הבן נהרג בעזה, האם רוצה נכד ממנו – ומיכל בירן מחפשת את האחת בשבילם

שרון איזנקוט, אימו של סמל מאור כהן איזנקוט ז"ל – לוחם גולני שנהרג במלחמת חרבות ברזל ואחיינו של גדי איזנקוט – נלחמת להגשים את חלומו האחרון של בנה: להפוך לאב. בהחלטה תקדימית, בית המשפט התיר להשתמש בזרעו של מאור, לאחר ששרון הצליחה להוכיח כי בשיחה שקיים ערב כניסתו לעזה עם חברו הטוב, נועם ביטון, הביע את רצונו להביא ילדים לעולם.

"מה שקורה כאן קצת דומה להורות משותפת, אבל כאן זה בין אימא לסבתא, וזו פעם ראשונה שאני עושה את זה. היו לי המון התלבטויות ברמת העקרונית, אבל בסוף עמדתי מול אישה אחת והצער שאין לו סוף, ולא יכולתי להפנות לה גב"

 

"אני לא מפחד למות, אני מפחד שלא יהיו לי ילדים. בפעם הבאה שנצא לחופשה נקפיא זרע" – כך אמר מאור לחברו, רגע לפני שיצא לעזה. אבל את החופשה ההיא הוא כבר לא הספיק לעשות. הוא נהרג בדצמבר 2023 מטיל שנורה לעברו בקרב בחאן יונס – יממה אחת בלבד אחרי נפילתו של בן דודו, גל איזנקוט, בנו של גדי איזנקוט, בקרב בג'באליה. במותו היה בן 19 בסך הכל.

>> האם סילביה קוניו תזכה לחבק את בניה שנחטפו? "בלעדיהם לא אוכל להמשיך לחיות"

למרות שלא השאיר אחריו צוואה כתובה, בית המשפט התרשם מהעדויות ואישר את השימוש בזרעו של מאור לצורך הולדה. למרבה המזל – או אולי בזכות האינטואיציה האימהית החזקה שלה – כשקיבלה שרון את הבשורה על מותו של בנה ונשאלה אם תרצה לשקול קצירת זרע, היא השיבה מיד: כן. מאז, היא לא עצרה. בעזרת הסכמתו של מישל, אביו של מאור ובן זוגה לשעבר שממנו נפרדה לפני 18 שנה, שרון יצאה למסע לא פשוט: למצוא את האישה שתסכים – ותרצה – להפוך לאימא לילד של בנה שנהרג.

מי שעוזרת לה בחיפושים היא מיכל בירן, חברת הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, העומדת כיום מאחורי NESTING (או בעברית "החסידה"), אפליקציה למציאת פרטנר או פרטנרית להורות משותפת. זוהי לא האפליקציה היחידה הקיימת בשוק, אבל עבור בירן (47), בעצמה אם לשני ילדים – בת 6 ובן שנתיים – שנולדו בהורות משותפת, זה יותר מזה. מנקודת מבטה מדובר במרחב בטוח שאין לו שום קשר ליחסים רומנטיים, והיא עושה הפרדה מוחלטת בין הורות לזוגיות.

"כשחיפשתי באתרים לפני שמונה שנים, גיליתי שרבים מהגברים הסטרייטים מתייחסים אליהם כמו לאתרי היכרויות, לפעמים עד כדי הטרדות", היא מספרת.

ועכשיו את מסייעת לשרון למצוא את האישה שתהיה האימא של ילדו של מאור – ותגדל אותו בפועל. איזו אישה אתן מחפשות?
"שרון גרה באילת, ואם תימצא אישה אילתית זה בהחלט יהיה אידיאלי. אבל יותר מהכל, היא מחפשת אישה מסורתית – זה היה כנראה חלק משמעותי בזהות של מאור, וחשוב לה שהאימא העתידית תחזיק בערכים דומים. הרעיון הוא שהילד יגדל בסביבה שתשקף את הדרך שבה מאור עצמו היה רוצה לגדל אותו, לו ניתנה לו האפשרות. נכון, אם הוא היה בחיים אולי היה מתאהב במישהי שונה לגמרי ממנו – ואז הוא גם היה שם כדי לאזן, ולתת מעצמו. אבל הוא איננו, ושרון מרגישה שהכי נכון זה למצוא אימא שתגדל את הילד בצורה שהכי דומה לתפיסת עולמו".

איך ניגשים לזה בכלל? זו סיטואציה כואבת ובלתי נתפסת, שמעלה גם דילמות מוסריות לא פשוטות.
"מה שקורה כאן קצת דומה להורות משותפת, אבל כאן זה בין אימא לסבתא, וזו פעם ראשונה שאני עושה את זה. היו לי המון התלבטויות ברמת העקרונית, אבל בסוף עמדתי מול אישה אחת והצער שאין לו סוף, ולא יכולתי להפנות לה גב. שרון הגיעה עם תשוקה עזה, וזה הדביק אותי, אז יצרתי שאלון התאמה מפורט שכתבתי מדם לבי. לא היה לי לב להגיד לה לא. היא אישה עם מודעות עצמית גבוהה, והיא מבינה שמדובר פה בלהיות סבתא ולא בלהיות הורה. התינוק שייוולד יביא איתו נחמה בשבילה, אבל זה לא ירפא את הכאב ואת הפצע שבלב".

"זו צריכה להיות אישה שתבין למה היא נכנסת. היא תצטרך לתת אהבה בלי גבולות ולהכיל את הכאב של הילד העתידי, על האב שלא יזכה להכיר, אלא רק מסיפורים ותמונות. אם אמצא אישה כזאת, אז אולי עוד שנה וחצי מהיום שרון תהיה כבר סבתא"

 

 

יש בכלל היענות? נשים שמוכנות לשאת את החלום הזה – ולגדל ילד של חייל שנפל?
"כן. קיבלתי מעל 500 פניות, כולן מנשים סטרייטיות, למעט זוג אחד של לסביות. פנו גם כמה זוגות נשואים שלא הבינו את הקונספט. כרגע אני בתהליכי מיון. יש כאלה שפונות אל שרון ישירות, אבל היא מעבירה הכל אליי, וכרגע אני במיונים ראשונים".

נשמע שאתן מחפשות אישה מאוד מיוחדת.
"זו בעיקר צריכה להיות אישה שתבין למה היא נכנסת. אין בזה תגמול, זה רק לשם שמיים. היא תצטרך להכיל את הכאב של הילד העתידי, על האב שלא יזכה להכיר, אלא רק מסיפורים ותמונות. היא תצטרך להבין את הגבולות של זה, אבל להיות אימא שתדע לתת אהבה בלי גבולות. אם אמצא אישה כזאת, אז אולי עוד שנה וחצי מהיום שרון תהיה כבר סבתא. בית המשפט יצטרך לתת את אישורו, ולוודא שזה לא לשם בצע כסף".

תסבירי.
"אפילו כשצמד בא לטיפולי פוריות כחלק מהליך הורות משותפת, יש בתי חולים שדורשים למלא תצהיר שהאישה לא מגיעה לתהליך כ'פונדקאית' באופן פיראטי, עבור תשלום. במקרה הזה, מדובר בתהליך כל כך רגיש וראשוני, כך שהגיוני שבית המשפט יוודא שבאמת מדובר באישה שמעוניינת להיות אימא. שוחחתי עם אדם שעסק בחיפושים אחר אימהות פוטנציאליות במקרה אחר שבו האב אינו בחיים, והוא סיפר לי שחלק מהנשים חשבו שהן עושות 'טובה' למשפחה, וציפו לגמול כלכלי בתמורה".

המקרה של מאור זכה לתהודה ציבורית, אבל נדמה שהוא לא היחיד. האם כבר התחלת לקבל פניות נוספות, במקרים דומים?
"נעניתי לבקשה לגבי מישהו מנרצחי הנובה, אבל זה עדיין תלוי ועומד בבית המשפט. לא כולם מצאו חבר שיכול היה להעיד, כמו במקרה של מאור, וזה רף גבוה שלא קל לעבור אותו, וחבל".

בשורה התחתונה, אפשר לומר שאת למעשה שדכנית שיש לה טינדר להורות משותפת?
"נכון, אני סוג של שדכנית לתחום מאוד ספציפי, וכתוצאה מהשידוכים שלי נולדו כבר 46 ילדים, ויש עוד כמה נשים שנמצאות היום בהיריון".

מי קהל היעד שלך?
"בדרך כלל פונות אליי נשים סטרייטיות מגיל 38, ונשים לסביות בגילאים צעירים יותר. גם גברים הומואים מגיל 38 וגברים סטרייטים בגילאי 40 פלוס. יש מישהי למשל שפנתה אליי לראשונה בגיל 37 והיא כבר בת 42, ועדיין מתלבטת. פנה אליי גם גבר בן 75 שרוצה להיות אבא, ומצאתי בת 50 שעשויה להתאים לו. כבר נוצר קשר ביניהם, אבל בסופו של דבר לא אני אקבע מי יהיה הורה".

"אימא שלי הציקה לי מאוד, אז הקפאתי ביציות – אבל לא מתוך רצון ממשי להביא ילד. אם לא השעון הביולוגי, כנראה שהייתי ממשיכה לדחות את זה. ואז, בגיל 38, חברה לקחה אותי לשיחה ואמרה לי – נגמר לך הזמן, תתקדמי להורות משותפת"

 

 

יש בכל זאת אנשים שאת מסננת כבר בשלב הראשוני?
"כן, אבל רק על אגרסיביות ושליליות".

לא כל שידוך נגמר בתינוק. היו גם אכזבות וכשלונות לאורך הדרך?
"אחוז קטן. היו שלושה צמדים לאורך כל הדרך שוויתרו עוד לפני שהיה ילד".

אז איך זה עובד בפועל, וכמה זה עולה? הכול מתחיל בפגישת מיפוי בעלות של 600 ש"ח, שבה בירן לומדת את הסיפור האישי של הפונה ומנסה לבצע התאמות ראשוניות. משם אפשר להמשיך לאחד ממסלולי השידוך בתשלום – מסלול בסיסי ללא התחייבות שמתחיל ב-4,400 ש"ח, או מסלול רגיל עם התחייבות להתאמות בעלות של 6,400 ש"ח. עבור מי שרוצה ליווי אינטנסיבי יותר, יש גם מסלול VIP שמגיע ל-10,400 ש"ח וכולל סינון מעמיק ופרסום אישי.

לדבריה של בירן, רוב הנשים בוחרות במסלול ללא התחייבות, מתוך תחושת דחיפות ביולוגית ולעיתים גם לבטים באשר לדרך ההורות. "הן נותנות לי חודשיים. אם אין שידוך – הן עוברות לבנק הזרע", היא אומרת. אפשר גם להוסיף ליווי להסכם הורות בעלות של 3,500 ש"ח, הכולל תיאום ציפיות וניסוח משפטי.

"תמיד העדפתי את הקריירה"

מיכל בירן גדלה בהוד השרון, סיימה בהצטיינות תואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, ואת שנות העשרים והשלושים המוקדמות שלה הקדישה לתנועת הנוער העובד והלומד. היא הדריכה, ריכזה, חיה בקומונות (בעיקר בנגב), ונשמה אידיאולוגיה. את דרכה הפוליטית החלה כעוזרת פרלמנטרית של ח"כ שלי יחימוביץ', ובהמשך נבחרה לעמוד בראש המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה – תפקיד שזכתה בו למרות התנגדותו של יו"ר המפלגה דאז, אהוד ברק.

בגיל 35 נכנסה לראשונה לכנסת, כחברת הכנסת מטעם העבודה בכנסת ה-19. היא כיהנה בוועדות הקרובות לליבה – עבודה, רווחה, בריאות וכספים – ונבחרה גם לכנסת ה-20. לכנסת ה-21 כבר לא נכנסה.

"הייתי עוצרת באמצע כביש 6 עם צידנית מלאה בהורמונים. רוב הנשים עושות את זה מהבית – אבל אני הייתי אז חברת כנסת. ביום שעברתי את שאיבת הביציות התקיימה הצבעה על העלאת קצבאות הזקנה, ולא יכולתי לדחות את השאיבה. מתחו עליי ביקורת"

 

 

אבי ילדיה והפרטנר שלה להורות הוא נמרוד דותן – סגן נשיאת המכללה האקדמית תל אביב-יפו לקשרי חוץ ופיתוח משאבים, שבעבר גם התמודד למועצת העיר תל אביב-יפו מטעם רשימת יש עתיד. דותן הוא גיי, שנמצא בזוגיות עם גבר, והשניים מגדלים יחד את הילדים בהורות משותפת עם בירן.

"היו לי קשרים, אבל קצרים, ולא עמדתי להתחתן אף פעם", מספרת בירן, "תמיד העדפתי את הקריירה. עד גיל 27 הייתי בנוער העובד, וגם שם וגם בכנסת הרגשתי שאני מצילה את העולם".

לאורך כל השנים האלה לא הרגשת צורך להיות אימא?
"אימא שלי הציקה לי מאוד, אז הקפאתי ביציות – אבל לא מתוך רצון ממשי להביא ילד. אם לא השעון הביולוגי, כנראה שהייתי ממשיכה לדחות את זה. ואז, בגיל 38, חברה לקחה אותי לשיחה ואמרה לי: 'נגמר לך הזמן, תתקדמי להורות משותפת'. אחרי השיחה הזו ישבתי ובכיתי. הרגשתי תחושת כישלון. אני רגילה להצליח בכל מה שאני עושה, והנה אני הופכת להיות אישה ערירית. נפגשתי עם כמה גברים. אחד מהם ניסה להתחיל איתי; אחר, רופא, רצה לעשות ילדים עם כמה נשים. חזרתי גם למישהו שהכרתי בעבר, אבל מהר מאוד הבנתי שהוא לא מדויק לי כשותף. ואז הבנתי שאני חייבת להתייחס לזה ברצינות".

ואז הגיע נמרוד?
"נפגשנו באחד האתרים. אני רווקה שרגילה שהכל צריך להיות מדויק ותלוי רק בי. הוא קצת צעיר ממני, גיי, והוא זה שהוביל אותי – הסטרייטית המהססת. הכרנו את החברים ואת המשפחות אחד של השנייה, וזה פשוט זרם. הראש שלי אמר לי להתקדם, אבל הבטן ניסתה למצוא תירוצים לדחות – עד שהרופאה שלי אמרה לי: 'די'".

הדרך להורות לא הייתה פשוטה. גם אחרי שנמצא הפרטנר המתאים, התחיל מסע ארוך של טיפולי פוריות, ביורוקרטיה רפואית, עומס רגשי ולחץ זמן – וכל זה במקביל לעבודה אינטנסיבית כחברת כנסת.

"זה לקח שנה ושלושה חודשים, תשעה ניסיונות. הייתי עוצרת באמצע כביש 6 עם צידנית מלאה בהורמונים. רוב הנשים עושות את זה מהבית – אבל אני הייתי אז חברת כנסת. עסקתי בפנסיות, בזכויות עובדים, והייתי חייבת להיות כל הזמן בשטח. ביום שעברתי את שאיבת הביציות התקיימה בכנסת הצבעה על העלאת קצבאות הזקנה. זה היה חשוב לי, אבל לא יכולתי לדחות את השאיבה. מתחו עליי ביקורת, ואמרתי שמדובר בעניין רפואי – אבל הרי לא מאמינים לפוליטיקאים, ובצדק מסוים. אז סיפרתי ליואל חסון, שהיה אז ראש הסיעה, והוא הבין את המצב".

את בתה הבכורה ילדה בירן בגיל 41, ואת בנה, דור, ילדה ארבע שנים אחר כך. היא לא מסתירה את העובדה שלא הכל קרה מיד. "לקח לי זמן להתחבר לבת שלי, נוגה", היא מודה בכנות. "זה קרה כשהיא חייכה אליי בפעם הראשונה. עם הבן שלי, דור, זה קרה יום אחד כשהוא היה תינוק – כשהוא התכרבל איתי מתחת לשמיכה והרגשתי ששנינו מול העולם".

בירן מתגוררת ברמת גן, בעוד אבי ילדיה ובן זוגו חיים בתל אביב. את הילדים הם מגדלים יחד, בשיתוף פעולה. "כשהוא מוקפץ למילואים, אני מבינה כמה לא מתאים לי להיות אימא יחידנית", היא אומרת – משפט שמסכם היטב את הבחירה שלה במבנה המשפחתי הלא שגרתי, והצורך שלה בשותפות.

"הבת שלי שאלה אותי: 'אם את ואבא אף פעם לא רבים, אולי תגורו יחד?' – כי בסוף כל ילד רוצה לראות את ההורים שלו ביחד. אבל הילדים שלי שמחים ואהובים. זכיתי בהם. ותודה לאימא שלי, ורדה, שלא הפסיקה להציק לי כשלא רציתי לשמוע על זה"

 

איך נראית ההורות המשותפת ביום־יום?
"אני לא אגיד שהוא החבר הכי טוב שלי, אני לא מתקשרת לשאול לשלומו על בסיס יומי, אבל אנחנו מסתדרים. החלוקה בינינו שוויונית: בראשון ושלישי הילדים אצלי, שני ורביעי אצלו, חמישי מתחלף, ובסופי שבוע הם שבוע אצלי ושבוע אצלו – ואני לרגע לא מרגישה חצי אימא".

איך הילדים מגיבים לסוג ההורות שלכם?
"נגה שאלה אותי לאחרונה: 'אם את ואבא אף פעם לא רבים, אולי תגורו יחד?' – כי בסוף כל ילד רוצה לראות את ההורים שלו ביחד. אבל הילדים שלי שמחים ואהובים. זכיתי בהם. ותודה לאימא שלי, ורדה, שלא הפסיקה להציק לי כשלא רציתי לשמוע על זה. עכשיו כולם מסביב צוחקים עליי שקיבלתי כגמולי: אני בוועד של הגן, פעילה, ואפילו נשאתי בשם ההורים את הנאום המרגש של סוף השנה".

כרווקה ואימא לשניים, את עדיין מחפשת אהבה?
"אני לא שוללת, אבל אני גם לא קמה עם זה בבוקר. כרגע אני יותר מתרגשת מהאפליקציה החדשה, ויש לי שני ילדים מקסימים שהם הגב שלי. האהבה שלי אליהם והאהבה שלהם אליי אינה תלויה בדבר. מצד שני, יש לי חברה שפגשה בחודש רביעי את אהבת חייה".

ולסיום, את מתגעגעת לכנסת?
"כמו שהיא נראית היום – ממש לא. הייתי שש שנים באופוזיציה, וזה לא קל להגיע למקום עבודה שיש בו אווירה שלילית".

6 טיפים של מיכל בירן להורות משותפת

אחרי שני ילדים, עשרות שידוכים ומאות פניות – מיכל בירן כבר יודעת לזהות מה עובד ומה פחות. ביקשנו ממנה לחלוק עם הקוראות את העקרונות שהכי חשוב לזכור כשנכנסים למסע הזה:

1. להפריד בין זוגיות להורות
זה לא דייטינג. צריך לבנות מרחב בטוח ולא רומנטי.

2. לא חייבים להיות חברים הכי טובים
מספיק שתהיה ביניכם תקשורת טובה, כבוד הדדי, ושהוא יהיה מישהו שנעים להכניס למשפחה.

3. ערכים משותפים זה המפתח
חפשו פרטנר שדומה לכם בגישה לחיים ולגידול ילדים.

4. שיקול גיאוגרפי הוא לא בונוס, אלא תנאי
לא יותר מ-25 דקות נסיעה בין הבתים בשעות העומס.

5. תתלבטי, אבל תזוזי
מותר לא לדעת מה את רוצה בהתחלה, אבל הדרך מתבהרת רק כשצועדים בה.

6. אל תחכי שזה יפול עלייך
כמו בכל דבר בחיים, צריך לצאת, לפגוש, ולנסות. זה לא קורה לבד.