מיס לושי

הצד שלי

את המדור היום אפשר לסכם מאוד בקלות: פעילות, כיף, פיתוח מוטורי, בצק מושלם, טעים. צריך עוד? אם אתם מתעקשים – אפשר גם לפרט. בדרך כלל, הכנת עוגיות עם הילדים מסתכמת באחת משתי אפשרויות מפתח: קריצת צורות או כידרור כדורונים. האפשרות הראשונה מסתיימת לרוב בעוגיות "לא יצא לי טוב והפיל הזה נראה כמו צוללת" ומעט תסכול. האפשרות השניה, נגמרת מהר מדי ואז יש עוד המון אחר-צהריים למלא. במה שונות העוגיות הפעם? הבצק של העוגיות האלה, הוא בצק חמאה די פשוט, אבל אחרי המון נסיונות הצלחתי להגיע לבצק שנראה ומתנהג כמו בצק משחק.

הוא נוח לעבודה וללישה אפילו לקטנים וגם אחרי התעללות ממושכת, העוגיות יהיו רכות וטעימות. אפשר ליצור ממנו עוגיות שונות אבל אלה הספציפיות מהנות במיוחד. הן זכו לשם "עוגיות חיבוק" בשל העובדה שהלבן והשחור מתחבקים אבל האמת היא שבזמן היצירה הן מקבלות שמות פחות ענוגים כמו "עוגיות תולעים מתפתלות"… יש בהכנתן פעילות מגוונת שמשאירה אותן מעניינות וכיפיות לאורך זמן וערכים מוספים לאמהות. יצירת הכדורונים, הגילגול ופיתול הצורות, מצויינים לשיפור המוטוריקה העדינה ולחיזוק האצבעות, החשובים לפיתוח יכולת אחיזה טובה של צבע או עיפרון.

גם יכולות הריכוז וההתמדה של הקטנים יקבלו חיזוק קטן. כשנמאס מהפיתולים, אפשר ליצור גם שבלולים, עוגיות שתי וערב או סתם למעוך את הכדורונים לפיתות קטנות. תסמכו על הילדים שהם כבר יחשבו על רעיונות. העוגיות יציבות וכמעט לא תופחות באפייה ולכן מתאימות ונוחות גם לרידוד וקריצת צורות. הפיל יראה כמו פיל. את הבצק הלבן אפשר גם לחלק לכמה חלקים, לצבוע בצבעי מאכל (טבעיים!) וליצור בצק בכמה צבעים, ממש כמו בצק משחק – אבל את זה לא שמעתם ממני….

הצד שלהן

הפעם אנחנו רוצות להעלות נושא חשוב ומטריד ביותר. למרות שאנחנו קצרות באופן יחסי, יש לנו יכולת הבנה די מפותחת (וגם לחברים שלנו, אגב. אז כדאי שהמבוגרים יתחילו לשים לב) ואנחנו יודעות מתי מנסים לעבוד עלינו. רבותי, בואו נדבר על אמת בפרסום. די למכור לנו שטויות ולחשוב שלא נשים לב. ולמה אנחנו מתכוונות? טוב ששאלתם. מכירים את זה שכתוב על קופסאות בצק המשחק "לא למאכל"? יופי. אז רצינו לשאול – מה זאת אומרת לא למאכל? אנחנו לא מבינות את זה! כאילו דא?…. ב-צ-ק-!-!-!….

רציתם להמציא חומר משחק כיפי שאפשר ללוש ולכייר? יופי. אל תקראו לזה בצק. תקראו לזה למשל "כמו פלסטלינה אבל לא, בריח מתוק מדי ובצבעים זרחניים מדי". קליט, קצר, קולע. למה בצק? למה לנסות למכור לנו שטויות? אם לא אוכלים את זה זה לא בצק. הבצק שאמא שלנו מכינה, לעומת זאת, זה בצק! אפשר ליצור ממנו תולעים, נחשים, חלזונות ועוד שלל מתפתלים וזוחלים, אפשר לכדרר אותו, ללוש אותו, לשחק, לרדד, למעוך, להתחיל שוב, ו… לאפות וממש לאכול! האמת – הבצק נורא טעים גם בלי אפייה, אבל אמא לא אוהבת שאנחנו אוכלות אותו ככה, אז אל תגלו לה. היא אף פעם לא מבינה איך מכמות הבצק שהיא מכינה יוצאות כל כך מעט עוגיות…

חוק ילדים מספר עשר: אם זה בצק, אפשר לשחק

עוגיות חיבוק

החומרים לכ-40 עוגיות:

• 1 כוס סוכר
• 175 גר'חמאה רכה בטמפ' החדר
• 1 ביצה
• 2 כפות חלב
• 1/4 כפית מלח
• 1/2 כפית אבקת אפייה
• ½2 כוסות קמח
• 2 כפות קקאו

אופן ההכנה:

1. מערבבים את הסוכר והחמאה לתערובת קרמית אחידה. מוסיפים את שאר החומרים מלבד הקמח והקקאו ומערבבים היטב.

2. מחלקים את התערובת לשתי קערות. מוסיפים לאחת הקערות ¼1 כוסות קמח. מערבבים עד שנוצר כדור בצק אחיד. עוטפים בניילון נצמד.

3. מוסיפים לקערה השניה ¼1 כוסות קמח ואת הקקאו ומערבבים עד שנוצר כדור בצק אחיד. אם הבצק דביק מדי (לבצק הכהה יש נטיה להיות דביק יותר), מוסיפים מעט קמח. עוטפים בניילון נצמד.

4. מקררים את שני כדורי הבצק במקרר כשעה.

5. יוצרים משני סוגי הבצק כדורים קטנים. מגלגלים כל כדורון לנקניק. מפתלים יחד נקניקים משני צבעים ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה.

6. אופים את נקניקי הבצק בתנור שחומם מראש ל=175 מעלות במשך 7-10 דקות, רק עד שנראה שהעוגיות מתייצבות ולא מבריקות (הבצק הלבן אמור להישאר לבן). אם אוהבים עוגיות קשות יותר, אפשר לאפות עד שקצות העוגיות מזהיבים. מניחים לקירור מוחלט.

טיפ אם במהלך העבודה הבצק הופך למעט דביק – אפשר להחזיר אותו לכמה דקות למקרר.