הרגע שבו אימא ל-2 בנים בעזה מקבלת את הבשורה הנוראה מכל

ימים אלו סוגרים שנה לנפילתו של יהלי, בין התאריך הלועזי לעברי. שנה חלפה, ועדיין הידיעה עוד לא ממש ניתנת לעיכול. טלפון בלילה, "מחפשים אותך מהצבא כבר שעות", הם אומרים בצד השני… המשמעות באותו רגע מובנת, רק מי מהם? שניהם בעזה. יום קשוח היה בעזה. השמות ג'באליה וסג'עייה עולים, אבל אני לא יודעת היכן הם. עם עידו, הבכור, התכתבתי כמה שעות לפני, כתב לי שהוא אוהב אותי, ונבהלתי שאולי קרה לו משהו. אבל הוא כתב שהוא בסדר. בדיעבד הוא כבר ידע שיהלי נפל, הוא קיבל את ההודעה בג'באליה. ואני, בבית של בן זוגי בכפר ורדים, קצת אחרי חצות – חיפשו אותי מ-12 בצהריים, אבל לא הגעתי הביתה. חברה התקשרה לשאול לשלומי בערב, אמרתי שיום קשוח בעזה והתבדחתי: "אבל אותי לא יימצאו, אני אצל טל". אישה בורחת מבשורה מבלי דעת.

>> רביטל ויטלזון משתפת בדמעות מה זה אומר להיות אימא לבן בישראל

אסף, אבא של יהלי ועידו, נפטר ממחלה קשה באוגוסט לפני שנה וחצי. עידו, שהיה מ"פ בנחל והשתחרר, נסע לטיול הגדול אחרי שאביו נפטר, והספיק להיות שלושה שבועות בנפאל עד שפרצה המלחמה. הוא חזר מיד לארץ, וכשהורדתי אותו בתל ערד, חשבתי לעצמי, אולי אתחיל לטייל בארץ, כמו "אישה בורחת מבשורה" מאת דוד גרוסמן. אגב, זה הספר הכי טוב לדעתי שנכתב בעברית או שכבר כשקראתי אותו לפני שנים ידעתי משהו, מי יודע?

תקווה טמונה באהבה

בכל מקרה, אנחנו שנה אחרי, יהלי, שכבר לא היה בתפקיד לחימה בשל בעיות בריאותיות, קפץ בשבת השחורה לחפש טנק. הוא נסע לגדוד בו היה בעבר, חתם על ציוד ובלילה כבר החליף את המח"ט בעוטף, באיזור ניר יצחק כרם שלום. כוח של שלושה טנקים מנעו את המשך כניסת המחבלים ואיפשרו את פינוי האזור. בהמשך, נכנס לעזה, נפצע ברגלו, וחזר להילחם. יהלי נהרג ב-4/12/23 בכניסה לסג'עייה. יהל, כשמו, היה ילד שהפיץ אור, מלא חיים, סקרן, ערכי, יצירתי מאוד. הדריך בנוער העובד, עשה שנת שרות בקהילה בקרית שמונה. הוא כתב שירים מגיל שש ויחד עם חבריו הקים את להקת רעש לבן. הלהקה הספיקה להקליט אלבום לפני שנהרג, והאלבום יצא אחרי שנפל. במילים שכתב ניכר כי ראה את מורכבות החיים, את הקשיים ואת התקווה. בשיר הכי מפורסם שלו הוא כתב: "זו נפילתי הסופית, עכשיו מתחיל חורבן" וסיים את השיר עם המילים "עוד תגיע אהבה גם אם ייקח קצת זמן". ההבנה כי על אף הקושי יש תקווה הטמונה באהבה במובן רחב של המילה, ניצחון כוחות החיים על כוחות המוות, הפכו עבורנו לצוואה.

"טלפון בלילה, 'מחפשים אותך מהצבא כבר שעות', הם אומרים בצד השני. המשמעות באותו רגע מובנת, רק מי מהם? שניהם בעזה והיה שם יום קשוח"

 

האור של יהל

עידו ואני רואים שליחות בהפצת אורו של יהלי. עידו לקח על עצמו את ניהול הלהקה שממשיכה להקליט ולהופיע, כשיהלי הוא חלק מההתרחשות על הבמה, במילים, במוזיקה ואף בקולו. לאחר השבעה הבנתי כי גם אני זקוקה "ללהקה" שתתן משמעות להמשך החיים אחרי נפילתו של יהלי. כך קם המיזם "אור כי יהל". היה לי ברור שאני מחפשת מיזם שיעסיק אותי בתחום המקצועי שלי (פסיכולוגיה) וישלב את אורו של יהלי, שיצר קשר מאוד מיוחד עם חייליו, תמך בהם, הקשיב להם וראה אותם ואת צרכיהם לאורך כל השרות וגם במלחמה. כך, יחד עם עמותת ברק, העמותה של חטיבה 188, החטיבה בה יהלי שרת, הקמנו מיזם לטיפול פסיכולוגי בחיילים בסדיר ובמילואים. נכון להיום 280 חיילים פנו למיזם ומקבלים טיפול שניתן על ידי מטפלים שהתנדבו לתת שנה של טיפול ללא עלות. המיזם ייחודי בסיוע שנותן לחיילים סדירים, אך גם ייחודי בכך שנותן מענה מתמשך המאפשר עיבוד של חוויות הלחימה, כמו גם מצוקות חיים אחרות.

"יהל, כשמו, היה ילד שהפיץ אור, מלא חיים, סקרן, ערכי, יצירתי מאוד. הדריך בנוער העובד, עשה שנת שרות בקהילה בקרית שמונה. הוא כתב שירים מגיל שש ויחד עם חבריו הקים את להקת רעש לבן"

 

המיזם אינו במקום שרותי בריאות הנפש בצבא, שעושים עבודת קודש, אך בשל העומס אינם יכולים לתת מענה מתמשך וקבוע. כך גם אינו במקום המענה שניתן היום על ידי משרד הבטחון לחיילים המגישים תביעה על פוסט טראומה. מדובר במיזם שנותן מענה לחיילים שאינם פוסט טראומטים, אך ככל החיילים סובלים מסימפטומים ומתקשים לחזור לשגרה. בשל העובדה שמדובר במיזם אזרחי ייחודי, הבירוקרטיה בו מינימלית והוא נגיש מאוד לחיילים. לאחר שנה, ברור לנו כי המיזם עונה על צורך שאין לו מענה, דווקא בשל החיבור בין הצבאי לאזרחי. כל מטפל מקבל חייל אחד, מה שמאפשר חיבור משמעותי. זהו מפגש עם הטוב האנושי. ברוח ההתנדבות והמסירות של המטפלים יש חוויה של תיקון מול הרוע הקיים במלחמה, וכמו שיהלי כתב "עוד תגיע אהבה" ואולי היא כבר כאן בחיבור המיוחד בין מטפלים לחיילים צעירים שהתמודדו עם חוויות קשות.

ברור לנו כי יש מקום להמשך המיזם גם בעתיד, בידיעה כי השירות הצבאי מעורר קשיים גם בעיתות שלום וכי חיילים מתמודדים עם קשיים אישיים וזקוקים למענה מתמשך ועקבי. לא נוכל להמשיך להסתמך על מטפלים מתנדבים לאורך שנים, ועל כן, אנחנו מגייסים כספים להמשך המיזם: לתרומות ולפרטים נוספים, עמותת ברק  – עבור אור כי יהל.