אני, חנונית מעמק חפר, הלכתי למסיבת סקס בדאנג'ן. חזרתי בהיי
חופש מוחלט, שחרור, אהבה. שחר בן ימיני הלכה לסקר ערב במועדון הדאנג'ן, וחזרה בהיי. כן, עולם ה-BDSM כולל כאב, אבל יש בו גם הסכמה מלאה, חקירה וביטחון
אני חייבת להודות כשקיבלתי הזמנה לערב נשים במועדון הדאנג'ן והזדמנות להישאר למסיבת הסקס שאחריו, הייתי אמנם נלהבת מאוד, אבל גם סקפטית. אני בחורה שמאוד מחוברת למיניות שלה, לומדת קורס ייעוץ מיני ולא מתביישת להגיד שאני אוהבת סקס, אך בכל הקשור לסטיות וקינק – מודה שלא התנסיתי או הכרתי. חזרתי מהערב מופתעת, ואפילו מועצמת. כן, מועצמת, אין פה שגיאת הקלדה.
>> מספנקינג ועד גאג בול: מדריך BDSM קינקי למתחילות
הסטיגמות ששמעתי על הדאנג'ן לאורך רוב שנות התבגרותי היו רבות ומכלילות; זה מקום אפל, מפחיד ולא יתאים לך, לובשים בו רק שחור והוא יפלוט אותך החוצה באלימות. הוא ממוקם בלב תל אביב, יריקה מעזריאלי ושרונה המיינסטרימיים. תמיד כשראיתי באיזור אנשים לבושים שחור הייתי בטוחה שהם בדרכם לאירוע (פשוט לא שיערתי לעצמי איזה אירוע), ומה שעבר לי בראש היה: "מי אלו המוזרים האלו ומה הם לעזאזל עושים". נכנסתי לקבוצת פייסבוק גדולה שעוסקת בתחום לפני מספר שבועות, וברגע שראיתי א.נשים מצלמים שטפי דם כחולים אך מנגד גם תמונות סקסיות של נשים שמרגישות סופר בטוחות בעצמן. הייתי מעט מבולבלת, אבל הבנתי שיש פה קשת מוזרה ורחבה של קינקים. אבל חייבת להודות שחוץ מהקבוצה הזו, לא קראתי או חקרתי. לאור הסטיגמות הרבות ששמעתי על BDSM, החלטתי להגיע קלולס כמו שאני אבל גם פתוחה להרפתקאות, ואיזו הרפתקה זו הייתה.
נתחיל מהעיצוב של המקום. הדאנג'ן ממוקם, כאמור, ברחוב שקט ליד שרונה, וכבר כשיורדים במדרגות האווירה מתחלפת לגמרי ונדמה כאילו נכנסת לסרט. אורות מעומעמים, צבע אדום הלוהט קורץ מכל פינה והחשיבה על הפרטים הקטנים מורגשת. אפילו על השלט בשירותים כתוב שמומלץ לא להיכנס בשניים, אם אתן מבינות למה הכוונה. החודש הוא בסימן 'תרבות ופטיש' במועדון, והוא מקיים מספר אירועים מרתקים וחשובים עבור נשים. אני נכחתי בערב הנשים ואחריו בתחילת המסיבה. תחילה שמענו הרצאה מרתקת של תמר רובין, סופרת שכתבה את הספר "אדום חזק מאוד". בהרצאה היא מספרת על גיבורת הספר, שני, שבחרה להיות חשפנית. עד מהרה אנחנו מגלות ששני זו בעצם תמר, שבגיל 22 עבדה במשך שנתיים כחשפנית – שנתיים שאותן היא מתארת ככאלה שהיו עבורה בית ספר לחיים, שנתיים שבהן לרקוד על גבר כשהיא ללא חלק עליון, עירומה בזמן שהוא דוחף לה שטרות, גרמו לה להרגיש מועצמת, בעלת כוח, יפה וכזו שהיא מושא לתשוקה ולהערצה.
הבטתי בתמר בהשתאות. משהו בי רצה להתווכח תחילה, להאשים אותה בשקריה ולנסות להוכיח אותה – איך את מעזה להגיד שחשפנות היא דבר טוב? אך עד מהרה, נוכחתי להבין שהיא הציגה גם את החסרונות, את המורכבות, ולא חששה להגיד שעם כל זאת, היא לא הייתה משנה דבר בעיסוקה גם לו יכלה. משהו בי שחרר. לראות בחורה שמציגה את המציאות כמו שהיא, ובגאון וגאווה אומרת 'כן, בחרתי ונהניתי מכך', 'לא, לא מכרתי את הגוף שלי כי לא קיימתי יחסים מלאים תמורת תשלום', בעיניי זו עוצמה אמיתית. תמר, אגב, לא לבשה שחור. היא הייתה לבושה בג'ינס פשוט, עקבים מדליקים וחולצת פלנל, בחורה שה"הכי לא רואים עליה".
לפני ההרצאה של תמר ראיינתי את נירית, אישה בת 42, נשואה ואם לחמישה ילדים. בבוקר תמצאו אותה מנהלת מערך שירות לקוחות של רשת גדולה בתחום פארקי הילדים, ובלילות היא בביתה השני, הלוא הוא מועדון הדאנג'ן. נירית סיפרה לי שהיא מזוכיסטית, אוהבת כאב ולהעניק כאב, ושמצאה מקום בו היא מרגישה בבית, כזה שמאפשר לה להוציא את הסטייה שלה החוצה בגאווה. נירית הפגישה אותי עם ע', נשלטת שלה מהעבר, שכל מה שהתרחש ביניהן במהלך קשר השולטת-נשלטת שלהן, היה שליטה על שעות השינה של ע'. זה הכל. ע', שהפכה בוקר ללילה ולילה ליום וסבלה מהמצב הזה, קיבלה מנירית משימה לשלוח לה בכל שעה עגולה תמונה שלה ממקום אחר, כהוכחה לכך שהיא ערה. אותה משימה סידרה לע' את שעות השינה כפי שלא הצליח לסדר אף טיפול. וכן, הן גם העניקו סשן של כאב אחת לשניה, כביטוי לאהבה לכאב ששתיהן חולקות, אך ללא יחסים אינטימיים.
לאחר האירועים האלה, התחילה המסיבה. לצערי לא יכולתי להישאר לאורך כל הלילה אבל זכיתי לסיור בחלק התחתון של המועדון, המבוך, שם קורה כל הקסם (והסקס). חדרונים קטנים וחשוכים לקיום יחסים בחושך, כלוב עם אפשרות להיקשר ולקבל הצלפות, מיטה ושלל פינות נסתרות כשהצבע האדום הרותח שולט, וכל פינה נותנת יותר וייבים של "50 גוונים של אפור" מקודמתה. את הסיור ערך לנו אחד מבעלי המועדון ואשתו, אנשים שעד לתחילת המסיבה יכלו לעבור מולי ברחוב ממול ולא הייתי משהה את מבטי עליהם, הפכו במהלך הערב לכוכבי קולנוע סקסיים וקסומים עם בגדי גוף מהממים, מכנסי עור ושחור לוהט שאפיין את כל האאוטפיטס של חוגגי המועדון שהגיעו בשעות המאוחרות יותר. אם קודם לכן בהרצאתה של תמר הייתי בהלם, אף אחד לא הכין אותי לפליאה המוחלטת שאפפה אותי במבוך.
בסיור פגשתי אנשים מחויכים, בעלי אנרגיות טובות, כמוני-כמוכם. אנשים שעובדים בעבודות "רגילות", נשואים ומגדלים משפחות לתפארת. אנשים שבשניה, על אף שלא הכרתי אף אחד מהם לפני כן, יכולתי להרגיש חופשייה בסביבתם, לדעת שלא משנה מה אעשה לא ישפטו אותי אלא יקבלו אותי בזרועות פתוחות ובאהבה. הרגשתי זרה בעולם שלהם, ועפתי על תחושת המוזרות הזו שלי. זה הרגיש קצת כמו להיכנס ליער הפיות בקניון רננים. נכנסתי לעולם שאינו שלי (אך יכול להיות שלי אם אבחר בכך). עולם של תשוקה, בערה, עם גבולות מאוד ברורים, 'לא' שהוא 'לא' מוחלט, ולמי שחפץ או חפצה בכך – יש גם מילת ביטחון. אשתו של בעל המועדון סיפרה לי שזה המקום שהיא מרגישה בו הכי בטוחה מהטרדות מיניות, יותר אפילו מהמועדונים ה"רגילים" שביקרה בהם. זה לא הפליא אותי, הבנתי לגמרי איך תחושת הביטחון זורמת לה בדם.
השיא של הסיור הגיע מבחינתי בחלק שבו אחת הצטרפה בחורה שנוהגת להגיע בקביעות למסיבות. היא הייתה אישה שנראתה לי באזור גיל החמישים פלוס והיא ביקשה להיכנס לכלוב למעט הצלפות. בעל המועדון, בחיוך ובהסכמה, הסכים להצליף בה, בזמן שאשתו לידו צופה במתרחש בחיוך. הרגע הזה ייחרט לי בזיכרון עוד הרבה שנים קדימה. איך שניהם נוהגים בהסכמה מולה, מוודאים שהיא עומדת איתנה ומוכנה להצלפה ושהיא לא תפתיע אותה, שהיא בטוב – ורק אז השואו מתחיל.
תחושת הזרות אמנם לא עזבה אותי לאורך כל הערב, אבל באופן מוזר – נהניתי ממנה. להיכנס למבוך הדאנג'ן ושניה לאחר מכן לעלות לקומה העליונה למוזיקת מסיבות רגילה שאני אוהבת, נראה לי לפתע הגיוני מאוד. ככל שהערב נמשך ושכבות הבגדים הוסרו, גם אני שחררתי. הסתובבתי רגועה, צוחקת, נהנית, אפילו חושבת להתנסות במעט מהדברים שראיתי. חשבתי על האנשים האלה שמרגישים בבית, שמקבלים ומפגינים אהבה וחום כלפי כל אחד ואחת מעוברי האורח במועדון ומוודאים שהם בטוב.
את הערב קינחתי בקינוח מיוחד מאוד. במועדון שכלל גם את חנות הסקס Dungeon Shop עם שלל אביזרים מגניבים, ישבה מקעקעת מיוחדת בשם ליהי. ליהי חזרה בשאלה, בזוגיות עם גבר, ביסקסואלית ואם לשני ילדים, וגם היא ובן זוגה חלק מקהילת ה-BDSM. הערב גרם לי להרגיש כל כך משוחררת, שגם לעשות קעקוע היה נראה לי באותה שניה ספונטני ומשחרר, ולגופי התווסף לו פרפר קטן שסימל עבורי את החופש המוחלט שהרגשתי. הפרפר נתן דרור למה שהרגשתי כשעזבתי את המקום – לכל אחד ואחת הזכות לבחור את חייהם. לבחור מה לעשות עם הגוף, מה לעשות עם הפרטנרים ולתת דרור לתשוקות. בדאנג'ן מדובר בסטיות וקינק שאותי אישית לא כל כך מעניינים, אבל לראשונה, יכולתי להבין את מי שכן. הפרפר הזה שקעקעתי היה סמל מובהק לכך שאני חייבת לתת לכל אחד להיות מי שהוא, ושהאנשים והנשים שפגשתי אולי אוהבים מכות במיטה, אבל מרעיפות אהבה לא פחות טוב מכל אחד אחר. הנשים בטוחות בעצמן, בטוחות במיניות שלהן ופשוט מעוררות השראה. יצאתי מהמסיבה כשאני לא מתביישת לצעוק 'אני אוהבת סקס' בגאון, ובטוחה בעצמי. יאללה, מי בא איתי למסיבה הבאה?
לאתר המועדון | לאתר חנות הסקס של המועדון | לעמוד האינסטגרם של ליהי המקעקעת