באה לישון אצל אסף גרניט? האוכל הוא לא הסיבה היחידה לבקר פה

ביומיום אני אמנם מבקרת קולנוע, אבל אני אוהבת לאכול, אז לא התחבטתי יותר מדי כשהוצע לי לבלות לילה במלון החדש של אסף גרניט ושותפו לקבוצת מחניודה, אורי נבון, שהחליטו לצלול לראשונה לעולם המלונאות. הם בחרו לעשות זאת בירושלים, העיר שבה פתחו את המסעדה הראשונה שלהם בפאתי השוק ב-2009, לפני שהתרחבו לעולם הגדול (אך עדיין לא לתל אביב). באותה הזדמנות יכולתי לבקר בספריה הלאומית החדשה שנפתחה במרחק הליכה, וחוץ מזה, למה לא לקפוץ לשם ל-24 שעות כאילו הכל נורמלי?

>> להרגיש חו"ל בארץ: מלונות הבוטיק הכי טובים בתל אביב

קצת רקע

לפני מאה שנה עמד ברחוב רמב"ן פינת אבן גבירול בירושלים צריף עץ שבו אוחסנו סרטי ראינוע. ב-1929 נבנה במקומו בית מולכו. יצחק רפאל מולכו היה המוכתר של שכונת רחביה בתקופת המנדט הבריטי, ובבניין התגוררה משפחתו לצד משרדי החברה שלו להפצת סרטים. ב-1935 נוספה למבנה קומה שניה, ובקומה הראשונה נפתח קפה רחביה, שזכה למעמד מיתולוגי. במקום נהגו להיפגש אנשי רוח ירושלמים, קציני צבא בריטים ופקידי המנדט, ונערכו בו נשפים שעוררו את חמתם של השכנים האדוקים מתנועת עזרא הסמוכה. בית הקפה נסגר בשנות החמישים של המאה שעברה, ובמקומו נפתחו בנק, ואחר כך סופרמרקט. לפני ארבע שנים המבנה ההיסטורי החל לעבור טרנספורמציה, תוך הקפדה על דרישות השימור. לקומות המקוריות נוספו שתי קומות חדשות, וקבוצת "מחניודה" בהובלת השפים אסף גרניט ואורי נבון בשיתוף עם חברת אביב שני פיתוח ובנייה הפכו אותו למלון בוטיק עם מסעדות כשרות.

רושם ראשוני

בית מולכו הוכרז כמבנה לשימור מן הסתם בשל ההיסטוריה שלו, ולא בשל ערכים ארכיטקטוניים ייחודיים – בעיר האבן לא אוהבים ייחוד. זה אומר שהמבנה החדש-ישן של המלון אינו מושך את העין במיוחד. אל הלובי הקטנטן מגיעים מהכניסה הצדדית ברחוב אבן גבירול 22 – כלומר, נכנסים למלון דרך המסעדה החלבית. החללים של שתי המסעדות בקומת הקרקע מוקפים קירות זכוכית הניבטים לרחוב, והם נעימים מאוד.

הלוקיישן

המלון ממוקם בלב שכונת רחביה היוקרתית, שהחלה להבנות לפני מאה שנה כעיר גנים בהשראה אירופאית. במרכז השכונה ההיסטורית שוכן מתחם יד בן צבי, המשמר את המקום בו עמד בעבר צריף המגורים של הנשיא יצחק בן-צבי שלידו בבית ולירו שכן משכן נשיאי ישראל עד שנת 1971. גם המבנה ששימש כמעון ראש הממשלה הרשמי בין 1950–1974 נמצא שם. עוד בשכונה בתי כנסת היסטוריים, בהם בית הכנסת ישורון, בית כנסת הנשיא ובית הכנסת חורב. משום שרחוב רמב"ן הפך לעורק תחבורה די מרכזי (כשמגיעים מחוץ לעיר, נוסעים משם לסינמטק ירושלים) כיום השכונה אינה פסטורלית כשהיתה. אך רחוב אלחריזי הצר והירוק, במרחק שלוש דקות הליכה מהמלון, משמר את האווירה של פעם. במלון אין חניון, ואת המכונית אפשר להשאיר (בתשלום) באחד מהחניונים העירוניים בסביבה. אם בוחרים באופציה של תחבורה ציבורית – עוברים שם שלל קווי אוטובוס.

הסוויטות

טרם בואי קראתי שבמלון יש 22 חדרי אירוח בגודל 17-34 מ"ר, ושלוש סוויטות בגודל 50-100 מטר. משום שבאתי עם חברה, ביקשתי חדר עם שתי מיטות נפרדות. נאמר לי שאין דבר כזה, אבל אני יכולה לקבל חדר עם מיטה וספה שנפתחת למיטה. כשהגענו התברר שמדובר ב"junior suite", עם חדר שינה קטן וחדר נוסף עם ספה. זאת כבר היתה מסודרת לשינה, ולכן לא יכולנו להתרשם כיצד הוא נראה כשהספה סגורה. במצבה הפתוח הספה מילאה את כל החדר, והכל הרגיש די קטן וצפוף (למרות המראה הגדולה על הקיר שנועדה לפתוח את המרחב). בארון הקטן לא היה מקום לתלות בגדים ארוכים, כמו מעיל, אך נאמר לנו שזה בטיפול. לחדר נלוותה מרפסת קטנה עם מבט לרחוב, אלא שהיה קשה לצאת אליה משום שהדלת התנגשה בכיסא שבמרפסת. לא היו שולחן כתיבה וכיסא, אך על הקירות בשני החדרים היו תלויות טלוויזיות גדולות מאוד. חברתי העידה שהספה שהפכה למיטה היתה נוחה מאוד.

למחרת בבוקר קיבלנו הצצה לחדרים אחרים, שנראו מזמינים יותר. הסוויטות יפהפיות, ומרוהטות ברהיטי וינטג', כולל אגרטלים צבעוניים מחומרים שונים, מכונות כתיבה ישנות, וגם רדיו ישן. הרבה עץ חום משרה תחושה ביתית חמה, ולכל סוויטה אופי משלה ומרפסת גדולה ומזמינה. גם חדר זוגי רגיל היה מרווח יותר מ"junior suite" שקיבלנו, עם יותר מקום לתליית בגדים. אבל גם בהם אין שולחנות כתיבה – המלון אינו פונה לאנשים שמתכוונים להגיע לעבוד. על הקירות בכל החדרים תלויים תצלומי ארכיון בשחור לבן, המתעדים את החיים בירושלים של פעם. האלמנטים הבולטים ביותר בחדרי השינה הם הגב המעוצב של המיטות ומאווררי העץ הקבועים בתקרות. מערכת החשמל, לעומת זאת, היא הייטקית. רוב המנורות שקועות בתקרות, וזה משתלב יפה.

חדר הרחצה

חדר הרחצה בחדר שבו שהינו היה קומפקטי. שני דושים מפנקים מספקים אופציות רחצה שונות (אם כי הזרם לא מאוד חזק). השמפו, הקונדישנר ותחליף הרחצה צמודים לקיר וממולאים לפי הצורך. אין אמבטיה, ואין הרבה מקום על המשטח ליד הכיור. אולי בגלל זה היתה שם רק כוס אחת, ולא שתיים כמקובל.

ברמות של מישלן

כשמדובר במלון של אסף גרניט, האוכל הוא כמובן כוח המשיכה העיקרי. במלון יש שתי מסעדות כשרות – בשרית וחלבית. חלק מהמנות בתפריט מוכרות ממסעדות אחרות של קבוצת מחניודה, וחלקן פותחו עבור המסעדה במלון – מתוך החלטה עקרונית לא להשתמש בתחליפי חלב וחמאה, כדי שגם החילוניים וגם הדתיים יהיו מרוצים. לארוחת הערב בחרנו במסעדה הבשרית. הוצע לנו לשבת ליד הבר הנושק אל המטבח הפתוח, ומאפשר לצפות בשפים מכינים את האוכל. זאת היתה בחירה טובה, מה גם שכאורחות המלון הוצע לנו לטעום משלל מנות, והכל היה טעים טעים. אפשר היה לשבוע ולחוש מסופקות רק ממבחר הקטנות לניגוב (פאבה תורמוס, מוחמארה פלפלים יבשים ועוד) עם שני סוגי לחמים מעולים (אחד מהם נאפה בטבון מול עינינו), אבל התאפקנו כדי להשאיר מקום למנות הבאות.

יש מנות המבוססות על דגים נאים, כמו "קולד ראמן", שהוא שילוב נפלא בין אטריות טונה, ביצת תה וציר קר של דאשי. טעמנו מנות צ'יפסר נהדרות, בהן סמבוסק חומוס עם טחינה חמוצה וסיגר בשר ראש דג, והתענגנו על המנות החמות שכללו שיפודי לוקוס (יקיטורי), צלעות טלה עם צירשי דלעת, ונתחי אנטריקוט מעולים. גם השישברק שומר היה טעים מאוד (בארוחת הבוקר הוגש לשולחן שומר מקורמל טעים להפליא – מרתק מה שאפשר לעשות עם הצמח הזה). המסעדה הבשרית עומדת יפה גם באתגר של מנות אחרונות כשרות, שבחלקן משולב המרכיב המפתיע של שמן זית. מוס שוקולד עם שמן זית התגלה כהברקה, וטארט שמן זית הוא תערובת מפתיעה של טעמים שמתנגשים בפה לכדי שלמות.

למחרת בבוקר אכלנו במסעדה החלבית, שהיתה מלאה בסועדים חילוניים ודתיים גם יחד, וכולם נראו מרוצים. בחרנו ב"בוקר רחביה" שכללה (לצד פריטטה תפוחי אדמה וסלט ירקות משובח) לחמים ומטבלים נפלאים. השתגעתי על מה שנקרא חרוסת זעתר עם חמאה, ועל מחית שקדים ושום בסגנון יווני. השלים את החוויה בריוש ממולא קרם פטיסייר, שכמותו לא טעמתי מעולם. המסעדה החלבית פתוחה גם לארוחות צהריים וערב. בשלב זה המסעדה הבשרית פתוחה רק בערבים, אך בעתיד היא אמורה לפעול גם בצהריים.

>> תשאלו את ג'מיני: כך תכננו חופשה בעזרת בינה מלאכותית

מה עושות במלון (ומחוצה לו)

הבר היפה בקומה מינוס אחד נועד לאירועים פרטיים (בעיקר במהלך היום) וגם לאורחי המלון (יש כניסה נפרדת מהרחוב). הבר מעוצב גם הוא מעוצב בסגנון וינטג', עם ספה גדולה מאוד בצבע חמרה, פסנתר חום, ארון זכוכית מלא בבקבוקי יין, ציורי דיוקנאות של נשים יפות, ושטיח פרסי על הרצפה. בר נוסף ייפתח על הגג, כשיושגו האישורים הנדרשים. במלון אין בריכה, אך בעתיד אמורה להיפתח בו ספא. בשלב זה המלון משמש בעיקר כנקודת מוצא נוחה לטיולים באזור. פרט לסמטאות היפות של רחביה, במרחק של עד 25 דקות הליכה נוחה נמצאים הגן הבוטני האוניברסיטאי (בכניסה לגן יש חנות מתנות ייחודית ויפהפייה), מוזאון ישראל, הספרייה הלאומית החדשה, וגם הכנסת, כך שאפשר לצאת להפגין ולחזור לארוחה טובה.

מדד הפרטים הקטנים

המגבות עבות ורכות במיוחד – מעולם עד כה לא פגשתי כאלה מגבות מפנקות, אפילו לא במלונות יוקרתיים ביפן שבה ביקרתי לאחרונה. נעלי הבית גם הן כאלה. המצעים נעימים למגע והמיטות, כאמור, נוחות. במיני בר הוצעו עוגיות מלוחות וסוכריות לקריץ שחורות. ויש גם מכונת אספרסו.

בשורה התחתונה

אם אתן לא יכולות להרשות לעצמכן סוויטה, החדרים עצמם נעימים אך אינם מספקים חוויה ייחודית דיה. העיקר הוא המסעדות המצוינות, ואליהן אפשר להגיע גם בלי להיות אורחת במלון.

מחירים

החל מ-1,500 ש"ח לזוג בחדר רגיל, כולל לינה וארוחת בוקר; החל מ-5,400 ש"ח ללילה בסוויטה