הפתרון למלחמת הפוטושופ? פשוט תעשו פוטושופ גרוע

מלחמות הפוטושופ הוזנקו לסיבוב המי יודע כמה, אחרי שכתב הבידור של ישראל היום, ערן סוויסה, השיק את פינת חשיפות הפוטושופ בחשבון האינסטגרם שלו. לצד המוני בנות צעירות שכותבות לו הודעות על כך שחשיפת הפוטושופ עזרה להן לאכול משהו ולבקר את עצמן פחות, קמו גם הדוגמניות עצמן וזעקו – לחזק בנות זה יפה, אבל למה תוך כדי השפלתנו?

עדן פינס, למשל, כתבה על כך שהפוטושופ עוזר לה עם הפרעות האכילה שלה, ונטלי דדון הגיבה לסוויסה שאם הוא עוזר אפילו לנערה אחת בעולם הוא עשה את שלו, ושמעתה גם היא תפרסם איך היא עוזרת לנערות עם הפרעות האכילה שלהן, שלא כולן מקורן במפורסמות רזות ברשתות החברתיות. שימו לב שדגל הפרעות האכילה מונף משני הצדדים של הויכוח: מצד הנערות ומצד הדוגמניות.

הרצון הוא לא להיות רזה, הרצון הוא להיות כמו כולן, רגילה, להיות שייכת, להיות בלתי נראית, לא לתפוס מקום, לא למשוך תשומת לב

האמת היא שהפרעות אכילה לא מתחילות מלהסתכל על תמונה של דוגמנית, בדיוק כמו שהגיבה דדון לסוויסה. הפרעות אכילה עוסקות בהרבה דברים פסיכולוגיים וחברתיים, אבל הן אף פעם לא שטחיות כמו "ראיתי דוגמנית ומאז רציתי להיות רזה". זה פשוט לא מדוייק. "הפרעות אכילה" הן הדבר הנראה לעין, והמקורות שלו נסתרים. 

הפרעת אכילה צצה, למשל, כשנערות צריכות להתמודד עם קושי בתוך המשפחות שלהן, כשהסביבה שלהן נעשית פחות יציבה, כשהחיים שלהן משתנים. הפרעות אכילה מגיעות לפעמים באופן לא מודע כדי לעצור התפתחות והתבגרות מהירה מדי (לרזות כדרך להישאר ילדה ולהתכחש לגוף הנשי המתעגל). הרצון הוא לא להיות רזה, הרצון הוא להיות כמו כולן, רגילה, להיות שייכת, להיות בלתי נראית, לא לתפוס מקום, לא למשוך תשומת לב, לא למשוך אש, להיטמע. 

הרצון הוא לא רזון, אלא לייצר סדר של אכילה בחיים שבהם אין סדר אחר. "אם אני לא שולטת בחיים שלי, והם מתהפכים עליי, לפחות אשלוט במה נכנס לי לפה". לפעמים זו לא הפרעת אכילה, אלא כל הפרעת טורדנות כפייתית אחרת. הרצון הוא לא לרזון, אלא לפגיעה עצמית בהרעבה, כדי שמישהו יראה, שמישהו ישים לב כשמרגישות רע, ולא יכולות להגיד במילים. על הגוף תמיד רואים.

הפרעות האכילה הן דבר גדול יותר, שסובלות ממנו הן מי שמעלות את התמונה המרוטשת, והן מי שמסתכלות בה. ניצבות זו מול זו, כשכל אחת מרגישה שהיא לא מספיקה, שהיא לא יפה מספיק, שמה שהיא ואיך שהיא צריך להיות אחרת. קטן יותר, ארוז יותר, צפוף יותר. הן עומדות זו לצד זו, וחושבות שהן עומדות זו נגד זו. הפתרון האפשרי לא מסובך מדי.

כרגע כולנו חיים חיים כפולים. רואים פוטושופ, ומעמידים פנים שזה לא פוטושופ. אידאל היופי הלא ראליסטי מוצג כאילו הוא אמת. אם רק נסכים לחיות את החיים הכפולים האלו, אבל בלי להכחיש אותם, נגיע לפתרון לא רע בכלל. העבודה של דוגמנית היא להראות טוב, וזה אפשרי בזכות הפוטושופ. מסע הצלב שפתח בו סוויסה נגד הפוטושופ הוא שירות מדהים לדוגמניות עצמן. אם אתן אמיצות, תמשיכו לעשות פוטושופ גרוע. המס שתצטרכו לשלם הוא זעום: מדי פעם תופיעו בפינת האינסטגרם של סוויסה. 

הנערות מרוצות כי הן יודעות שזה לא אמיתי, הדוגמניות מרוצות כי הן ממשיכות לקבל קמפיינים ולא צריכות להזריק חומרי מילוי לישבן, וזהו. אז אני בעד פוטושופ, אבל פוטושופ גרוע.

>>> השמלה של קייט מידלטון היא הכוכבת האמיתית על השטיח האדום