מחאת הנשים למען החטופים: היום כולנו מרעידות את המדינה

הפגנת הנשים למען עסקת שבויים, ינואר 2024 |צילום: Amir Levy/Gettyimages
הפגנת הנשים למען עסקת שבויים, ינואר 2024 |צילום: Amir Levy/Gettyimages

היום (רביעי) מאות אלפי נשים יצעדו ברחבי הארץ במסגרת מחאת נשים ענקית למען החזרת החטופות והחטופים הביתה. רותי קליין, מיוזמות המחאה, קוראת לכולנו להצטרף בטור שחובה לקרוא

88 שיתופים | 132 צפיות

כבר חודשים שאנחנו שרויות בתוך מציאות אלימה. חיות את היומיום בזמן שתחושות כמו אמפתיה ואהבה מקבלות דחיפות משנית לנקמה, שנאה ומלחמה. המציאות והחרדה האדירה שכולנו שקועות בה כמעט לא מאפשרות לדמיין עולם שהיה פועל אחרת. אנחנו מעבירות את הזמן בין צפייה באלימות ברוטלית לרוך העמוק של העצב. כולנו מרגישות שאנחנו יודעות ומכירות את האבל מקרוב. כולם קוראים חדשות, כולם צופים במהדורות לתוך הלילה ולכולם יש לפחות מכר אחד שחווה את הנורא מכל.

>> "זה הורג אותנו": זה מה שעושים לבנות ולאחיות שלנו בשבי

כולנו היינו דבוקות למסך וצפינו בהחזרת החטופים הביתה מתחבקים עם בני משפחתם והלב שלנו התרחב כאילו חיבקנו אותם בעצמנו. עקבנו אחרי כל פרסום רשימה ורק חיכינו לראות את התמונה של ההיא שנגעה לנו בלב, ההוא שהרגשנו איזה חיבור אליו. היינו עטופים בתוך התפאורה והנרטיב שהחדשות מסגרו לנו: אריזה של שמחה והתרגשות עם השיר ״כמה טוב שבאת הביתה״ מתנגן ברקע.

מרעידות את המדינה. מחאת הנשים הגדולה יוצאת לדרך | צילום: Amir Levy/Getty Images
מרעידות את המדינה. מחאת הנשים הגדולה יוצאת לדרך | צילום: Amir Levy/Getty Images

האריזה הזאת נועדה לטשטש ולאפשר לנו לעכל את מה שבאמת קורה מול עינינו. אנחנו לא רואות ילד מחבק את אביו באושר ושמחה, אנחנו רואות ילד שעבר זוועות. אנחנו לא רואות ילדה שסוף סוף פוגשת את חברותיה, אנחנו רואות נפש עדינה שחוותה את הגרוע מכל. משפחות החטופים והחטופות עוברות מה שאף אחת מאיתנו לא יכולה לדמיין. אבל הם רוצים שנדמיין. הם צריכים שנדמיין. אנחנו חייבות לדמיין.

אנחנו לא יכולות להמשיך לעשות לייק בפייסבוק, שר באינסטגרם ולעמוד בכיכר החטופים. אנחנו לא יכולות לשבת בבית ולראות את כל הסרטונים ולהרגיש שזהו, עשיתי מה שהנפש יכולה להכיל. אנחנו לא יכולות לעשות עוד מיצגים, לתלות עוד תמונות חטופים ולעשות מפגשי שירה למענם. אנחנו חייבות להחזיר אותם הביתה.

לפני כמה ימים נסעתי ברמת גן ומעליי התנוסס שלט ענק של Bring Them Home. אלוהים יודע מדוע ברמת גן צריך שלט באנגלית, אבל יותר מזה – אל מי הפנייה? כי חודשים אני שומעת תחנונים שיחזירו אותם. מי הם אותם המחזירים שיבואו אלינו משמיים וישיבו את החטופות אלינו? מי אלה בעלי הכח שיכולים לבחור ולהחליט שדי, הפסקת אש עכשיו ועסקה על השולחן? מי יכולים להקשיב לציבור שלם שזועק "תחזירו אותם"? הקבינט. הממשלה. יש להם שמות, יש להם כתובות, יש להם טלפונים ויותר מזה – יש להם אחריות.

ב-24 בינואר נשים בוחרות בחיים. אנחנו יוצאות לרחובות ומחזירות את הביטחון לידיים שלנו. אין אישה אחת שיושבת סביב שולחן ההחלטות כרגע ויכולה לבחור בחיים, אבל יש מאות אלפים במדינה שלנו שיודעות איך זה מרגיש לאבד את הילד שלך, האחות שלך, בן הדוד שלך. לא כי כולנו חווינו את זה, אלא כי יש לנו יכולות פיזיות להרגיש בלב את מה שקורה סביב, לבחור באמפתיה, להסתכל בחמלה ולהשתמש בכלי הכי חזק שלנו – סולידריות. אנחנו יודעות שלפני כל דבר אחר – עכשיו עושים עסקה, לפני הכל ולמרות הכל. אני יוצאת לרחובות ביום רביעי כי אני לא יכולה שתמשיך לחימה שמביאה לעוד הרג ואובדן. אני יוצאת לרחובות כי אין פעולה צבאית שתביא לפתרון מדיני והחזרת החטופים הביתה.

ביום רביעי ה-24 בינואר מאות אלפי נשים בכל הארץ הולכות לצעוק לקבינט להחזיר את האחיות שלנו, להפסיק לשפוך דם, להפסיק את האש ולהשיב את כולם וכולן הביתה. אנחנו נשבש כבישים, אנחנו נעמוד בצמתים, אנחנו נצעד יחד ונצעק גם בגשם וגם בקור.

מחר, אנחנו מרעידות את המדינה. עד שכולם וכולן יחזרו.