"הלוואי ויאהבו אותך": מכתב לילדה שעולה לכיתה א'

אמה בדרך לכיתה א' | צילום: איריס אברמוביץ'
אמה בדרך לכיתה א' | צילום: איריס אברמוביץ'

תגידי "כן", תאהבי לקרוא, תעני למי שאומר לך שאת קטנה ואל תשכחי שלא הכול לומדים בבית הספר. מכתב לבתי הבכורה שעולה לכיתה א'

88 שיתופים | 132 צפיות

אמה היקרה,

היום יהיה יומך הראשון בכיתה א'. לפני כמה ימים ישבנו את, אבא שלך ואני עם המורה שלך ודיברנו על השנה הקרובה. סיפרנו לה עלייך וביקשנו שתשים לב אלייך כי את מאוד רגישה. את צחקקת, אבא החזיק לך את היד והדביק מדבקות עם שמך על המחברות שלך, ואני נשמתי עמוקות והתאפקתי לא לבכות.

אחר כך הלכנו לספרייה לקחת את החוברות שיהיו שלך במהלך השנה, וכשנכנסנו זה היכה בי: ריח של ספרייה ציבורית. ריחם של ספרים משומשים, דפים כמושים שנקראו עשרות פעמים, עטיפת ניילון ישנה, ריחם של ספרי דבורה עומר, בני ווילובי, המלך צב צב, ננסי דרו, הספורטאים הצעירים, החמישייה הסודית, השביעייה הסודית, שלושה בסירה אחת, דני ידעני, הוצאת מרגנית, האסופית – כל הילדות שלי חדרה לנחיריי וזיכרון החושים הזה גרם לי להפוך ברגע לילדה קטנה, ורציתי לקחת חופש גדול מהכול ולקרוא שוב את כל הספרים המנוקדים שהרטיטו את מיתרי ילדותי. כשנכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע לעבודה כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות.

אמה, אני רוצה לספר לך כמה דברים על כיתה א' ועל העולם.

אני יודעת שאת מגיעה לבית הספר קטנה יותר מכל הילדים האחרים. את קטנה בגיל, רק בת חמש ותשעה חודשים, וגם בגודל. ראיתי כמה מהילדים האחרים והם יותר גדולים ממך. "אימא, מתי אני אהיה גבוהה?", את שואלת אותי לפעמים. "אף פעם" היא התשובה האמיתית, אבל אני לא אומרת לך אותה. את מבינה, את דומה לי. גם אני קטנה כל חיי אבל זה אף פעם לא הפריע לי ואף פעם לא תפסתי את עצמי כקטנה. את שונה ממני, אני יודעת שזה מציק לך מאוד ושהיית רוצה להיות גבוהה. אם הילדים בכיתה יגידו לך "קטנה" או "פיצפונת", פשוט תגידי להם שאת יותר אקולוגית. את ילדה חכמה, את תחשבי על משהו. פשוט תגידי "אתה מלפפון".

בעולם מושלם אולי היית נכנסת רק עכשיו לגן חובה, אבל כשהיית בת שנתיים ותשעה חודשים כבר היו לך שני אחים קטנים בגנים פרטיים, ואבא ואני פשוט לא יכולנו לשלם מעל 10,000 ש"ח לחודש רק על גנים, אז הכנסנו אותך לגן עירייה. בחודשיים הראשונים חיכית לנו כל יום עם התיק על הגב ליד השער בפנים רציניות ונפולות. זה שבר לנו את הלב. להיקרע ממך בצעקות ובכי כל יום ליד השער, לאסוף אותך רצינית ובודדה בסוף היום. אבל בסוף השנה שעברה הגננת אמרה לנו שאת מלכת הגן. שכל הבנים רוצים לשחק איתך, שכל הבנות אוהבות אותך. הייתי גאה בך מאוד. התגברת על הקושי, כל הכבוד.

היום את עושה את הצעד הראשון שלך לקראת מי שתהיי. זה מסע מרתק, קשה, משמח ומרחיב אופקים. אבל אל תאמיני למי שאומר לך שהחיים קשים, זה לא נכון

כשיצאנו מכיתה א'3 הראיתי לך את מגרש הספורט ואולם ההתעמלות. גם אני, כמוך, אהבתי מאוד ספורט כשהייתי קטנה. אני בטוחה שיהיה לך כיף ותוכלי להמשיך לטפס על סולמות ולהבקיע שערים.

כמעט ואין שום דבר שאני מבקשת עבורך ועבור האחים שלך חוץ מהאושר והבריאות שלכם. באמת שלא איכפת לי מה תהיה הנטייה המינית שלכם, במה תעסקו, אם תאכלו בשר או תהיו צמחונים כמוני ואיזו מוזיקה תשמעו. אבל חשוב לי שתהיו אנשים טובים ושתאהבו לקרוא. בגלל זה, היום הזה שבו את נכנסת בשערי עולם הקריאה והכתיבה, הוא מיוחד מאוד עבורי. אני אוהבת מילים, אני עובדת עם מילים ומתרגשת ממשפטים מקוריים המנוסחים בשלמות. הקריאה הפכה אותי למי שאני, עיצבה את אישיותי ואת חיי, את עולמי הפנימי, את סלון ביתנו, את חדר המשחקים שלכם. המילים עזרו לי להיפרד מאנשים שאהבתי. כשאני מתגעגעת אליהם אני קוראת דברים שכתבתי עליהם. הלוואי והייתי יכולה להעביר לך את תשוקתי לקריאה. הייתי רוצה שתימשכי כמוני בחוטים בלתי נראים אל הספרייה, תשוטטי בה שיכורה מהאפשרויות הבלתי מוגבלות המחכות לך בתוך הספרים, ותרוצי משם הביתה מאושרת, עם שני ספרים בחיקך. "ספרים הם חברים", אני אומרת לכם תמיד. הם יותר מזה, הם חלק ממי שאת היום וממי שתהפכי להיות.

אמה, בית הספר הוא דבר חשוב מאוד אבל יש דברים חשובים שלא מלמדים בבית הספר, ובדיוק בשביל זה אני כאן. אני גאה שאת נכנסת לבית הספר כשאת מכירה את כל הכוכבים במערכת השמש ויודעת שלאור השמש לוקח 8 דקות להגיע לכדור הארץ. את יודעת שאין דבר מהיר ביקום ממהירות האור. את יודעת שלשבתאי יש טבעות, שהכול התחיל במפץ הגדול, שכל הכוכבים שרואים בשמיים בלילה הם שמשות. את יודעת שכשתטוסי לירח ולכוכבים עם האחים שלך את תנהגי בחללית בהלוך והם בחזור. ככה סגרתם ביניכם (את הודעת להם שככה זה יהיה) ואני לא מתערבת. כשתגיעו לכוכבים תעשו לי ולאבא שלום ואנחנו נהיה כל כך גאים. בבית הספר מעדיפים ללמד סיפורי תורה. זה נחמד, כל עוד תזכרי שזה סיפור. העולם לא באמת נברא בשבעה ימים לפני ששת אלפים שנה. את חכמה מזה.

"אימא, מתי אני אהיה גבוהה?", את שואלת אותי לפעמים. "אף פעם" היא התשובה האמיתית, אבל אני לא אומרת לך אותה

היום את עושה את הצעד הראשון שלך לקראת מי שתהיי. זה מסע מרתק, קשה, משמח ומרחיב אופקים. אל תאמיני למי שאומר לך שהחיים קשים, זה לא נכון. יש ימים שבהם הם קשים, יש ימים שבהם הם נפלאים. אל תקחי כמובן מאליו את הנס הזה שעליו אנו חיים. כדור הארץ הוא כוכב הלכת היחיד ביקום המוכר לנו עם נדיבות כזו של צורות חיים. כשתהיי גדולה תכירי אותו טוב יותר ממני, אני כמעט מקנאה בך על זה. ידע הוא ברכה, תרדפי אחריו כי הוא יפתח את העולם עבורך. ככל שתדעי יותר תוכלי לעשות יותר דברים כשתהיי גדולה. אני יודעת שאת ביישנית ואפילו חשדנית ולא מדברת עם אנשים שאת לא מכירה. אבל אם מדברים אלייך תנסי להתגבר על הביישנות ולענות, טוב? כדי שיהיו לך חברים וחברות. בהתחלה זה יהיה קשה, אבל תוך חודש כבר תחליפו ביניכם קלפי ברול סטארס ואת תעשקי אותם בלי שהם יידעו איך זה קרה להם.

אמה, מהיום שבו נולדת אני חולמת על היום שבו אלווה אותך ביומך הראשון בכיתה א', אבל לצערי לא אוכל באמת להיות שם ואבא יבוא איתך במקומי. את מבינה, גם אופק ולביא מתחילים גנים חדשים באותו יום, ואני צריכה ללכת איתם (אולי אבקש עזרה מסבתא, כי איך אחלק את עצמי בין שני גנים) ולהיות איתם בשעתיים הראשונות. אני מקווה שיהיה לך קל. עולם הילדות שלך מוכר וזר לי גם יחד, זה לא אותו עולם שבו אני גדלתי אבל הוא גם לא אחר לגמרי. הלוואי ויאהבו אותך, שתצליחי, שתגלי הרבה דברים חדשים שאת טובה בהם.

ואם אני יכולה לתת לך רק טיפ קטן אחד הוא זה: אל תגידי אוטומטית "לא" לכל דבר. גם אם את מפחדת, תנסי. כדי להכיר את העולם צריך לנסות ולטעום דברים חדשים, להכיר אנשים חדשים ולקבל בברכה חוויות לא מוכרות. בין ה"לא" שאת אוהבת להגיד עם גבות מכווצות תשחילי גם כמה "כן", בסדר?

בהצלחה, מתוקה שלי, אימא ואבא אוהבים אותך עד הירח והכוכבים.