדיכאון. היום היא עדיין מדכדכת, אבל למדתי להכיל אותה.

מעין קרת | צילום: באדיבות המצולמת
מעין קרת | צילום: באדיבות המצולמת

אז מה עושות עם זה?

1. נותנות לה שם ומקום: תני לזה שם שמתאים לך – אני קוראת לזה "תקיעות", אבל אולי תמצאי מילה מדויקת יותר עבורך.
2. נושמות: נשימות עמוקות ומלאות, מהלב ומהריאות.
3. מאווררות: שיחה, כתיבה, מדיטציה, דמיון מודרך – כל מה שמוציא את המחשבות החוצה.
4. מקבלות את התקיעות: מבינות שהיא חלק מהחיים. גם כשנצליח להניע, היא תמצא דרכים לחזור מדי פעם.
5. יוצרות ועושות: כתיבה, ציור, אפייה, ספורט, טיול, קפה עם חברה – כל דבר שיזיז אותך, אפילו קצת.
6. לפעמים לא עושות כלום: לפעמים סטגנציה היא חלק מהחיים. מתוך ההשלמה הזו, לאט לאט, משהו חדש נולד.

חשוב לזכור שהתחושות האלו לעיתים מתועלות לכיוון הגוף. כשאנחנו לא מבינות מה עובר עלינו, קל להפנות את הכעס לשם: "אם רק הייתי רזה יותר, יפה יותר, מטופחת יותר – הכל היה מסתדר". אבל הגוף לא אשם. תכתיבי היופי החברתיים יוצרים אשליות ומרחיקים אותנו ממה שבאמת אפשרי. הם מכתיבים פער בלתי אפשרי בין המציאות לאידיאל ומובילים לתחושות של כישלון ותבוסה. הם לא רק תוקעים אותנו – הם גם מייצרים דיכוי מסוג אחר. אז בואי נשחרר את האשמת הגוף. ניקח נשימה עמוקה, ונתיידד איתה – היי תקיעות.