מי יציל את איסלנד?

במסע באיסלנד מרגישים כמו במעבדה לטבע. זה אי צעיר מבחינה גיאולוגית, שנמצא בקרבת החוג הארקטי, גודלו כ-103 אלף קילומטר רבוע, כמעט פי חמישה מישראל, אדמתו שרויה בתזוזה מתמדת, ופנים הארץ רוחש וגועש אל מעל פני האדמה בתופעות גיאותרמיות ייחודיות. יש שם יותר ממאה הרי געש, יותר מ-600 מעיינות חמים, גייזרים ושדות קיטור וגופרית, מפלים וקרחונים.

אבל במסע באיסלנד מרגישים גם כמו במעבדה אנושית. הם מעטים, הם רחוקים ומבודדים –כ-318 אלף תושבים (כארבעה אחוזים מאוכלוסיית ישראל), אי-שם קרוב לקוטב הצפוני. במאה ה-20 האיסלנדים הפכו את הטבע לידידם והתאוששו מאלף שנים של כיבושים ופגעי טבע. הם יכלו להמשיך כך, אבל חרדה קיומית ושאיפה לגאולת קסם גורמות להם בעשור האחרון לפגוע בטבע ובעצמם. כשאר האדם.

המאה ה-20: שגשוג והרמוניה עם הטבע

איסלנד דילגה על המהפכה התעשייתית ולא עברה עם שאר העולם את השינויים הטכנולוגיים, פיתוח מפעלי תעשייה ומעבר מחיים חקלאיים-כפריים לחיי עיר. עד המאה ה-20 אפילו את הדגה השופעת באזור לא יכלו האיסלנדים לנצל לייצוא, מכיוון שלא היה להם מלח שיאפשר לשמר את הדגים ולשלוח אותם לאירופה. האנגלים, הצרפתים ואפילו הספרדים ניצלו את הדגה של האיסלנדים והגיעו לדוג באזור. רק בתחילת המאה ה-20, עם הגעתן של ספינות הקיטור, הפך הדיג באיסלנד לענף ייצוא והוכיח את עצמו כמקור הכנסה מכובד. כפרי הדייגים שגשגו, והטבע הביא עמו סוף-סוף ברכה כלכלית. האיסלנדים הרגישו על הגובה.

ב-1979 יזמה איסלנד חקיקה שהיתה ב-1983 לאמנה בינלאומית המכונה "חוק הים" (Law of the Sea). אמנה זו קובעת כי לכל מדינה יש זכות בלעדית לנצל את אוצרות הים בשטח המשתרע מחופה ועד 370 קילומטר ממנו. איסלנד גם הפעילה כוח לקביעת גבולותיה, במה שנקרא "מלחמות הבקלה" (Cod Wars), עימותים שבהם ספינות משמר החופים של איסלנד נגחו ספינות דיג בריטיות וחתכו את רשתותיהן, עד שהללו התחילו לציית לאמנה והפסיקו לדוג בשטח הימי של איסלנד. כיום הדיג בשטח זה מניב שני מיליון טון דגים, לאספקה מקומית ולייצוא.

את עצמאותה הרשמית קיבלה איסלנד ביוני 1944. עצמאותם הכלכלית, שכבר התחזקה בזכות ענף הדיג, קיבלה משנה תוקף כאשר ממשלת איסלנד אימצה המצאה של חקלאי, שבנה בשנת 1907 צינור להובלת קיטור שיחמם את ביתו. בשנת 1930 שימשה השיטה לחימום בית חולים אחד, בית ספר אחד ו-60 בתים פרטיים. בשנת 1943 החל לפעול באי תאגיד חימום מחוזי, ובשנת 1945 כבר היו מחוברים 2,850 בתים לתחנת כוח גיאותרמית. בסוף המאה ה-20 חוממו כ-90 אחוז מהבתים באיסלנד על ידי מקורות גיאותרמיים, ו-99 אחוז מצריכת החשמל במדינה הופקה ממקורות אנרגיה מתחדשים – גיאותרמיים והידרואלקטריים.

איסלנד | תעודת זהות מיקום: צפון האוקיינוס האטלנטי שטח: 103,000 קילומטר רבוע אוכלוסייה: כ-318,000 תושבים בירה: רייקיאוויק משטר: רפובליקה עצמאות: 1 בדצמבר 1918 מטבע: קרונה איסלנדית (ISK) שפה רשמית: איסלנדית יודעי קרוא וכתוב: 99 אחוז תוחלת חיים גברים: 78.63 תוחלת חיים נשים: 83.04 מספר ילדים ממוצע לאישה: 1.9 שיעור תמותת תינוקות: 3.21 מאלף

ב-1995 היתה איסלנד חברה מודרנית מפותחת, עם תל"ג לנפש מהגבוהים בעולם, מחירי אנרגיה נמוכים, הטבות מס ומינימום אינפלציה, חברה המושתתת על עקרונות של חופש ועצמאות. היא בנתה מערכת חימום גיאותרמית ייחודית, היתה לה נשיאה, היתה לה זוכה בתחרות מלכת היופי הבינלאומית, אלופי היאבקות וזמרת מפורסמת בעולם כולו (ביורק). גם המלחמה הקרה הסתיימה ואיתה המתיחות באירופה. ואז התחיל השיגעון.

קדחת המילניום

מה יהיה אם ייגמרו הדגים? מה יהיה אם תגדל האבטלה? מה נעשה כדי לשמר את העצמאות שלנו ולהבטיח מקומות עבודה לילדינו? מאז שנת 2000 האיסלנדים שואלים את השאלות האלה, ומתנהגים, יש אומרים, כמו אומה בפאניקה. כך למשל בשנת 2000 אישרה ממשלת איסלנד עסקה חסרת תקדים עם deCODE Genetics, חברה איסלנדית שנסחרה בבורסה האמריקאית, ואפשרה לה ליצור מסד נתונים מפורט ובו מידע גנטי של כל תושבי איסלנד.

מה עשה את האיסלנדים לנחשקים ומחוזרים על ידי חברות המחקר הגנטי? ראשית, העובדה שהם אוכלוסייה כל כך קטנה והומוגנית – ל-80 אחוז מהאוכלוסייה אפשר לצייר עץ משפחה ברור, ויקינגי, נורווגי או קלטי. שנית, המידע הרפואי במדינה נשמר מאז 1915, כשהוקמו בה שירותי הבריאות. deCODE אמנם הבטיחה חיסיון מלא למאגר הנתונים וטיפול או דיאגנוזה חינם במקרה הצורך לכל מי שתרם את נתוניו, אבל המתנגדים טענו שאיסלנד מוכרת את נשמתה לשטן, וחששו מדליפה של מידע אישי ומסטיגמות על כלל האוכלוסייה שישפיעו על חברות ביטוח בעולם, אם תימצא אינדיקציה למחלה תורשתית מסוימת באוכלוסייה הזאת.

אך שאלות אתיות ומצפוניות נדחקו לפינה כאשר הממשלה חוקקה חוק הקובע כי על פי ברירת המחדל כל אחד משתתף במאגר, אלא אם כן דרש לצאת ממנו, וגם אז – הנתונים שכבר נאספו נשארים שם. המונופול ניתן ל-deCODE למשך 12 שנים, וחלק מתוצאות המחקר הובטח לחברת התרופות הופמן-לרוש השווייצרית, וכך שלא יהיה בידי האיסלנדים. ממשלת איסלנד תרוויח מהרישוי, אבל לא תהיה שותפה ברווחי החברה, אף שמוצריה יימכרו בתשלום. למרות המאבק נגד התוכנית, החברה הצליחה להשלים את המאגר הגנטי ולבצע מחקרים רבים.

תחנת כוח גיאותרמית. בסוף המאה ה-20 הופקו 99 אחוז מצריכת החשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים. צילום:א.ס.א.פ קריאייטיב | Robert Harding Picture Library Ltd – Alamy

פרויקט מפוקפק ליצירת חשמל

עוד רעיון שנועד לשפר את כלכלתה של איסלנד היה להשתמש באנרגיה המיוצרת במדינה. כשלושה טרא-ואט (טרא-ואט שווה 1,000,000,000 קילו-ואט) אנרגיה נצרכת באיסלנד לשימוש בבתים, בחברות ובתעשייה, "אבל איסלנד יכולה לייצר חשמל פי עשרה ויותר", אמר הלדור אסגרימסון בעת שכיהן כראש הממשלה. "רק כך נוכל להציל את מזרח המדינה, אזור המסתמך עכשיו על דיג בלבד. נכון, אי אפשר לייצא חשמל, אבל נוכל לבנות פה מיזמים זוללי אנרגיה ולהבטיח מקומות עבודה לילדים שלנו. זה הפתרון היחיד שאני רואה, ואם יש מישהו בפרלמנט שיש לו רעיון יותר טוב – שיגיד".

ב-2002 החל פרויקט שאפתני באזור קאראניוקר (Kárahnjúkar), שנחשב לשמורה יחידה במינה באיסלנד, ובה נהרות, צמחייה וחיי בר. המיזם, בהיקף של שלושה מיליארד דולר, כלל הקמת סכרים ב-11 נהרות וניתוב המים למפעלי חשמל בטכנולוגיה מודרנית. רבים בעם התנגדו, והפרויקט הוא אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת מאז הוויכוח על הצורך בצבא באי. היו הפגנות ועתירות, הירוקים בכל העולם התריעו, באו להפגין וגורשו.

המיזם יצא לדרך למרות ההתנגדות, ורבים מאמינים שהדבר נעשה בעזרת שיחודם של פקידי ממשל. בביקורי שם בחודש יולי השנה ראיתי מפעל ענקי חצוב בהר ובו פועלות טורבינות עצומות המונעות באמצעות מים שנאגרו באגם מלאכותי ששטחו 57 קילומטר רבוע ושנוצר באמצעות סכרים. נציגי המפעל הראו לי איך המפעל "מתקתק" בלי מגע יד אדם, וכמה הכל נקי ומאובטח. אבל כשיצאתי רדף אחרי אחד מהנציגים והראה לי את העיתון IceNews: "רבים אינם יודעים", היה כתוב שם, "שכל האזור (שלושה אחוזים משטחה של איסלנד) מעוצב מחדש מדי יום ביומו בגלל שינוי נתיבי מים ומפלים, היוצר סחף ומציף מרחבים, ושכבר אין כאן כמעט איילים וציפורים. הצלם ראגנר אקסלסון, המכונה 'ראקס', שתיעד עם צלמים נוספים אזור ששוקע תחת פני המים בגלל הפרויקט ופרסם את התצלומים – הותקף באכזריות. מחר איש לא ידע שכל זה היה קיים".

בשביל מה הרסו את האוויר ואת הנוף?

בניית המפעל הותירה את איסלנד בחובות, וחלק מהתיירות בצפון-מזרח המדינה נפגעה. אז מה עושים עם 28 טרא-ואט של אנרגיה? אלקואה (ALCOA), התאגיד האמריקאי לייצור אלומיניום, שכבר מואשם במתן שוחד תמורת "היתרי זיהום" בבחריין, הופיע באיסלנד ב-2004 והתקבל בתופים ובמחולות. הם קיימו מצגות ומסיבות בעיירות הדייגים במזרח, חילקו מתנות קטנות לילדים ויש אומרים שגם מתנות גדולות לפוליטיקאים. הם הבטיחו לספק לאזור, שבו 8,000 תושבים, 800 מקומות עבודה במפעל פיירדאל ובמפעלים אחרים; הם הבטיחו דאגה לקהילה המידלדלת, כמו בניית אולמות ספורט ומרכזי תרבות; הם הבטיחו שמירה על הסביבה. הם גם יצרו קשרים עם פקידים מקומיים והבטיחו להם משרות נחשקות. גודמונד ביירנסון, למשל, ראש העירייה הקודם של פיארדאביגד (Fjardabyggd), שלידה נמצא המפעל, התמנה לאחר פרישתו מהתפקיד למנהל פרויקטים באלקואה.

אלא שאז התברר שבעצם אין כוח אדם במקום. לבניית המפעל יובאו 1,200 פולנים, והם גרו בכפר של מבנים טרומיים שנוצר רק לשם כך, מול אזור הבנייה. "הפולנים הבהילו אותנו. אף פעם לא היו פה כל כך הרבה זרים. הם גרו שם כמו בבית כלא", מספר לי תושב ריידרפיודור (Reydarfjördur) שלקח את בתו, שהיגרה לספרד, לסיור המודרך במפעל. "הביתנים האלה ריקים מאז, ואלקואה מסרבת לפנות אותם משם בלי שמישהו ישלם להם בעבור זה". ב-2007 המפעל נחנך. ומה באשר למקומות עבודה, עכשיו כשהמפעל עובד? "כן, יש כאן 338 מקומות עבודה, אבל העובדים הם אנשים שבאו מעיירות אחרות. הם מקבלים בונוסים בדולרים ומעלים את מחירי הנדל"ן שלנו. הרסו לנו את הסביבה ואת האוויר ואת הנוף, ובשביל מה?".

חומר הגלם ליצירת אלומיניום הוא אבקה המופקת ביערות של ג'מייקה וברזיל, אגב ניצול משאבי הסביבה וניצול הפועלים העניים. אניות ענקיות מביאות אותו למפעל שמתיך את החומר ב-1,000 מעלות צלזיוס ומייצר בלוקים ענקיים של אלומיניום המובלים שוב באניות ענקיות. איסלנד מייצרת שלושה אחוזים מהאלומיניום בעולם, ובתוך כך גם כמויות גדולות של גופרית דו-חמצנית, מימן כלורי וחומרים כימיים אחרים. זה לא ידידותי לסביבה בשום קנה מידה.

ומה באשר לשינוי החברתי המובטח? בכל סיורי בעיירות במזרח איסלנד לא ראיתי בית תרבות ולא סינמטק או מרכז קהילתי אחר. גם לא פאבים או בתי קפה, מלבד מקומות לתיירים.

הפגנה ברייקיאוויק נגד הממשלה, באוקטובר 2008. הבנקים פשוט את הרגל, מחירי המצרכים בשוק האמירו, והאזרחים סבלו ממיתון עמוק ומאבטלה שקפצה לתשעה אחוזים. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Icelandic photo agency – Alamy

דאגה וגאווה

בתחילת העשור הראשון של המילניום הסתובבו באיסלנד סכומי כסף עצומים – השקעות, רווחים עתידיים ויש הטוענים שאף שוחד. הבנקים האיסלנדיים, שהופרטו בתחילת המילניום, החלו בלהטוטים ששיכרו את כל איסלנד ואת העולם כולו. במחצית השנייה של העשור הראשון של המאה ה-21, בעידן שבו הריבית בארצות הברית היתה 5.25 אחוזים והריבית בגוש האירו 4 אחוזים, סחרה איסלנד באגרות חוב בריבית של 13-12 אחוז. ערכה של הקרונה האיסלנדית המריא, והתושבים הוצפו בפרסומות מהבנקים שעודדו את האזרחים לקחת הלוואות ענק צמודות למטבע זר.

חברות ואנשים פרטיים מכל העולם השקיעו בבנקים האיסלנדיים. ואז, כשהבנקים האיסלנדיים היו מושקעים בסכומי עתק בשווקים זרים, בעיקר בבריטניה ובדנמרק, הגיע המיתון הכלכלי העולמי, והכלכלה האיסלנדית קרסה. הבנקים פשטו את הרגל, מחירי המצרכים בשוק המריאו, והאזרחים, שכבר ממילא היו בעלי חובות ענק, סבלו ממיתון עמוק ומאבטלה שקפצה לתשעה אחוזים.

בקיץ 2010 פגשתי איסלנדים נבוכים שלא יודעים בדיוק להסביר את המצב, אבל נחושים בדעתם למצוא את האשמים ואת הכסף הרב שהם טוענים שנעלם בכיסי הבנקאים תוך כדי הבלגן. הם קיבלו סיוע מסויג מקרן המטבע הבינלאומית, ועכשיו הוויכוח נסוב סביב השאלה אם להצטרף לשוק האירופי. היום איסלנד חברה ב-EFTA –איגוד הסחר החופשי האירופי, וב-EEA, האזור הכלכלי האירופי.

כך או כך, לא ברור עד כמה אירופה עצמה תרצה בהם כעת. בתחילת יולי 2010 דחו אזרחי איסלנד תוכנית שנועדה להחזיר לבריטניה ולהולנד יותר מ-5 מיליארד דולר שחוסכים בשתי המדינות הפסידו כאשר הבנקים באיסלנד קרסו. ההחלטה עלולה להקשות על איסלנד להשיג סיוע כלכלי בינלאומי ולפגוע בסיכויי המדינה להצטרף לאיחוד האירופי. ההצטרפות לאיחוד היתה אחד הדגלים שנשאה הברית הסוציאל-דמוקרטית (איחוד של מפלגות השמאל) בבחירות ב-2009, שבעקבותיהן הקימה הברית ממשלת שמאל-ירוקים. חלק אחר במדיניות הממשלה, זה הדוגל בחופש הפרט, קל לה יותר להגשים. עובדה, בחודש יוני השנה עבר באלת'ינגי פה אחד חוק המאפשר נישואים בין בני אותו המין. מיד אחרי שהחוק עבר נישאה ראש הממשלה לבת זוגה, ואילו ראש העיר של רייקיאוויק, בירת איסלנד, פתח את אירועי סופשבוע הגאווה בתלבושת דראג ססגונית.