אחת ולתמיד, מי צריך לשלם בדייט הראשון?

אז מי צריך לשלם בדייט? | shutterstock
אז מי צריך לשלם בדייט? | shutterstock

דייט ראשון והגיע החשבון: לשלוף את הארנק בשם הפמיניזם, לצפות שישלם כמו ג'נטלמן של פעם או להציע חצי-חצי? רייצ'ל גאון מנסה לענות על אחת השאלות המטרידות בעולם הדייטינג

88 שיתופים | 132 צפיות

אחרי תקופה יבשה ומשמימה בה לקחתי פסק זמן מנסיונות ההיכרויות, החזרתי את האפליקציות לפעילות ויצאתי למלאכה בכל הכח: שמאלה-שמאלה-שמאלה-שמאלה-ימינה, מצאתי את עצמי ממיינת שוב את מאגר הפרופילים ומחפשת החלקות ראויות לימין, בין עוד בחור בבגד ים  וכזה שמצלם את חבילתו מבצבצת מתחתוניו, וכמה טוב שלפחות באפליקצית באמבל המדיניות היא שתמונות כאלו אסורות. יושבת לי בפיג'מה, מתמסרת לכח שבאצבעותיי וחורצת את דינם.

>> מרגישה שהגיע הזמן לעבור למערכת יחסים פתוחה? כמה טיפים לפני שאת יוצאת לדרך

אחרי הסינון הקפדני (בררנית? אני?), אני מצחיקה את עצמי עם משפטי הפתיחה שאני בוחרת (הכל הולך כשאת עושה את הצעד הראשון בבאמבל, אבל אני אישית מעדיפה שלא לצאת גנרית ומתפלפלת קצת יותר מ"היי מה קורה") ומשוחחת במקביל עם אותם הגברים, השורדים האחרונים בריאליטי האישי שלי, שנראים לי מספיק מעניינים ושלא העזו לשאול אותי אם אני "קופצת לשאכטה?" כבר במשפט השני.

שמעתי את חברותיי הגורסות שגבר שלא משלם את החשבון – לא ראוי לדייט שני, ונותרתי עם אי נוחות קלה: איך יתכן שילד בן 25, יקבל ממני את אותו היחס של עורך דין מבוסס בן 40 פלוס?

צחקנו, נהננו ומה עכשיו? | תמונה: shutterstock
צחקנו, נהננו ומה עכשיו? | תמונה: shutterstock

הדייטים שכן עלה בידי לצאת אליהם בסופו של תהליך המיון, היו שונים זה מזה, כי מעבר להיותי תל אביבית ליברלית ורוחנית בת 30 שמנסה להוכיח ( לעצמה?) שאין לה שטנץ קבוע, פשוט המשכתי לעבוד על פי הקריטריון המכריע שלי: דייט בחוץ, עם אלו שברור להם שלא אפגוש אותם לראשונה על הספה שלי. כל אחת ומה שמתאים לה כן? אבל אני אוותר על פגישה עם מי שמעדיף היכרות ביתית ומידית. כך מצאתי את עצמי מעבירה ערב עם בחור נלהב בן 25, מושבניק לשעבר שהרגע הגיע למרכז הארץ ולא התבייש לחקור אותי על "תל אביב האמיתית". נפגשתי עם גבר בן 42 שכבר רוצה להקים משפחה וממש הרגשתי איך הוא מדמיין את עצמו חוזר מהעבודה אל זרועותי המנחמות. לא פסלתי גם דייט עם צרפתי, דבר שאין מה לעשות – הופך כל דייט לרומנטי יותר, כי ככה זה עם מבטא צרפתי. וגם סטודנט מבאר שבע שנשארו לו "רק" עוד 3 שנות לימוד ו-80 ק"מ בלבד מרחיקים בינינו, אבל היי, הרי אהבה מנצחת הכל, לא ככה? (התשובה היא לא). 

הגברים האלה שונים זה מזה לא רק בגיל ובנקודה בה הם נמצאים בחיים, אלא גם במראה שלהם, בתחומי העניין ובנסיונם העשיר (או הדל) במערכות יחסים. אבל שאלה אחת נותרה זהה בכל אחד מהדייטים האלו: מי אמור לשלם את החשבון? ואני, שאוהבת להטיל ספק בכל נושא שרק אפשר, ששמעתי את חברותיי גורסות כי ללא צל של ספק, גבר שלא משלם את החשבון – לא ראוי לדייט שני, נותרתי עם אי נוחות קלה, שהרי איך יתכן שילד בן 25 (עשינו חצי-חצי) יקבל ממני את אותו היחס של עורך דין מבוסס בן 40 פלוס ("אל תגעי בחשבון אפילו בצחוק")?

לא נשארים חייבים

 "אני מעדיפה לשלם על עצמי. אצל גברים מסוימים קיימת תפיסה שאנחנו חייבות לתת תמורה אם ישלמו", כותבת שרונה קרן, בתגובה לפוסט שעלה בקבוצת הפייסבוק "רווקים ורווקות בעידן הקורונה" (שלמרות שמה, לגמרי ממשיכה להיות רלוונטית גם אחרי הסגרים) בניהולה של אורטל נחמיאס. והאמירה הזו שלה מעציבה אותי במיוחד, שהרי בשום עולם אין סיבה שאישה שקנו לה משקה ואיזו כרובית בטחינה (מאכל אלוהי!), תצטרך לגמול על כך במגע מיני, ומבחינתי, גבר שחושב שאהיה חייבת לו משהו בעבור תשלום החשבון, הוא לא גבר שהייתי רוצה לצאת איתו מלכתחילה. 

"אחד התפקידים של הגבר מאז ומתמיד היה להביא את הפרנסה הביתה. על הגבר להוכיח שהוא יכול לדאוג לאישה"

 

"אם אני לא רוצה שיהיה דייט שני אני מבקש ממנה חצי", כותב עומר זר. אבל רינתיה ויקטוריה נסים דווקא לא חושבת שיש קשר, בין אם יהיה המשך לדייט שני ובין אם לא: "כל אחד משלם על עצמו ושלום על ישראל. לא אוהבת שמישהו זר ישלם עליי. זה מרגיש משפיל במידה מסוימת. גבר שמציע לשלם, היה מוכן שאני אשלם עליו?", וגם אירה נעימן מצטרפת אליה, ובוחרת מטאפורה מעניינת: "מי שאוכל משלם על האוכל, כמו שאם הייתי נכנסת לקסטרו לא הייתי לוקחת חולצה ויוצאת".

נו באמת, חד משמעית הגבר

אבל הקולות שפתחתי איתם כאן, במכוון, הם ממש לא הרוב. ישנה עדיין תפיסה חזקה, שהשאלה עצמה היא בכלל מיותרת ואין סיבה לעסוק בה – כי הגבר פשוט חייב לשלם. "על הגבר להיות היוזם והג׳נטלמן שמזמין לדייט ראשון", אומרת אורטל נחמיאס מנהלת קבוצת ההיכרויות, "אני רואה בזה פעולת חיזור מאוד לגיטימית על אף שאני תמיד מפאת כבודי אציע לשלם". טליה קדם מזדהה בתגובתה וגם מסבירה מדוע: "אחד התפקידים של הגבר מאז ומתמיד היה להביא את הפרנסה הביתה לכן בעידן של היום, למרות שהנשים לקחו על עצמן הרבה תפקידים ואחריות, אני חושבת שיש פה עניין שעל הגבר להוכיח שהוא יכול לדאוג לאישה".
ויש מי שחושבת שכל זה לא אומר שאנחנו צריכות לוותר על גינוני הנימוסין: "אני תמיד מציעה. אבל אם הגבר לא יציע לשלם זה ממש ממש יוריד לי, במיוחד בדייט ראשון, ובמיוחד כשזה רק איזו כוס בירה. אני עלולה לפסול על זה ולקבל את הרושם שהוא קמצן", כותבת ריטה מרקוביץ', ודינה שטולברג מסכימה אבל מוסיפה: "אבל לא להיות גרידית, לא להזמין את הדבר הכי יקר בתפריט במטרה שישלם". 

"עם הזמן הבנתי שככל שהבחורה מתעקשת יותר על חצי-חצי ככה הסיכוי שיהיה דייט שני הוא נמוך יותר"

 

ולא מעט גברים מסכימים איתן: "אני תמיד נוטה לשלם על שנינו בדייט ראשון ואפילו 'מתעקש' על זה, כותב אלון איס, "לפחות בתחילת הקשר, עד שעוברים מדייטים לזוגיות הגבר במיוחד צריך לפרגן, ליזום ולחזר". ויש גם מי שהגיעו לתובנות מצערות: "כשאני מזמין מישהי לדייט מן הראוי שאשלם עליה. בעבר כשמישהי הייתה מתעקשת להתחלק, הייתי אומר לה שהיא יכולה להזמין אותי לדייט השני ולשלם עליו. עם הזמן הבנתי שככל שהיא מתעקשת יותר על חצי-חצי ככה הסיכוי שיהיה דייט שני הוא נמוך יותר", כותב רועי חדד.

מי צריך לשלם בדייט ראשון? | תמונה: shutterstock
מי צריך לשלם בדייט ראשון? | תמונה: shutterstock

רוצה שוויון? תחלקי את החשבון

כל זה בהחלט גורם לי לחשוב, על הרווק החביב (בדגש על החביב, זה שכאמור לא בונה עליך שתגיעי אליו הביתה לצ'יל ונטפליקס) ועל כמה דייטים ראשונים הוא אולי נאלץ לספוג בשל הדעה הרווחת שאם הוא לא ישלם – הוא יצא קמצן או לא ראוי.

"רוצות שהגבר ישלם? אל תזכירו את המילה שוויון"

 

ואכן יש כאלה שכבר מאסו מלשלם ולא חוששים להשמיע את דעתם: "בניגוד לעבר לנשים מותר להחזיק כסף", כותב זיו יוטבת. ומיד אחריו, גילי קילמור משיב: "שני הצדדים צריכים לחזר, עם כל הכבוד לנורמה האבולוציונית שהעיקר מוטל עלינו הגברים, לא מגיע לכן שום פרס על זה שאתן נשים והסכמתן לבוא לדייט", ויש כאלה שלא חוששים להצביע על הפרדוקס הגדול: "הפמיניזם נעצר כשצריך לשלם", מכריז אבי איניל, ועמית אמבר מסכם את העמדה: "רוצות שהגבר ישלם? אל תזכירו את המילה שוויון".

אז למרות שהשאלה מאוסה, התשובות מגוונות וכולם מבולבלים, ובצדק. אנחנו חיות בעידן בו גם הגברים הטובים והרגישים (תהיו אופטימיות, בטוח שנשארו עוד כאלה) מהססים להתחיל עם בחורה, ובעולם כזה של מאבק פמיניסטי מתקדם לצד נוסטלגיה לג'נטלמנים של פעם, ובכלל בניסיון להבין מה נכון ומה לא בכל הנוגע למתח בין גברים לנשים – לגבר היוצא לדייט, מונח מעל הראש סימן שאלה גם בכל הנוגע לתשלום החשבון: מה היא רוצה? האם זו שעומדת מולי היא מאלו שאם לא אשלם עליה, לא אזכה לראות אותה שוב? ואם היא מוצאת חן בעיני, וארצה להזמין אותה, אולי היא כזו שתעלב מהמחווה? האם היא מנצלת אותי?

"בהחלט הגעתי לדייט שני אחרי חשבון של חצי-חצי, אבל עמוק בפנים זה טרטר. אולי כמה עצמאית ונאורה שלא אהיה, פשוט נעים לי להרגיש שמישהו רוצה לפנק אותי?"

 

אני מוצאת שחלק מהנשים שאמרו לי שהן סבבה עם חצי-חצי, תמיד הוסיפו בעדינות (אחרי שלחצתי קצת), שזה כנראה יעשה להן את זה יותר, אם בכל זאת יזכו למחוות התשלום. ואני כמותן, אולי לא אשפוט אדם שלא שילם, וגם בהחלט הגעתי לדייט שני אחרי חשבון של חצי-חצי, אבל עמוק בפנים, אם אודה על האמת, זה כן טרטר במוחי. ואולי זה הפריע לי רק בגלל כל מה ששמעתי, ואולי פשוט כי כמה עצמאית, פמיניסטית ונאורה שלא אהיה, פשוט נעים לי להרגיש שמישהו רוצה לפנק אותי? אז אולי אין פה נכון ולא נכון. ובעיקר: אין שום סיבה, בשביל חשבון, לבזבז כל כך הרבה אנרגיה שהייתה יכולה להיות מושקעת בהיכרות עצמה.

לכן המסקנה שלי היא ללכת כנגד הרעיון שאסור לדבר על זה. להפסיק להעמיד פנים שאנחנו לא מתעסקות (ומתעסקים) בזה. הניחו בצד את דעתם של החברות או החברים ואיתן גם את התגובות שקראתן כרגע. אני מציעה: תשברו את הקרח, פשוט תדברו על זה, תתקשרו. בדייט הראשון-האחרון אליו יצאתי, עם הזמנת החשבון, פשוט פתחתי את הנושא. קודם כל, עניין אותי באמת ובתמים לדעת מה דעתו של הבחור שיושב מולי בנוגע לסוגיה, ודבר שני – רציתי למנוע מאיתנו את העיסוק בתשלום החשבון כך שנוכל להתמקד במה שחשוב באמת.

אמרתי "אתה לא חייב לעשות כלום, אתה לא חייב לשלם". והוא ענה: "אני יודע. אבל היה לי כל כך כיף, אני עושה את זה מהלב"

 

אמרתי לו: "בא לי שתדע שאתה לא חייב לעשות כלום, אתה לא חייב לשלם". והוא ענה לי: "אני יודע שאני לא חייב. אבל היה לי כל כך כיף, שהייתי מאוד שמח אם תתני לי להזמין אותך, אני עושה את זה מהלב". ככה גם יצא שדיברנו על הנושא בקלילות וממנו השיחה התגלגלה לנושאים אחרים. מתוך הכנות הזו, לא רק שהרווחתי להכיר אותו קצת יותר מ'מה הוא עושה בחיים' (והתוודעתי לאחד האנשים הכי טובים ורגישים שפגשתי מימי חיי) אלא שגם הרגשתי הכי מוחמאת בעולם כשהוא שילם, ואת התודה שלי אליו – יכולתי להגיד הפעם גם אני, מעומק הלב. אז בפעם הבאה שאת יוצאת לדייט ראשון, שהחשבון נוחת על השולחן, אולי פשוט תניחו לידו גם את השאלה – מי לדעתכם צריך לשלם אותו.

הכתבה נעשתה בשיתוף באמבל אפליקציית היכרויות שהוקמה כדי לאתגר את התפקידים המגדריים בתהליך הדייטינג. כיום באמבל מעצימה עשרות מיליוני יוזרים ברחבי העולם לעבור את תהליך ההיכרויות באופן משמעותי ובטוח. האפליקציה מקדמת מערכות יחסים שוויוניות ומכבדות ובבאמבל רק הנשים עושות את הצעד הראשון, באופן שמערער נורמות מגדריות בנות מיליוני שנים.  להורדת האפליקציה